כשסיפור פוגש פתק: קרבה נרטיבית והצבעה במערכת רב־מפלגתית
תמיר שפר, שאול שנהב וקנת גולדשטיין מציעים למדוד לא רק קרבה אידאולוגית בין בוחר למפלגה, אלא גם את הדמיון בין הסיפור הלאומי שהבוחר מעדיף לבין הסיפור שהמפלגה מספרת.
בוחרים מתקרבים למפלגה לא רק דרך עמדות, אלא גם כאשר היא מספרת סיפור לאומי הדומה לסיפור שלהם.
מהי קרבה נרטיבית?
קרבה נרטיבית היא מידת הדמיון בין הסיפור שבוחר מייחס לקהילה הלאומית לבין הסיפור שמפלגה מבטאת בשיח שלה. הסיפור אינו עמדה יחידה, אלא חיבור בין אירועים מן העבר לבין תמונת עתיד שמעניקה להם כיוון ומשמעות.
החוקרים מגדירים נרטיב כייצוג של לפחות שני אירועים או מצבים, ממשיים או מדומיינים, המסודרים בזמן. המדד שלהם מחבר אפוא רכיב עבר ורכיב עתיד ובוחן אם המפלגה והבוחר מעניקים משקל דומה לאותם רכיבים.
מדוע אידאולוגיה לבדה אינה מספיקה?
מודלים מקובלים מניחים שבוחר מעדיף מפלגה הקרובה לעמדותיו, לזהותו החברתית או להערכתו את ביצועי הממשלה. במערכת רב־מפלגתית יכולים כמה גופים להיות קרובים באותו מרחב אידאולוגי, ולכן קשה להסביר באמצעות שמאל–ימין בלבד מדוע נבחרה מפלגה אחת ולא שכנתה.
נרטיב מוסיף ממד מארגן: הוא מסביר כיצד אנשים קושרים זהות, זיכרון קולקטיבי ויעדים מדיניים לסיפור שלם. לפי המאמר, הממד הזה אינו מבטל אינטרסים ועמדות אלא עשוי להבחין בין חלופות שנראות דומות במדדים הקונבנציונליים.
כיצד נבנה מאגר הסיפורים הלאומיים?
נקודת המוצא הייתה מגילת העצמאות, שהחוקרים מתייחסים אליה כטקסט מכונן המספק אוצר משותף של עבר ושל עתיד. הם חילצו ממנה ארבעה עוגני עבר — ההתגלות בסיני, השואה, הקמת מדינת ישראל והסכם השלום עם מצרים — וארבעה כיווני עתיד.
כיווני העתיד היו ישראל חזקה ובטוחה, שלום, שוויון, ומרכז יהודי רוחני־תרבותי־לאומי. הבחירה בטקסט אחד יצרה מסגרת מדידה אחידה, אך גם הגבילה מראש אילו סיפורים יכלו להופיע במחקר.
כיצד נמדד הסיפור של הבוחר?
בסקר יציאה שנערך ביום הבחירות לכנסת בשנת 2009 השתתפו 2,058 מצביעים שנדגמו ב־75 קלפיות. כל משיב התבקש לבחור את אירוע העבר החשוב ביותר בעיניו ואת חזון העתיד הרצוי, והצירוף ביניהם שימש כסיפור הלאומי שלו.
שבעה צירופים הגיעו לשכיחות של לפחות 5% ולכן שימשו בליבת הניתוח. השכיחים ביותר היו הקמת המדינה–שלום והקמת המדינה–עוצמה, שכל אחד מהם הופיע אצל 18% מן המשיבים, ולצדם הופיעו גם סיפורים מקראיים, שוויוניים וסיפורים שמרכזם השואה.
כיצד נמדד הסיפור של מפלגה?
החוקרים ניתחו את כלל נאומי הכנסת השבע־עשרה שנישאו לפני בחירות 2009 וחיפשו אזכורים למרכיבי הסיפור. הם זיהו 1,233 אזכורים רלוונטיים וחישבו לכל מפלגה את חלקה היחסי בשיח על כל רכיב עבר ועתיד.
לאחר מכן הושווה דפוס האזכורים של כל מפלגה לבחירתו של כל משיב. המדד מבטא קרבה יחסית בזירת הכנסת, ולכן הוא לוכד את הסיפור שהמפלגות השמיעו בפרלמנט ולא בהכרח את כל המסרים בקמפיין, ברשת או במפגשים קהילתיים.
אילו הבדלים נמצאו בין קהלי המפלגות?
ההתפלגות התיאורית הצביעה על התאמות מובחנות. בקרב מצביעי קדימה, 29% בחרו בסיפור הקמת המדינה–שלום; בקרב מצביעי הליכוד, 28% בחרו בהקמת המדינה–עוצמה; ובקרב מצביעי ש״ס, 46% בחרו בסיפור המקראי–רוחני.
אלה אינם שיעורים שמוכיחים לבדם השפעה של מסר מפלגתי, מפני שהסיפור יכול לנבוע גם מדתיות, מאידאולוגיה ומרקע חברתי. הם כן מראים שהקטגוריות הנרטיביות מבחינות בין קהלים פוליטיים באופן שאינו מצטמצם לחלוקה אחת של שמאל וימין.
כיצד נבדק הקשר להצבעה?
לכל מפלגה הותאם מודל לוגיסטי נפרד שהשווה בין מי שהצביעו לה לבין יתר המשיבים. המשתנה המרכזי היה הקרבה הנרטיבית, ולצדו נכללו הזדהות אידאולוגית בגוש שמאל–מרכז–ימין, דתיות, מגדר, גיל, השכלה, הכנסה ורקע עדתי.
המודלים נועדו לבדוק אם הסיפור מוסיף כוח הסבר מעבר למשתנים מוכרים, ולא להחליף אותם. הזדהות מפלגתית לא נכללה משום שבתקופה שנבדקה המערכת התאפיינה בניידות גבוהה, ורק 23.7% ממשיבי הסקר דיווחו שהצביעו לאותה מפלגה כמו בבחירות הקודמות.
מה הייתה התוצאה המרכזית?
קרבה נרטיבית הייתה קשורה באופן חיובי ומובהק להצבעה ברוב המפלגות היהודיות שנבדקו, גם לאחר הכנסת משתני הבקרה. פירוש הדבר הוא שככל שסיפור הבוחר דמה יותר לדגשיה היחסיים של מפלגה, כך עלתה ההסתברות שיבחר בה.
הקשר היה גבולי מבחינה סטטיסטית במרצ ובישראל ביתנו, ולא היה מובהק במפלגת העבודה וביהדות התורה. לכן המאמר אינו טוען למנגנון אחיד או אוניברסלי, אלא לתוספת הסברית שחוזרת במגוון מפלגות אך תלויה בהקשר.
מדוע מפלגת העבודה ויהדות התורה היו חריגות?
במקרה של העבודה, המחברים מצביעים על פער בין השיח המפלגתי לבין קהל מצביעים שבו סיפור הקמת המדינה–שלום היה נפוץ. הם מציעים בזהירות שהמפלגה התקשתה באותה מערכת בחירות לספק למצביעיה סיפור תואם וברור, אך הנתונים אינם מאפשרים לבחון שינוי לאורך זמן.
ביהדות התורה, שיח לא־ציוני ומסגרות תקשורת דתיות עשויים שלא להילכד היטב בקטגוריות שנגזרו ממגילת העצמאות ובנאומי הכנסת. החריגים מלמדים שהמדד רגיש לבחירת הטקסט המכונן ולזירה שבה נמדד קולה של המפלגה.
מה מוסיף המודל להבנת ייצוג דמוקרטי?
ייצוג פוליטי אינו רק התאמה בין עמדת הבוחר להצבעות המפלגה, אלא גם תחרות על פירוש העבר ועל הכיוון שאליו הקהילה אמורה לנוע. מפלגה שמנסחת סיפור משכנע יכולה לאגד נושאים שונים בתוך משמעות משותפת ולהסביר מדוע מדיניות מסוימת מתאימה לזהות הלאומית.
מבחינה דמוקרטית, המדד מציע דרך לבחון אם המפלגות נותנות ביטוי למסגרות המשמעות של בוחריהן. הוא גם מזכיר שסיפור יכול לכלול ולהשמיע קבוצות מסוימות אך להותיר אחרות מחוץ למאגר הסמלים והזיכרונות שנבחר למחקר.
האם המחקר מוכיח שסיפור גורם להצבעה?
לא. הסקר והשיח המפלגתי נמדדו סביב מערכת בחירות אחת, ולכן הקשר יכול לנבוע מכך שבוחרים נמשכים למפלגה בעלת סיפור דומה, מכך שהמפלגה מעצבת את סיפורם, או משילוב של שני הכיוונים.
גם משתנה שלישי, כגון דתיות או זהות קבוצתית שלא נמדדה במלואה, עשוי להשפיע על שניהם. המודלים מצמצמים חלק מן ההסברים החלופיים באמצעות בקרות, אך מחקר חתך אינו תחליף לניסוי או למעקב לאורך זמן.
מי לא נכלל בניתוח?
אזרחים ערבים הוצאו מן הניתוח משום שאפשרויות הסיפור שנגזרו ממגילת העצמאות לא התאימו להם באופן מספק ומשום שהחוקרים ביקשו לשמור על בסיס השוואה אחיד. משמעות הדבר היא שהתוצאות אינן מתארות את כלל ציבור הבוחרים בישראל.
המגבלה מהותית במיוחד למחקר על סיפור לאומי, שכן השאלה מי מזהה את עצמו בתוך הטקסט המכונן היא חלק מן התופעה עצמה. מחקר המשך יידרש לבנות מאגר סיפורים מכליל יותר ולא רק להחיל את אותן קטגוריות על קבוצות שונות.
אילו מגבלות נוספות יש למדידה?
בחירה של רכיב עבר אחד ורכיב עתיד אחד מפשטת סיפורים מורכבים ולעיתים סותרים. גם הסף של 5% משאיר מחוץ לניתוח צירופים נדירים שעשויים להיות חשובים למפלגות קטנות או לקבוצות מיעוט.
מדד המפלגה מתבסס על שכיחות אזכורים בכנסת ואינו מודד את האופן שבו קהלים פירשו כל נאום. בדיקות רגישות לסטנדרטיזציה לפי גודל מפלגה לא שינו מהותית את התוצאות, אך אינן פותרות את הפער בין שיח פרלמנטרי לבין מכלול התקשורת הפוליטית.
מה כדאי לבדוק במחקר המשך?
המחברים קוראים לבחון את המודל במדינות אחרות, במערכות בחירות נוספות ולאורך זמן. השוואה כזאת תוכל להראות אם הקרבה הנרטיבית היא תופעה כללית של מערכות רב־מפלגתיות או תוצר של המבנה וההיסטוריה הישראליים.
אפשר גם למדוד סיפורים ביותר מזירה אחת, לבחון כיצד הם משתנים במהלך קמפיין ולהצליב בין נאומים, מצעים, פרסומות ורשתות חברתיות. עיצוב אורך יוכל להבחין טוב יותר בין השפעת מפלגות על בוחרים לבין מיון עצמי של בוחרים למפלגות.
היכן אפשר לקרוא את המקור המלא?
עותק מלא של כתב היד זמין דרך אתר Comparative Study of Electoral Systems. הוא כולל את בניית המדד, נוסחי השאלות, טבלאות המודלים והדיון בחריגים.
פרטי הפרסום הרשמיים זמינים דרך DOI 10.1177/0010414010384372. המאמר פורסם אונליין ב־27 באוקטובר 2010 והופיע ב־Comparative Political Studies, כרך 44, גיליון 3, עמ׳ 313–338.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 4 באוגוסט 2026