דיאלוג בין־דתי בחיפה בנה אמון — בתוך גבולות המלחמה
שישה מפגשים עם 19 מנהיגים יהודים, מוסלמים, אחמדים, נוצרים ודרוזים יצרו הצהרת סולידריות ופורום עירוני, אך גם שיקפו פערי כוח, זהירות מוסדית והימנעות ממחלוקות יסוד
דיאלוג בזמן מלחמה יכול לשמר חיים אזרחיים משותפים וליצור קשרי פעולה, אך אינו מבטל פערי כוח ואינו מחליף התמודדות עם שורשי הסכסוך.
מדוע חיפה נבחרה כמקרה מבחן?
חיפה מתוארת לעיתים כעיר מעורבת שבה מתקיימים יחסים יציבים יחסית בין קהילות, אך גם בה קיימים הפרדה, פערים וזיכרונות של אלימות. אחרי 7 באוקטובר והמלחמה, פחד וחשד איימו על המרקם המקומי ועל מרחב הביטוי של אזרחים ערבים.
המחקר שואל אם זהות עירונית משותפת יכולה לתמוך בדיאלוג כשהסכסוך הלאומי חריף במיוחד. חיפה אינה מוצגת כאי שוויוני או הרמוני, אלא כזירה שבה אפשר לראות בעת ובעונה אחת יכולת מקומית ומגבלות מבניות.
כיצד נבנתה היוזמה?
המעבדה לחקר דתות באוניברסיטת חיפה פתחה תחילה בפסגת חירום של יותר מ־60 מנהיגים ואנשי חינוך ממגוון קהילות. לאחריה גובשה קבוצה של 19 משתתפים יהודים, מוסלמים, חברי הקהילה האחמדית, נוצרים ודרוזים מחיפה ומסביבתה; ההבחנה באחמדים משקפת את הזיהוי העצמי ואת דינמיקת השדה שתיעדו החוקרים, ולא הכרעה תאולוגית.
הקבוצה קיימה שישה מפגשים בני כשעתיים וחצי מדצמבר 2023 עד מרץ 2024. התהליך התקדם מהיכרות ולימוד מסורות, דרך דיון בהיסטוריה ובאתגרים עכשוויים, אל תכנון שיתוף פעולה והצהרה ציבורית.
כיצד נאספו ונותחו הנתונים?
הנתונים כללו פרוטוקולים מפורטים של עמית מחקר, תצפיות המחברים לפני המפגשים, במהלכם ואחריהם ומשוב בעל פה מן המשתתפים. שני מנחים מקצועיים ניהלו את השיחות, והמחברים ליוו את התהליך וניתחו את הדינמיקה.
החומר נקרא שוב ושוב דרך מסגרת תאורטית של ממד מבני, יחסי וטרנספורמטיבי. לא נערך קידוד פתוח או צירי פורמלי; קטעים נבחרו ופורשו ביחס למסגרת, ומחלוקות בין המחברים נפתרו בדיון.
מה בוחן הממד המבני?
הממד המבני עוסק במוסדות, בסמכות וביחסי הכוח שקובעים מי משתתף, מי מוכר כנציג ומי יכול לדבר בחופשיות. גיוס דרך ערוצים ממלכתיים ודתיים אִפשר לחלק ממנהיגי המיעוטים להצטרף בזמן משבר, אך קשר אותם גם לציפיות מוסדיות.
מנהיגים חרדים לא השתתפו, והגיוס בקרב רבנים ציונים־אורתודוקסים היה חלקי. לפיכך הקבוצה אינה חתך מייצג של כלל הציבור הדתי בחיפה, אלא פורום עילית שנוצר תחת אילוצי לגיטימציה וביטחון.
כיצד פערי הכוח נכנסו לחדר?
המסגרת האוניברסיטאית סיפקה הגנה ומרחק מן העימות היומיומי, אך לא מחקה את אי־השוויון שמחוץ לה. לפי הניתוח, משתתפים יהודים הרגישו לעיתים חופשיים יותר להציב דרישות חדות, ואילו מנהיגי מיעוטים שקלו את המחיר מול המדינה ומול קהילותיהם.
הזהירות אינה מתפרשת כחוסר עניין בדיאלוג. היא הייתה תגובה לסיכונים שונים, ולכן שוויון פורמלי בזמן דיבור לא היה בהכרח שוויון ממשי ביכולת להביע עמדה ולהגן עליה בציבור.
כיצד פעלה הזהות החיפאית המשותפת?
המשתתפים יכלו להיפגש כתושבי אותה עיר ולדבר על שכנות, מניעת אלימות וביטחון משותף. זהות אזרחית מקומית זו שימשה גשר בין זהויות לאומיות ודתיות שלא נדרשו להיעלם.
אולם אותו גשר היה גם מנגנון של הצבת גבול. מיקוד בחיפה אִפשר לעקוף זמנית מחלוקות לאומיות והיסטוריות, ולכן בנה אמון בלי לפתור את אי־השוויון ואת הסכסוך שמעצבים את היחסים.
איזה תפקיד מילאו דת וסיפורים אישיים?
המשתתפים השתמשו בעקרונות מוכרים מכתבי הקודש כמקורות מוסריים לכבוד, אחריות, צדק ואי־פגיעה. הטקסטים לא נותחו באופן פרשני שיטתי, אלא שימשו שפה רטורית שמעניקה לגיטימציה למפגש ולשיתוף פעולה.
סיפורים אישיים ומפגשים בלתי־פורמליים סייעו לפתח אמפתיה ולהפחית ריחוק. המאמר מדגיש שהקשר האנושי נבנה בהדרגה ואינו נובע מעצם הישיבה של נציגים שונים באותו חדר.
מה מלמד העימות סביב ההצהרה?
כמה רבנים דרשו להוסיף להצהרה גינוי מפורש לחמאס, ואילו המשתתפים המוסלמים סירבו לנוסח. בשיחה אישית הסביר אימאם כי הסעיף עלול לסכן אותו מחוץ לחיפה, ואחד הרבנים הסיר בעקבות זאת את דרישתו.
המקרה ממחיש כיצד אמון מאפשר להבין סירוב שאחרת עלול להתפרש כחוסר מחויבות. הוא גם מראה שהגעה לנוסח משותף דרשה פשרה והימנעות מנושא מרכזי, ולא פתרון מלא של המחלוקת.
אילו תוצרים מוחשיים נוצרו?
הקבוצה פרסמה הצהרה על שמירת חברה אזרחית משותפת, מניעת אלימות, כבוד הדדי ושכנות טובה; 17 מתוך 19 חבריה חתמו עליה. שני נמנעים הצביעו על לחצים שונים מן הקהילה ועל חשש שהנוסח אינו מייצג את כל הקולות במידה שווה.
בנוסף הוקם פורום רב־דתי חיפאי שנועד להמשיך את הקשר, לפתח יכולות התערבות בעימותים ולקדם יוזמות חינוכיות וחברתיות. אלה תוצרים ארגוניים ברורים, אך טרם הוכחה השפעתם ארוכת הטווח על אלימות או על יחסים בעיר.
מה גילה הניתוח המגדרי?
מנהיגות דתית פורמלית בישראל היא ברובה גברית, ולכן הנשים בקבוצה נכנסו אליה לעיתים בלי אותה סמכות ייצוגית. באופן פרדוקסלי, מצב זה אפשר לחלקן לדבר בחופשיות יחסית ולדחוף את הקבוצה מרעיונות כלליים לצעדים מעשיים.
המחברים אינם טוענים ששוליות היא יתרון או שכל הנשים פעלו באותה דרך. הממצא מדגים הצטלבות בין מגדר, דת, מעמד מוסדי ושייכות למיעוט, שמשנה את טווח הפעולה בתוך הדיאלוג.
מדוע מנהיגים דתיים הם ״שכבת ביניים״?
מנהיג דתי פועל פנימה כמורה וכסמכות קהילתית והחוצה כנציג מול מוסדות וקבוצות אחרות. המיקום הזה מעניק לדיאלוג משקל ציבורי ויכולת להעביר מסרים וקשרים מעבר לחדר המפגש.
אותו מיקום גם מגביל עצמאות, מפני שכל עמדה נבחנת מול דוקטרינה, מוסדות ובני הקהילה. לכן מנהיגות ביניים יכולה להיות מעבדת אמון יעילה, אך אינה תחליף להשתתפות עממית או לשינוי מוסדי רחב.
מהן מגבלות המחקר?
המחברים היו גם יוזמים ומשתתפים, ולכן הייתה להם גישה עשירה אך לא עמדה חיצונית ניטרלית. הם מתארים רפלקסיביות ושקיפות, אך אין מעריך בלתי־תלוי, קידוד פורמלי, קבוצת השוואה או מדידה לפני ואחרי.
זהו מקרה יחיד, מוסדי ומתווך של 19 מנהיגים במשך שישה מפגשים. המחקר אינו מייצג דיאלוג עממי, אינו כולל את הקבוצות שלא הצטרפו ואינו יכול לקבוע אם שינוי ביחסים נשמר לאחר המפגשים.
מהי המשמעות הדמוקרטית של היוזמה?
בעת משבר, מוסד אזרחי מקומי יכול להחזיק ערוץ תקשורת פתוח וליצור מחויבות פומבית נגד אלימות גם כשהשיח הלאומי נעשה צר ומסוכן. הקשרים שנבנו עשויים לספק תשתית לפעולה מהירה בעימות עתידי.
עם זאת, דיאלוג אינו דמוקרטי רק מפני שכל הדתות מיוצגות סביב שולחן. נדרשים תנאים שבהם סיכון, קול והשפעה מתחלקים באופן שוויוני יותר, וכן נכונות לעבור בהדרגה מן המכנה המשותף אל המבנים והנרטיבים שמייצרים אי־שוויון.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 7 בספטמבר 2026