כיצד השתנו תפיסות האזרחות של בני 14 ב־21 מדינות בתוך עשור?
השוואת סקרי בתי ספר מ־1999 ומ־2009 מגלה עלייה חדה בנורמת אזרחות מעורבת וירידה באזרחות מבוססת חובה, אך גם יציבות בחשיבות ההצבעה והציות לחוק
האזרחות לא פשוט החליפה קלפי במחאה: יותר בני נוער השתייכו לפרופיל מעורב המדגיש זכויות, סביבה וקהילה, אך ההצבעה והציות לחוק נותרו חשובים לרובם.
שני אידאלים של אזרחות טובה
אזרחות מבוססת חובה מדגישה הצבעה, כבוד לנציגי השלטון, מעקב אחר חדשות והשתתפות בפוליטיקה הממוסדת. אזרחות מעורבת מדגישה הגנה על זכויות אדם ועל הסביבה ופעילות בקהילה, אך מייחסת פחות חשיבות לחברות במפלגה ולציות לסמכות; המאמר בודק אם האידאל השני מתרחב על חשבון הראשון.
השוואה בין שני דורות של בני אותו גיל
שני הסקרים נערכו בכיתות ובאחריות רשויות החינוך, כוונו לבני 14 והשיגו מדגמים ייצוגיים של אוכלוסיית בתי הספר בגיל זה. ההשוואה הוגבלה ל־21 המדינות שהשתתפו בשתי המדידות בתנאים בני־השוואה; בלגיה הושמטה משום שבכל שנה השתתף בה אזור לשוני אחר.
מדוע ניתוח ממוצעים לבדו היה מחמיץ את השינוי
שיעור התלמידים שייחסו חשיבות לכל פעולה השתנה בדרך כלל רק בכמה נקודות אחוז, ולכן מבט בפריטים הבודדים מרמז על יציבות. ניתוח קבוצות סמויות הוא ניתוח ממוקד־אדם: הוא מזהה צירופים חוזרים של תשובות ומראה שקבוצות בעלות סדרי עדיפויות שונים יכולות לגדול או להצטמצם גם כאשר הממוצע הכללי כמעט אינו נע.
חמש קבוצות אזרחות בשתי נקודות הזמן
ב־1999 זוהו אזרחים מקיפים שייחסו חשיבות כמעט לכל פעולה, אזרחים ממוצעים, נתינים שהדגישו חוק ועבודה, אזרחים מעורבים ואזרחים מבוססי חובה. פתרון בן חמש קבוצות נמצא שוב ב־2009, ומבחני שקילות מדידה תמכו באפשרות להשוות את המבנים בין מדינות ובין השנים, אף שהפרופילים אינם זהים לחלוטין.
עלייה במעורבות, ירידה בחובה ושינוי במרכז
חלקה של האזרחות המעורבת עלה מ־16% ל־30%, וחלקה של האזרחות מבוססת החובה ירד מ־22% ל־15%. במקביל, קבוצת האזרחות המקיפה גדלה מ־25% ל־35%, קבוצת הנתינים הצטמצמה מ־16% ל־6%, והקבוצה הממוצעת ירדה מ־21% לכ־13%; השינוי אינו אפוא רק מעבר נקי בין שני טיפוסים תאורטיים.
מפה גאוגרפית שהתהפכה בתוך עשור
ב־1999 שיעור האזרחות המעורבת היה 37% בסקנדינביה ו־30% במערב אירופה, לעומת פחות מ־10% בשלושת האזורים האחרים. ב־2009 הוא ירד ל־28% ול־18% בשני האזורים הראשונים, אך עלה ל־14% באירופה הים־תיכונית, ל־34% במרכז ומזרח אירופה ול־42% בקבוצת המדינות מדרום אמריקה ומאסיה; מספר המדינות בשתי היבשות האחרונות קטן ולכן אין לראות בנתון אומדן יבשתי מקיף.
מה בדיוק נשאלו התלמידים?
התלמידים דירגו 12 פעולות של אזרח טוב, ובהן ציות לחוק, הצבעה, הצטרפות למפלגה, עבודה קשה, מחאה שקטה נגד חוק בלתי צודק, ידיעת ההיסטוריה, מעקב אחר חדשות ופעילות בקהילה. הרשימה כללה גם כבוד לנציגי השלטון, הגנת זכויות אדם, השתתפות בדיון פוליטי והגנת הסביבה, וכל פריט קודד בניתוח כחשוב או לא חשוב.
כמה תלמידים נכללו בהשוואה?
הניתוח של 1999 כלל 72,543 תלמידים מ־21 מדינות, והניתוח של 2009 כלל 75,020 תלמידים מאותן מדינות. הסקרים המלאים היו גדולים אף יותר וכללו כ־90 אלף תלמידים ב־28 מדינות ב־1999 וכ־140 אלף ב־38 מדינות ב־2009, אך רק החפיפה שימשה להשוואה הישירה.
כיצד נבחרו חמש הקבוצות?
החוקרים השוו פתרונות עם מספר שונה של קבוצות באמצעות מדד BIC, השינוי בסטטיסטי יחס הנראות ושגיאת הסיווג. הם קבעו שחמש קבוצות מספקות איזון בין התאמה לבין פירוש תאורטי, ושקבוצה שישית מוסיפה בעיקר פיצול של קבוצה קיימת ולא תובנה מובחנת.
מה מאפיין אזרחות מעורבת?
בני הנוער בקבוצה זו ייחסו חשיבות גבוהה להגנת זכויות האדם והסביבה ולפעילות בקהילה המקומית. בהשוואה לקבוצות אחרות הם ייחסו פחות חשיבות להצבעה, עבודה קשה, כבוד לנציגי ממשל וחברות במפלגה, אף שהפרופיל של 2009 נשאר דומה מאוד לזה של 1999.
מה מאפיין אזרחות מבוססת חובה?
קבוצה זו הדגישה הצבעה, כבוד לסמכות ומעקב אחר חדשות, ולכן היא הקרובה ביותר לאידאל של השתתפות ממוסדת וחובה אזרחית. היא ייחסה פחות חשיבות לזכויות אדם, להגנת הסביבה ולפעילות קהילתית, וב־2009 נעשתה קטנה יותר ואף בררנית יותר לגבי החובות שחשובות בעיניה.
האם ההצבעה והציות לחוק איבדו מחשיבותם?
לא במובן של תמיכה כללית: חשיבות ההצבעה ירדה רק מ־80% ל־79%, וציות לחוק נותר הפריט המדורג ביותר אף שירד מ־95% ל־89%. השינוי החשוב הוא שהפעולות המסורתיות שולבו ב־2009 עם סדרי עדיפויות אחרים ובקבוצות שונות, ולא שנמחקו מן האידאל האזרחי.
האם רוב בני הנוער השתייכו לאחד משני האידאלים המרכזיים?
לא, ביותר ממחצית המדגם בכל אחת מן השנים המשיבים השתייכו לקבוצת האזרחות המקיפה, לקבוצה הממוצעת או לקבוצת הנתינים. הממצא מזהיר מפני תאוריה המחלקת את כל הציבור רק לאזרחים מעורבים ולאזרחים מבוססי חובה.
מה מלמד השינוי האזורי על תאוריית הערכים הפוסט־חומרניים?
דפוס 1999 התאים לציפייה שסקנדינביה ומערב אירופה יהיו חלוצות של ערכי ביטוי עצמי, אך דפוס 2009 לא שמר על מדרג זה. החוקרים מציעים בזהירות שהנורמה התפשטה אל אזורים אחרים, אך גם מעלים אפשרות שזכויות וסביבה נתפסות כדחופות יותר במקום שבו המדיניות הקיימת מספקת להן פחות מענה.
האם המחקר עקב אחרי אותם בני נוער במשך עשור?
לא, אלה שני חתכים נפרדים של בני 14 שנדגמו ב־1999 וב־2009 ולא מחקר אורך של אותם אנשים. לכן התוצאות מתארות שינוי בהרכב הנורמות בין שני מחזורי גיל, אך אינן מראות כיצד תפיסתו של אדם יחיד השתנתה עם התבגרותו.
מהן המגבלות העיקריות של המסקנה?
הסקרים מודדים את מה שבני נוער חושבים שאזרח טוב צריך לעשות, ולא את התנהגותם הפוליטית בפועל או את עמדותיהם כמבוגרים. כמו כן, 21 המדינות הן ברובן אירופיות, מספר המדינות מאסיה ומאמריקה הלטינית קטן, והקשרים עם פיתוח כלכלי ויציבות דמוקרטית אינם כשלעצמם הוכחה לסיבתיות.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 31 באוגוסט 2026