קיטוב רגשי בקרב נבחרי ציבור: המוסדות הלא־מפלגתיים אינם כל הסיפור
סקר של נבחרים עירוניים בקנדה מראה שהם מקוטבים רגשית פחות מן התושבים בממוצע, אך זהות מפלגתית חזקה, קיצוניות אידאולוגית ושאיפה לתפקיד גבוה יותר קשורות לעוינות מפלגתית רבה יותר.
נבחרים עירוניים בקנדה היו פחות מקוטבים מן הציבור בממוצע, אך קיצוניות אידאולוגית וזהות מפלגתית חזקה נקשרו לפער הגדול ביותר בעוינות כלפי מפלגות יריבות.
כהונה פוליטית אינה מחייבת עוינות מפלגתית גבוהה
המחקר מפריד בין שני דברים שלעתים נכרכים יחד: להיות נבחר ציבור ולהיות שחקן מפלגתי מובהק. בסביבה העירונית הקנדית אפשר לכהן בלי תווית מפלגתית רשמית, ולכן רמת העוינות אינה קבועה מראש לכל הפוליטיקאים.
הממצא שהנבחרים פחות מקוטבים מן התושבים בממוצע שולל הנחה פשוטה שלפיה כל מי שנכנס לפוליטיקה נעשה עוין יותר. הפערים הגדולים בתוך קבוצת הנבחרים מפנים את תשומת הלב לזהות, אידאולוגיה וקריירה.
מושגי יסוד בקצרה: קיטוב רגשי וקיטוב אידאולוגי
קיטוב רגשי הוא הפער בחיבה ובסלידה כלפי מפלגות או מחנות פוליטיים, ובמיוחד עוינות כלפי יריבים. קיטוב אידאולוגי הוא מרחק בין עמדות מדיניות או מיקום על רצף שמאל–ימין, ולכן אדם יכול לחלוק בחריפות על מדיניות בלי לשנוא את הצד האחר.
שני סוגי הקיטוב קשורים זה בזה אך אינם זהים. המאמר מודד רגש כלפי מפלגות ומכניס קיצוניות אידאולוגית כמשתנה שמסייע להסביר מדוע חלק מן הנבחרים מציגים פער רגשי גדול יותר.
המקרה הקנדי מנתק בין פתק ההצבעה לזהות האישית
ברוב הרשויות המקומיות בקנדה מועמדים מתמודדים כעצמאיים, ושמות מפלגות אינם מופיעים על פתק ההצבעה. גם כאשר קיימות מפלגות עירוניות בכמה ערים גדולות, אין להן בדרך כלל קשר רשמי למפלגות הפדרליות או הפרובינציאליות.
עם זאת, נבחרים רבים מחזיקים זהות מפלגתית אישית, עובדים מול ממשלות ברמות אחרות ולעיתים שואפים להתמודד בהן. השילוב מאפשר למדוד פרטיזניות כמשתנה ולא כתכונה משותפת לכל הנבדקים.
סקר נבחרים והשוואה ישירה לציבור
הנתונים המרכזיים מגיעים מסקר 2023 של ראשי ערים וחברי מועצה ברשויות מעל 9,000 תושבים, ובו 849 תשובות מלאות ושיעור היענות של 23%. למדד הפדרלי הושוו הנבחרים ל־28,570 משיבים במחקר הבחירות הקנדי מ־2019, ולמדד הפרובינציאלי הושוו ל־4,536 משיבים במחקר בחירות אונטריו מ־2022.
החוקרים משתמשים באותה משפחת מדדים בשתי הקבוצות ומוסיפים בקרות ומאפייני רשות. גרסה פתוחה של כתב היד זמינה ב־OSF.
מהו קיטוב רגשי של אליטות פוליטיות?
זהו קיטוב רגשי כפי שהוא מופיע אצל נבחרים עצמם, ולא רק אצל האזרחים שהם מייצגים. הוא מתבטא בפער חד בין חיבה למפלגות קרובות לבין סלידה ממפלגות יריבות.
הפער חשוב מפני שנבחרים צריכים להתמקח, לנהל ועדות, לחלק משאבים ולבנות רוב עם מי שאינם שותפים לעמדתם. עוינות יכולה להטות את המשימות האלה גם כאשר המחלוקת המדינית לגיטימית.
כיצד נמדדה העוינות בין מחנות?
כל נבחר דירג את יחסו לכל מפלגה בסולם שבין 0, סלידה חזקה, ל־10, חיבה חזקה. החוקרים חישבו את הפיזור המשוקלל בין הדירוגים, כך שיחס למפלגה גדולה משפיע יותר מיחס למפלגה שולית.
למפלגות הפדרליות חושב מדד כלל־קנדי וגם מדד המתחשב בדפוסי הצבעה אזוריים, ולמפלגות הפרובינציאליות חושב מדד נפרד. בדיקות חלופיות של המשקולות ושל אפקטים אזוריים השאירו את התמונה העיקרית על כנה.
האם הפוליטיקאים היו מקוטבים יותר מן האזרחים?
לא במקרה שנבדק. לאחר התאמה למאפיינים אישיים ופוליטיים והשוואה בין אנשים מאותה רשות, הנבחרים היו נמוכים בכ־0.2 נקודה במדד הקיטוב לעומת תושבים דומים.
זהו פער צנוע בסולם של כחמש נקודות, אך כיוונו עקבי ברמה הפדרלית והפרובינציאלית. הוא מראה שמוסד פוליטי תחרותי יכול לכלול נבחרים שאינם עוינים יותר מן הציבור, בלי לטעון שכך קורה בכל פרלמנט.
עד כמה הייתה שונות בין הנבחרים עצמם?
ציוני הקיטוב השתרעו כמעט על כל הטווח התאורטי, ולכן הממוצע הנמוך יחסית אינו מתאר כל נבחר. במישור הפרובינציאלי 20% מן הנבחרים קיבלו ציון נמוך מאחת, לעומת 8% במדד הפדרלי, אך בקצה הגבוה הופיעו שיעורים דומים.
השונות היא הבסיס לשאלת ההסבר של המאמר. במקום לתייג את כל הפוליטיקאים כקבוצה אחת, החוקרים בודקים אילו תכונות מבדילות בין נבחרים מתונים רגשית לנבחרים עוינים יותר.
כיצד קיצוניות אידאולוגית קשורה לקיטוב רגשי?
הקשר היה חזק וסימטרי בשני קצות הסולם: נבחרי שמאל וימין קיצוניים הציגו קיטוב גבוה יותר מנבחרים שבמרכז. במודלים הרב־משתניים הפער בין הערך הנמוך לגבוה של קיצוניות היה בערך 1.3–1.4 נקודות.
המנגנון האפשרי כולל תפיסת הימור פוליטי גדול יותר ופחות הזדמנויות או נכונות לשתף פעולה עם יריבים מרוחקים. עם זאת, הסקר מראה מתאם ואינו קובע אם הקיצוניות יוצרת עוינות או אם גורם שלישי מחזק את שתיהן.
מה היה הקשר בין זהות מפלגתית לעוינות?
נבחר הוגדר מפלגתי כאשר הזדהה במידה חזקה למדי או חזקה מאוד עם מפלגה פדרלית או פרובינציאלית. לאחר בקרה על אידאולוגיה ומאפיינים אחרים, הזדהות כזאת נקשרה לתוספת של כ־0.6–0.8 נקודה בקיטוב.
ההבחנה חשובה מפני שכל המשתתפים כבר היו פוליטיקאים, אך לא כולם היו פרטיזנים. היא מראה שהעוינות קשורה לזהות הקבוצתית המפלגתית מעבר לעצם ההתמודדות בבחירות והעבודה במועצה.
מדוע שאיפה לתפקיד גבוה יותר קשורה לקיטוב?
נבחרים העריכו את הסיכוי שיתמודדו בעתיד לתפקיד פדרלי או פרובינציאלי, והחוקרים סיווגו שאיפה נמוכה, סיכוי של חצי־חצי ושאיפה גבוהה. מי שראו סיכוי גבוה להתקדם הציגו בממוצע קיטוב גבוה בכ־0.2–0.3 נקודה ממי שלא שאפו לכך.
ייתכן שמסלול קידום מפלגתי מושך נבחרים בעלי זהות חזקה יותר או מתגמל הצגת נאמנות ועימות. הנתונים אינם מאפשרים להכריע אם השאיפה משנה את האדם או אם אנשים מקוטבים יותר הם שבוחרים מלכתחילה במסלול הזה.
אילו מאפיינים לא הסבירו הרבה מן ההבדלים?
לאחר הכנסת המשתנים המרכזיים למודל, גיל, מגדר, השכלה אקדמית, מספר תקופות כהונה והבדל בין ראש עיר לחבר מועצה לא הציגו קשר מהותי בגודל דומה. הממצא אינו אומר שאין שום הבדל אפשרי, אלא שהאומדנים קטנים או לא מדויקים יחסית לקשרים של אידאולוגיה ומפלגה.
ההשוואה ממקדת את הדיון במאפיינים פוליטיים ולא רק דמוגרפיים. היא גם מזהירה מפני הסבר פשוט שלפיו ותק או תפקיד בכיר לבדם ממתנים או מקצינים עוינות.
האם בחירות לא־מפלגתיות פותרות את בעיית הקיטוב?
לא. הממוצע הנמוך יותר וההבדל בין פרטיזנים ללא־פרטיזנים מתיישבים עם האפשרות שמבנה לא־מפלגתי מפחית תמריצי עימות, אך זהויות מפלגתיות פרטיות ממשיכות לפעול בתוכו.
יתרה מזאת, המחקר אינו מקצה נבחרים באקראי למוסדות מפלגתיים ולא־מפלגתיים. לכן אי אפשר לייחס למבנה המוסדי לבדו את ההבדל, ויש לבחון במקביל כללי בחירה, מגע בין יריבים ודפוסי מיון של מועמדים.
מה אפשר להסיק על סיבתיות?
אפשר לקבוע שיש קשר חזק בין קיצוניות, זהות מפלגתית ושאיפה לבין קיטוב רגשי בתוך המדגם. אי אפשר לקבוע מן החתך התצפיתי איזו תכונה באה קודם או מה היה קורה לאותו נבחר תחת כללים אחרים.
גם ההשוואה לאזרחים מתארת הבדל מותאם ולא ניסוי. מחקר אורך והשוואה בין רפורמות מוסדיות יוכלו לבדוק אם שינוי בתמריצים או בקריירה משנה עוינות לאורך זמן.
מדוע הממצא חשוב לתפקוד דמוקרטי?
קיטוב רגשי עלול להכניס הטיה מפלגתית למשא ומתן, לשיתוף פעולה ולחלוקת משאבים, ולהעביר לציבור רמזים של עוינות. נבחרים פחות עוינים יכולים לשמש בלם, אך מתינות רגשית אינה מחייבת ויתור על מחלוקת אידאולוגית עקרונית.
היעד המוסדי אינו למחוק הבדלים אלא לאפשר ליריבים לעבוד יחד בלי להפוך זהות מפלגתית לשלילת הלגיטימיות של הצד האחר. המאמר מציע לבחון כיצד מגע שוטף, תלות בקול אישי ותמריצי קידום מעצבים את האיזון הזה.
עד כמה אפשר להכליל מן הפוליטיקה העירונית בקנדה?
הרשויות הקנדיות הן מקרה ייחודי יחסית משום שהתחרות בהן אידאולוגית אך ברובה אינה מאורגנת על פתק ההצבעה לפי מפלגות ארציות. פרלמנטים לאומיים, מערכות דו־מפלגתיות קשיחות וקואליציות רב־מפלגתיות עשויים ליצור רמות ותמריצים שונים מאוד.
שיעור ההיענות של 23% והסתמכות על דיווח עצמי מציבים מגבלות נוספות, אף שהמדגם דומה לאוכלוסיית הנבחרים בכמה מאפיינים נצפים. תרומתו של המחקר היא קביעת נקודת ייחוס והצגת שונות שאפשר לבדוק במדינות, דרגי שלטון וכללים מוסדיים נוספים.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 21 ביולי 2026