לא כל רשת היא תיבת תהודה: היכן ישראלים פוגשים דעות פוליטיות שונות?
נילי שטיינפלד ואזי לב־און משווים 12 מקורות מידע ומגלים שההבדל המכריע אינו פשוט מקוון מול לא־מקוון, אלא תקשורת בין־אישית מול תוכן המיועד לקהל רחב.
הגורם שמנבא גיוון פוליטי אינו עצם היותו של ערוץ מקוון: קשר אישי נוטה לדמיון, ואילו תוכן המופנה לקהל רחב נוטה לחשוף לעמדות שונות — גם ברשת.
מושגי יסוד בקצרה
חשיפה סלקטיבית היא הנטייה לבחור מידע התואם עמדה קיימת ולהימנע ממידע מאתגר. תיבת תהודה מתארת סביבה שבה קולות דומים חוזרים ומחזקים זה את זה, ובועת סינון מדגישה את תפקיד הסינון הטכנולוגי בתיחום המידע.
המאמר מבחין בין תקשורת בין־אישית, שבה אנשים מכירים או משוחחים זה עם זה, לבין מדיה המונית או מבוססת תוכן, שפונה לקהל רחב. חשיפה מגוונת פירושה כאן תפיסת המשיב שהעמדות, ההעדפות והדעות שפגש שונות משלו.
מה שאלו החוקרים?
המחקר שואל כיצד 12 מקורות של מידע פוליטי נבדלים במידת הדמיון או השוני של הדעות שהם מציגים לצרכן. הוא משחזר ככל האפשר את שיטת מאץ ומרטין, אך מחליף ומוסיף ערוצים המתאימים לסביבת המדיה הישראלית העכשווית.
השאלה השנייה נוגעת במיוחד לעולם הדיגיטלי: האם פייסבוק, ווטסאפ, דוא״ל ואתרי חדשות הם קבוצה אחת, או שההבדלים החברתיים והתפקודיים ביניהם חשובים יותר מן המסך המשותף?
מדוע חשיפה לעמדות שונות חשובה לדמוקרטיה?
המוצא הנורמטיבי של המאמר הוא שאזרחים זקוקים למפגש עם טיעונים ונקודות מבט שונות כדי לגבש עמדה, להבין אחרים ולהעניק לגיטימיות רחבה יותר להכרעה ציבורית. הספרות שהמחברים סוקרים קושרת חשיפה כזאת גם לסובלנות ולהפחתת שסעים מפלגתיים.
עם זאת, המאמר מכיר בצורך הפסיכולוגי בקשר עם דומים ובכך שמחלוקת עלולה לאיים על יחסים. לכן אין הנחה שאנשים מחפשים גיוון בכל מקום; השאלה היא אילו מבנים תקשורתיים מכניסים אותו גם כאשר הבחירה האישית בררנית.
אילו השערות נבדקו?
ההשערה הראשונה קובעת, בעקבות המחקר המקורי, ששיחות עם חברים ומכרים קרובים יהיו המקור ההומוגני ביותר, ואילו מדיה המונית תהיה המקור ההטרוגני ביותר. ההיגיון הוא שקל יותר לבחור שותף אישי דומה מאשר לשלוט בכל הדעות המופיעות במוצר תוכן לקהל גדול.
ההשערה השנייה צופה פיצול בתוך המדיה המקוונת: ערוצים בין־אישיים דיגיטליים יהיו דומים לשיחה אישית, ואילו אתרי תוכן דיגיטליים יהיו דומים למדיה המונית. שתי ההשערות קיבלו תמיכה בתוצאות.
מי השתתף בסקר?
הסקר הופץ באמצעות שירות פאנל מקוון ישראלי מוביל וכלל 514 משתמשי אינטרנט בוגרים. 51% מן המשיבים היו גברים; טווח הגילים היה 18–70, הגיל הממוצע 40.72 וסטיית התקן 14.55.
בהגדרה עצמית פוליטית, 49% מיקמו עצמם בימין או בימין המובהק, 31% במרכז ו־20% בשמאל או בשמאל המובהק. הנתונים מתארים מדגם פאנל אינטרנט, והמאמר אינו מציגו כמפקד של כלל הציבור בישראל.
כיצד נמדדה שונות פוליטית?
המשיבים נשאלו על 12 מקורות: שני האנשים הקרובים ביותר לשיחה פוליטית, מכר ממקום העבודה, עיתון מודפס, חדשות טלוויזיה, תוכניות אקטואליה, תוכניות ריאליטי, אתרי חדשות, ווטסאפ, דוא״ל, פיד פייסבוק וחבר פייסבוק שעמו מדברים על פוליטיקה.
לכל מקור רלוונטי נמדדו שלושה ממדים — דמיון בהשקפה הפוליטית, בהעדפה הפוליטית ובעמדות בסוגיות שעל סדר היום — בסולם 1–5. הממוצע ביניהם יצר מדד דמיון; המהימנות הייתה גבוהה בכל הערוצים, עם אלפא בין 0.85 ל־0.95.
אילו שלוש קבוצות של מקורות התגלו?
בקצה ההומוגני נמצאו קשרים בין־אישיים: האדם הקרוב ביותר, האדם השני וחבר הפייסבוק שעמו מתקיימת שיחה פוליטית. בקבוצת הביניים נמצאו דוא״ל, ווטסאפ, פיד פייסבוק, מכרים בעבודה ועיתונים מודפסים.
בקצה ההטרוגני נמצאו תוכניות טלוויזיה ואתרי חדשות. החלוקה הזאת מראה שאותה תשתית דיגיטלית יכולה לתמוך הן במעגל דומה והן בחשיפה מגוונת, בהתאם לשאלה אם היא מארגנת קשר אישי או הפצת תוכן רחבה.
מה מראים ציוני הדמיון עצמם?
ככל שהציון נמוך יותר, כך החשיפה נתפסה כמגוונת יותר. האדם הקרוב ביותר קיבל ממוצע 3.59, האדם השני 3.38 וחבר פייסבוק 3.25. ווטסאפ קיבל 3.12, דוא״ל 3.15, עיתון מודפס 3.01 ופיד פייסבוק 2.95.
מכר בעבודה קיבל 2.85, תוכנית אקטואליה 2.77, אתר חדשות 2.74 וחדשות טלוויזיה 2.70. תוכניות ריאליטי קיבלו את הציון הנמוך ביותר, 2.47, ולכן נתפסו כמקור המגוון ביותר מבין הערוצים שנמדדו.
האם כל מדיה דיגיטלית יוצרת אותה בועה?
לא. חבר פייסבוק שעמו משוחחים על פוליטיקה היה דומה לקשרים קרובים מחוץ לרשת, ואילו אתר חדשות היה דומה לחדשות טלוויזיה. פיד פייסבוק נמצא ביניהם, לצד ערוצים שבהם יש שילוב של בחירה אישית, קשר חברתי ותוכן מופץ.
המסקנה אינה שאלגוריתמים אינם חשובים, אלא שהקטגוריה ״מקוון״ רחבה מדי להסבר. האפיוֹרדנס של הערוץ — מי בוחר את בני השיח, האם התוכן מיועד לקהל רחב ואיך הוא מופץ — חשוב יותר מן ההבחנה הטכנית בין מסך לנייר.
האם המקור הנפוץ ביותר הוא גם המגוון ביותר?
לא. כאשר התבקשו המשיבים לציין את שלושת מקורות המידע הפוליטי התכופים ביותר, האדם הקרוב הופיע אצל 308 משיבים והאדם השני אצל 204. חדשות טלוויזיה הופיעו אצל 242 ואתרי תוכן אצל 227.
כך המקורות התכופים משתרעים על שני קצות המדרג: קשרים אישיים מספקים הרבה מידע אך דעות דומות, ואילו חדשות טלוויזיה ואתרי חדשות מספקים מידע תכוף ומגוון יותר. תדירות וגיוון הם אפוא ממדים נפרדים.
מדוע תוכניות ריאליטי הופיעו כמקור המגוון ביותר?
המחברים מציעים שהפורמט מכנס בכוונה משתתפים מרקעים וקבוצות חברתיות שונות ומייצר עימותים כחלק מן הבידור. עבור צופים, במיוחד צעירים או מעורבים פחות, זו עשויה להיות היכרות ראשונה עם תרבויות ועמדות שמחוץ למעגל הקרוב.
אבל מגוון ייצוגי אינו שקול לדיון דמוקרטי איכותי. הצגה קיצונית וסנסציונית יכולה לעורר הלך רוח ציבורי רגשי במקום דעת קהל הנוצרת בשיח ביקורתי־רציונלי, ולכן אין להסיק מן הציון הגבוה שריאליטי מטפח בהכרח סובלנות.
מה השתנה מאז המחקר המקורי משנת 2001?
חדשות טלוויזיה נשארו בין המקורות המגוונים ביותר ומכרים בעבודה שוב תפסו מקום ביניים. גם הדפוס הבסיסי של הומוגניות בקשרים קרובים נשמר למרות השינוי הגדול בטכנולוגיות התקשורת.
ההבדל הבולט הוא ירידת העיתון המודפס מן הקצה ההטרוגני לקבוצת הביניים. המחברים מעלים אפשרות שעיתונים מזוהים כיום יותר מבחינה פוליטית ושקוראים יכולים לבחור מותג התואם את השקפתם, אך המחקר אינו בודק סיבתית את ההסבר הזה.
האם הממצאים מפריכים תיבות תהודה ובועות סינון?
הם מערערים על גרסה גורפת של הטענה שלפיה עצם השימוש במדיה דיגיטלית מצמצם גיוון. אתרי חדשות מקוונים נתפסו כמגוונים, ופלטפורמות חברתיות לא התכנסו לדפוס יחיד.
עם זאת, הסקר אינו מתעד אלגוריתמים, אינו משווה את התוכן שנראה בפועל ואינו מודד שינוי בעמדות לאורך זמן. הוא תומך בתמונה מורכבת של סלקציה, חשיפה מקרית וקשרים חברתיים, ולא בפסק דין סופי על השפעתן של פלטפורמות.
מהן מגבלות המחקר?
המדד מבוסס על דיווח עצמי ועל הערכת המשיב את עמדת המקור. תפיסה כזאת חשובה בפני עצמה, אך אנשים יכולים לטעות לגבי סביבתם; מספר המשתמשים בכל ערוץ גם שונה מאוד — מ־64 בדוא״ל ו־67 בווטסאפ ועד 514 בקשרים הקרובים.
זהו סקר חתך של משתמשי אינטרנט בישראל, ללא הקצאה אקראית וללא מדד תוצאה של קיטוב, ידע או סובלנות. לכן אפשר לתאר הבדלים בין מקורות אך לא לקבוע שהערוץ יצר אותם או שהחשיפה הנתפסת הובילה להתנהגות דמוקרטית טובה יותר.
מהי המשמעות המעשית למרחב ציבורי דמוקרטי?
אם המטרה היא להרחיב מפגש בין עמדות, אין די בקריאה כללית ״לצאת מהרשת״. ראוי לבחון אם המוצר מחזק בחירה של בני שיח דומים או יוצר חשיפה לתוכן ולקבוצות שאדם לא היה בוחר בעצמו.
גם גיוון לבדו אינו יעד מספיק: מוסדות מדיה צריכים לשאול אם השונות מוצגת בהקשר שמאפשר הבנה, נימוק וביקורת, או רק כעימות שמייצר תשומת לב. המחקר מציע אפוא להעריך יחד את מבנה החשיפה ואת איכות השיח.
היכן אפשר לקרוא את המקור המלא?
המאמר המלא פתוח לקריאה בקובץ PDF באתר Frontiers, ברישיון CC BY. הוא כולל את השאלון, טבלת הממוצעים והמהימנויות ואת תרשים מדרג המקורות.
הרשומה הקבועה ופרטי הפרסום זמינים דרך DOI 10.3389/fcomm.2024.1384706. המאמר פורסם ב־29 באפריל 2024 בכרך 9 של Frontiers in Communication.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 2 באוגוסט 2026