כאשר מתקפת סייבר גובה חיים, התמיכה בתגובה משתווה לזו שלאחר טרור קונבנציונלי
ניסוי סקר אקראי בארצות הברית, בבריטניה ובישראל מראה כי הקטלניות של מתקפת סייבר — והכעס שהיא מעוררת — מעצבים את נכונות הציבור לתמוך בפעולת תגמול.
בשלוש מדינות נמצא כי מתקפת סייבר מעוררת תמיכה גבוהה בתגמול כאשר היא קטלנית, וכעס הוא מנגנון מרכזי בדרך לעמדה התקפית.
איזו שאלה ביקש המחקר לברר?
החוקרים שאלו אם חשיפה לטרור קיברנטי מעוררת תמיכה בתקיפות תגמול באותה מידה כמו טרור קונבנציונלי. הם בחנו גם אם התוצאה תלויה בכך שהמתקפה קטלנית או גורמת נזק כספי בלבד.
שאלה נוספת עסקה במסלול הפסיכולוגי שמחבר בין החשיפה לבין העמדה המדינית. המחקר השווה בין כעס, חרדה ותפיסת איום כמנגנונים אפשריים.
כיצד נבנה ניסוי הסקר התלת־מדינתי?
הניסוי המרכזי כלל 1,848 משיבים מארצות הברית, מבריטניה ומישראל והקצה אותם באקראי לאחד מחמישה תנאים. ארבע קבוצות צפו בכתבת חדשות מקצועית ומבוימת, וקבוצת הביקורת לא צפתה בכתבה על מערכת הרכבות.
העיצוב היה 2×2: סייבר לעומת אמצעי קונבנציונלי, ותוצאה קטלנית לעומת תוצאה כלכלית לא־קטלנית. יחד עם ניסוי חלוץ של 180 משתתפים, סדרת הניסויים שעליה מדווח התקציר כללה 2,028 משיבים.
מה בדיוק ראו המשתתפים בכתבות המבוימות?
בתרחיש הקטלני רכבת ירדה מן הפסים, שבעה נוסעים נהרגו ועשרה נפצעו אנושות; הסיבה הוצגה פעם כמתקפת סייבר ופעם כמתקפה קונבנציונלית. בתרחיש הלא־קטלני נגנבו עשרות מיליוני דולרים מכרטיסי האשראי של נוסעים, שוב באמצעות אחד משני סוגי המתקפה.
הכתבות הותאמו לכל מדינה בשמות הערים, חברות הרכבת וסגנון הערוץ, אך המבנה והתוצאה נשמרו. כך יכלו החוקרים להפריד ככל האפשר בין אמצעי התקיפה לבין חומרת תוצאותיה.
מהו סף הקטלניות שמצאו החוקרים?
לאחר מתקפת סייבר לא־קטלנית התמיכה בתגמול הייתה נמוכה מזו שלאחר מתקפה קונבנציונלית. כאשר מתקפת הסייבר גרמה למותם של בני אדם, התמיכה בתגובה הייתה גבוהה ולא נבדלה באופן מובהק מן התמיכה לאחר מתקפה קונבנציונלית קטלנית.
החוקרים מכנים דפוס זה סף קטלניות: הנזק הפיזי הקטלני מסיר חלק מן ההבחנה הציבורית בין איום דיגיטלי לאיום קינטי. אין פירוש הדבר שכל מתקפת סייבר תוליד אותה עמדה, אלא שהתוצאה הקטלנית הייתה נקודת מפנה בניסוי.
כמה גדולה הייתה התמיכה בתגמול בכל תנאי?
בסולם של 1 עד 6, ממוצע התמיכה המשולב היה 3.26 לאחר סייבר קטלני ו־3.02 לאחר סייבר לא־קטלני. במתקפות הקונבנציונליות הממוצעים היו 3.42 בתנאי הקטלני ו־3.23 בתנאי הלא־קטלני.
ברגרסיה שכללה משתני בקרה, תנאי הסייבר הלא־קטלני הפחית את התמיכה ב־0.393 נקודה לעומת מתקפה קונבנציונלית קטלנית, עם p<0.001. ההפרש של 0.153 נקודה בסייבר הקטלני לא היה מובהק באותה השוואה.
מדוע קבוצת הביקורת לא סיפקה נקודת אפס פשוטה?
משתתפי הביקורת לא ראו כתבה, אך נשאלו על תמיכה בתגובה למתקפה שלא תוארה. באופן בלתי צפוי, תמיכתם הייתה גבוהה ודמתה לתמיכה לאחר תרחיש קטלני.
בניסוי המשך עם 737 משיבים מצאו החוקרים שאנשים בקבוצת ביקורת נטו לדמיין בעצמם מתקפה רבת־נפגעים. לכן ההשוואות המרכזיות בין תנאי המתקפה מפורשות יותר מן ההנחה שקבוצת הביקורת מייצגת היעדר איום.
איזה תפקיד מילא הכעס בתמיכה בתגובה?
החשיפה לשני סוגי הטרור העלתה כעס, והכעס ניבא תמיכה בתקיפות תגמול. אפקט התיווך הסיבתי הממוצע הוערך ב־0.100 עבור חשיפה לסייבר וב־0.109 עבור חשיפה לטרור קונבנציונלי, ושניהם היו מובהקים.
טווחי הביטחון של 95% חפפו, ולכן החוקרים ראו במנגנון הכעס דפוס דומה בשני סוגי המתקפה. ניתוחי החלפה ברגש חרדה ובתפיסת איום לא שיחזרו אותו מסלול תיווך.
האם התגובה הייתה אחידה בארצות הברית, בבריטניה ובישראל?
הדפוס המשולב הונע בעיקר בידי המדגמים בישראל ובבריטניה. במדגם האמריקאי לא נמצאה שונות מקבילה בהעדפות התגמול בין תנאי החשיפה לבין הביקורת.
המחקר אינו מזהה סיבה סיבתית מוכחת להבדל בין המדינות ומציע שהקשר תרבותי, ניסיון עם טרור וציפיות לגבי יעד התגובה עשויים להיות רלוונטיים. לכן אין להעתיק את הממוצע התלת־מדינתי כאילו הוא תגובה ציבורית אוניברסלית.
כיצד נטייה פוליטית ומגדר נקשרו לעמדות המשתתפים?
בכל המדגמים, תזוזה של נקודה אחת ימינה בסולם אידאולוגי של 1–7 נקשרה לעלייה של כ־0.2 עד 0.3 נקודה בתמיכה בתגמול. גברים הביעו תמיכה גבוהה יותר מנשים במודלים שהחוקרים הציגו.
אלה הם קשרים סטטיסטיים בתוך הניתוח ואינם אומרים שכל אדם בקטגוריה מסוימת הגיב באותו אופן. הם גם אינם מחליפים את השפעת ההקצאה הניסויית לסוג המתקפה ולתוצאה.
מה מלמד המחקר על מסגור תקשורתי בזמן משבר?
כתבת חדשות קצרה ומקצועית הספיקה לשנות רגשות ועמדות בתוך ניסוי מבוקר. פירוט על הרוגים הפך מתקפת סייבר מופשטת לאירוע שהמשיבים שפטו בדומה למתקפה פיזית קטלנית.
מכאן עולה שמסירת עובדות על חומרת האירוע חיונית, אך גם שהדגשת כעס עשויה להשפיע על התמיכה בהסלמה. עיתונות אחראית צריכה להבחין בין תיאור הנזק, שאלת הייחוס של האחראי והוויכוח על תגובה מידתית.
מדוע הממצא חשוב לקבלת החלטות דמוקרטית על שימוש בכוח?
בדמוקרטיה, דעת קהל יכולה לצמצם או להרחיב את מרחב הפעולה של הממשלה במדיניות חוץ וביטחון. המחקר מראה שהעדפה לתגמול עשויה להיווצר דרך תגובה רגשית עוד לפני דיון מלא בראיות, בייחוס האחריות ובחלופות.
המשמעות אינה שיש להתעלם מכעס ציבורי, אלא שיש להכיר בו כגורם מדיני. שקיפות לגבי אי־ודאות, פיקוח מוסדי ודיון בחלופות לא־צבאיות יכולים לסייע לכך שרגש מוצדק לא יהפוך לבדו להכרעה.
אילו מגבלות מצמצמות את היכולת להכליל?
המחקר מודד תגובה מיידית לתרחישי חדשות מבוימים ותמיכה מוצהרת במדיניות, לא החלטה ממשלתית או התנהגות בזמן מתקפה אמיתית. שלוש המדינות שנבחרו הן דמוקרטיות מערביות בעלות חשיפה ונכונות גבוהות יחסית לאיומי סייבר.
קבוצת הביקורת דמיינה תרחיש חמור, והבדלים בין המדינות מראים שהקשר מקומי חשוב. בנוסף, מטעמי אתיקה הוצאו מן המדגם אנשים שדיווחו על תסמיני דחק פוסט־טראומטי או טראומה טרייה, ולכן התוצאות אינן מייצגות בהכרח את תגובתם.
מהי המסקנה המרכזית למדיניות ציבורית?
חומרת התוצאה, יותר מעצם התווית סייבר, קבעה מתי התמיכה בתגמול התקרבה לזו שלאחר טרור קונבנציונלי. כעס היה הגשר העקבי בין החשיפה לבין העמדה ההתקפית.
לכן תגובה ציבורית לאיום דיגיטלי אינה קבועה מראש: היא תלויה בנזק, בהצגה ובהקשר הלאומי. מדיניות דמוקרטית צריכה להותיר מקום לבדיקת עובדות ולשיקול דעת גם כאשר אירוע קטלני מייצר לחץ רגשי מובן לפעול במהירות.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 21 באוגוסט 2026