מהמציאות למהדורה, ומהמהדורה לקלפי: ארבע בחירות חושפות שרשרת של השפעה
ניתוח בחירות 1996–2003 בישראל מחבר בין תנאי ביטחון וכלכלה, סדר היום הטלוויזיוני, הבעיה החשובה בעיני הציבור והכוונה להצביע למפלגות המזוהות עם אותה בעיה.
כאשר החדשות מבליטות תחום, הציבור נוטה לראות בו את הבעיה החשובה — והבולטות הזאת עשויה להעניק יתרון למפלגות שנתפסות כבעלות הנושא.
מושגי יסוד בקצרה
בניית סדר יום היא התהליך שבו תנאי המציאות ושחקנים פוליטיים משפיעים על הנושאים שהתקשורת מסקרת. קביעת סדר יום היא הקשר בין בולטות הנושא בתקשורת לבין החשיבות שהציבור מייחס לו.
הטרמה מתרחשת כאשר הנושא הבולט נעשה אמת מידה להערכת מפלגות ומועמדים. בעלות על נושא היא המוניטין של מפלגה כמי שמסוגלת או מחויבת לטפל בתחום מסוים.
שרשרת אחת, חמישה שלבים
המחקר מחבר תהליכים שנבחנים לעיתים בנפרד: מציאות, חדשות, תפיסות הציבור, כוונת הצבעה ותוצאות מצטברות. היתרון הוא האפשרות לבדוק אם כל חוליה נעה בכיוון שמנבאת התאוריה, ולא להסתפק בקשר יחיד בין סיקור לדעת קהל.
שני תחומי תוכן מאחדים את השרשרת: ביטחון־שלום וכלכלה־פנים. החלוקה היא משחק סכום אפס, כך שעלייה בחשיבות היחסית של תחום אחד משמעה ירידה בחשיבות היחסית של האחר.
ארבע מערכות בחירות משתנות
הבחירות של 1996, 1999, 2001 ו־2003 נערכו בתנאי ביטחון וכלכלה שונים, ולכן סיפקו ארבע סביבות להשוואה. ב־1996 וב־2001 בלטו תנאי ביטחון קשים לצד כלכלה טובה יחסית, ואילו ב־1999 השתפר הביטחון והכלכלה נחלשה.
ב־2003 הורעו שני התחומים בעת ובעונה אחת, והתקשורת לא הייתה יכולה לשקף את שניהם כעדיפות עליונה באותה מידה. המקרה הזה חשוב משום שהוא חושף בחירה עיתונאית גם כאשר המציאות מספקת אותות מתחרים.
כיצד נמדדה ״המציאות״ שמאחורי החדשות?
ביטחון נמדד במספר האזרחים ואנשי צה״ל שנהרגו בששת החודשים שקדמו לכל בחירות. מצב הכלכלה נמדד בשינוי השנתי בתוצר המקומי הגולמי לנפש לפני ההצבעה.
אלה מדדים מצומצמים שאינם ממצים את חוויית הביטחון או את מצב המשק. הם נבחרו משום שהם ניתנים להשוואה בין ארבע מערכות ומספקים אות חיצוני שאינו נגזר מן הסיקור עצמו.
איזה סיקור טלוויזיוני נבדק?
החוקרים קודדו כתבות בחירות במהדורות המרכזיות של ערוץ 1 וערוץ 2: 627 פריטים ב־1996, 1,285 ב־1999, 570 ב־2001 ו־286 ב־2003. תקופות המדידה נעו מכ־60 יום בשתי המערכות הראשונות לכ־50 יום ב־2001 ול־27 יום ב־2003.
לכל פריט זוהו עד שלושה נושאים מהותיים, ולאחר מכן הם קובצו לשני התחומים הרחבים. המתאם בין סדרי היום של שני הערוצים היה גבוה בכל ארבע המערכות, ולאחר הקיבוץ הבינארי הם הציגו אותו סדר עדיפויות.
כיצד נמדד סדר היום הציבורי?
סקרי מערכת הבחירות של המכון הישראלי לדמוקרטיה שאלו את המשיבים מהי הבעיה החשובה ביותר במדינה. התשובות קובצו לביטחון־שלום או לכלכלה־פנים כדי להתאים למדידת החדשות.
המדגמים כללו 1,168 משיבים ב־1996, 1,225 ב־1999, 1,417 ב־2001 ו־1,234 ב־2003, אך הניתוח עסק באוכלוסייה היהודית בלבד. במודל סדר היום המשולב עמד מספר המקרים על 3,953 בשל נתונים חסרים וסינון תשובות.
האם החדשות פשוט שיקפו את המציאות?
בשלוש הבחירות הראשונות נרשמה התאמה ברורה: ביטחון תפס 79.5% מן הסיקור ב־1996 ו־81.9% ב־2001, בעוד תחומי הפנים והכלכלה תפסו 65.5% ב־1999. הדפוס עולה בקנה אחד עם בניית סדר יום מן התנאים הממשיים.
ב־2003 המציאות הורעה בשני התחומים, אך החדשות נטו לכלכלה והביטחון קיבל 43.5% מן הסיקור. החוקרים מציעים הסברים כגון התרגלות לאינתיפאדה, מחסור בפתרונות ברורים ותמריצים מפלגתיים, אך אינם בודקים אותם ישירות.
עד כמה הציבור עקב אחר סדר היום הטלוויזיוני?
התחום שהודגש בטלוויזיה היה גם התחום שהציבור נטה לציין כבעיה החשובה ביותר. הקשר בלט במיוחד ב־2003, כאשר הציבור הפנה יותר תשומת לב לכלכלה אף שחווה במישרין גם הידרדרות ביטחונית.
במודל לוגיסטי משולב מקדם סדר היום הטלוויזיוני היה 3.68 ומובהק מאוד, ושינוי התוצר לנפש היה גם הוא מובהק. מספר ההרוגים לא היה מובהק, והמודל סיווג נכון 68.5% מן התשובות.
מהי הטרמה בהקשר של הצבעה מפלגתית?
אם בוחר רואה בביטחון את הבעיה המרכזית, הוא עשוי להעריך מפלגות לפי יכולתן בתחום הביטחוני; אם הכלכלה במרכז, אמת המידה משתנה. ההטרמה אינה מחייבת שהבוחר שינה עמדה אידאולוגית, אלא שהמשקל שניתן לשיקולים שונים השתנה.
החוקרים קיבצו מפלגות לפי התחום הראשון במצע שלהן ובדקו אם הבוחר נטה אל קבוצת המפלגות המזוהה עם הבעיה שציין. כך הותאם מושג הבעלות על נושא למערכת רב־מפלגתית שבה כמה מפלגות יכולות לחלוק תחום.
האם הבעיה החשובה ניבאה כוונת הצבעה?
כן, במודל ברמת הפרט ציון תחום מסוים כבעיה החשובה נקשר לכוונה להצביע למפלגה המזוהה עמו, עם מקדם 0.27 ומובהקות של 0.028. הקשר נשמר לאחר שליטה בהצבעה הקודמת, בעמדות טריטוריאליות וכלכליות ובגיל, מגדר, השכלה והכנסה.
ההצבעה הקודמת הייתה מנבא חזק בהרבה, עם מקדם 2.81, ולכן המחקר אינו טוען שסדר היום מוחק נאמנות פוליטית. הוא מראה שבולטות הנושא מוסיפה תרומה קטנה אך עצמאית בתוך מערכת העדפות יציבה יחסית.
כיצד הטרמה יכולה לעבוד אצל הבוחר?
מנגנון אחד הוא רטרוספקטיבי: הבוחר שופט את תפקוד המפלגות לפי התחום שנעשה חשוב. מנגנון אחר הוא פרוספקטיבי: הבוחר בוחר במי שלדעתו מסוגל לטפל בעתיד בבעיה או מחזיק בבעלות עליה.
במערכת רב־מפלגתית בוחרים מימין ומשמאל יכולים לעבור בין מפלגות שונות בתוך אותו תחום במקום לחצות את כל המפה האידאולוגית. לכן תזוזה בין קבוצות נושא אינה זהה בהכרח להמרה מלאה של זהות מפלגתית.
האם גם תוצאות הבחירות המצטברות נעו עם סדר היום?
בארבע המערכות נע שיעור הקולות של קבוצות המפלגות בכיוון דומה לבולטות תחום הבעלות שלהן בציבור. כאשר ביטחון־שלום היה חשוב יותר, גדל חלקן היחסי של המפלגות המזוהות עמו, וכאשר כלכלה־פנים עלתה נע היתרון לכיוון האחר.
אולם זהו דפוס גרפי המבוסס על ארבע תצפיות בלבד. החוקרים אינם מציגים אותו כהוכחה סטטיסטית לכך שסדר היום גרם לתוצאה המצטברת.
מדוע בחירות 2003 הן מבחן חשוב במיוחד?
ב־2003 גם המצב הביטחוני וגם המצב הכלכלי הורעו, ולכן אי אפשר היה להסביר את סדר היום באמצעות אות מציאות יחיד. התקשורת והציבור העניקו לכלכלה משקל גדול יחסית למרות האינתיפאדה המתמשכת.
המקרה מחזק את הטענה שלחדשות יש תפקיד פעיל בבחירת הנושא, אך אינו מבודד את מקור הבחירה. הרגל, עייפות, היצע פתרונות ואסטרטגיית המפלגות נותרו הסברים אפשריים שדורשים בדיקה נפרדת.
האם הנתונים מוכיחים השפעה סיבתית של צפייה בחדשות?
לא, משום שהמחקר אינו מודד לכל משיב כמה חדשות צרך ובאילו ערוצים צפה. משתני התקשורת והמציאות מקבלים אותו ערך לכל הנשאלים באותה מערכת בחירות, ולכן חלק מן ההשוואה נעשה למעשה בין ארבע סביבות בחירות.
הקשרים עקביים עם תאוריית קביעת סדר היום וההטרמה, אך גורמים משותפים אחרים עשויים להשפיע גם על הסיקור וגם על הציבור. ניסוי, מדידת חשיפה אישית או סדרת זמן צפופה יותר היו מאפשרים זיהוי סיבתי חזק יותר.
אילו מגבלות נוספות מצמצמות את ההכללה?
ארבע בחירות אינן מספיקות למבחן סטטיסטי של בניית סדר היום או של התוצאה המצטברת. גם בחירות 2001 היו בחירות מיוחדות לראשות הממשלה, אך כוונת ההצבעה המפלגתית נלקחה מן הסקר כדי לשמור על השוואה.
המדגם אינו כולל את הציבור הערבי, והחלוקה לשני תחומים מוחקת נושאים והבדלים פנימיים חשובים. המחקר צריך להיקרא כמבחן חוקר של שרשרת שלמה, לא כמילה האחרונה על התנהגות הבוחר בישראל.
מהי התרומה הדמוקרטית של הממצא?
בחירות מעניקות יתרון לא רק לעמדות ולמנהיגים, אלא גם למי שמצליח לקבוע מה ייחשב לבעיה שעל פיה הם יישפטו. סדר יום תקשורתי עשוי אפוא לשנות את תנאי התחרות גם בלי לומר לציבור במפורש למי להצביע.
המשמעות אינה שהבוחר פסיבי, שכן נאמנות קודמת ועמדות מהותיות נותרו מרכזיות. היא כן מחייבת לבחון שקיפות, גיוון והצדקות בבחירת נושאי הסיקור, משום שהבחירה הזו עשויה להגיע עד לקלפי.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 6 באוגוסט 2026