ביקורת תקשורתית על בית המשפט העליון: בין ערעור על הסמכות להגנה עליה

ביקורת שמערערת וגם מאשרת סמכות

המחקר מציע לבחון את הביקורת על בית המשפט כחלק ממבנה הכתבה כולה. אמירה על כשל שיפוטי יכולה לעמוד לבדה, אך היא יכולה גם להיות מלווה בדחייה מפורשת שלה ובטיעונים שמגנים על בית המשפט. לכן עצם נוכחותה של ביקורת אינה מלמדת לבדה אם התמונה המוצגת לקורא אוהדת, עוינת או מאוזנת.

ההבחנה חשובה לדיון הדמוקרטי בתקשורת ובמשפט. עיתונות נדרשת לבחון מוסדות שמפעילים סמכות ציבורית, ובאותה עת הבחירה מי יבקר, למי תינתן תגובה ומה יודגש מעצבת את משמעות הביקורת. המאמר מראה כיצד אותו סיקור יכול להציג מאבק פוליטי סביב בית המשפט וגם לאשר את מעמדו הלגיטימי.

מושגי יסוד בקצרה

לגיטימציה שיפוטית היא ההכרה בכך שלבית המשפט יש סמכות ראויה, גם כשלא מסכימים עם החלטה מסוימת. בהתאם לכך, החוקרות מבחינות בין ביקורת נקודתית על פסק דין, שופט או מועמד לבין ביקורת מוסדית שמכוונת למדיניות שיפוטית, לתפקוד המערכת או למקומה בהפרדת הרשויות. כתבה אחת יכולה להכיל את שני הסוגים.

מסגור פוליטי מציג את בית המשפט בהקשר של אידאולוגיה, מאבקי כוח, מיקוח או השפעת גורמים פוליטיים. הטון הכולל הוא הכיוון של הדימוי שמתקבל מן הכתבה בשלמותה. המאמר מתייחס לאלה כמשתנים נפרדים: מסגור פוליטי אינו נחשב מראש לעמדה שלילית כלפי בית המשפט.

שני עיתונים ושלוש נקודות זמן

הניתוח כולל 1,297 פריטים שבהם מוזכר בית המשפט העליון בכותרת או בגוף הטקסט. המדגם לקוח מהארץ ומידיעות אחרונות בחודשים ינואר, מרץ, יוני ונובמבר של 2002, 2008 ו־2011. בחירת החודשים נועדה להימנע מפגרת הקיץ ומחודשים עתירי חגים, ובחירת 2008 הוסיפה שנה שבה כיהנה דורית ביניש כנשיאה.

החוקרות מבחינות בין סיקור הכרעות, סיקור מינויים וסיקור בית המשפט כמוסד. שני סטודנטים למשפטים קודדו את הפריטים לאחר הכשרה, וחלק מהחומר קודד פעמיים לבחינת ההסכמה ביניהם. התכנון מאפשר לזהות הבדלים בין הקשרים ובין השנים שנדגמו, אך אינו מתאר רצף יומי מלא לאורך עשור או את כלל התקשורת בישראל.

המינויים והמוסד מעוררים ביקורת אחרת

הביקורת גדלה לאורך תקופת ההשוואה, אך התפתחותה תלויה בסוג הפעילות המסוקרת. הביקורת על מינויים ועל תפקוד בית המשפט כמוסד נוגעת יותר לסמכות, ליחסי כוח ולהליכי קבלת החלטות. סיקור ההכרעות עצמן פחות ביקורתי, והמסגור הפוליטי בו מצומצם יותר.

בתוך הפריטים הביקורתיים עלה חלקה של הביקורת המוסדית מ־16% ב־2002 ל־33% ב־2011. עם זאת, הביקורת הנקודתית נותרה נפוצה יותר. כאשר מפרידים בין הקשרים, העלייה הצפויה בביקורת המוסדית נמצאה בהקשר של מינויים, ולכן אין לייחס מגמה אחידה לכל סוגי הסיקור.

תגובות למבקרים משנות את התמונה

תגובות שמערערות על מבקרי בית המשפט מסבירות חלק מן הפער בין ביקורת לטון שלילי. פריטים שכללו תגובות כאלה נטו להציג את בית המשפט באור חיובי יותר, והתגובות הופיעו במיוחד לצד ביקורת מוסדית. כך יכול הקורא להיחשף להתקפה על סמכות בית המשפט וגם לטיעון נגדי שמחזק אותה.

זהות הדובר קשורה אף היא לאופן הצגת המחלוקת. כאשר פוליטיקאים ואנשי ממסד מותחים ביקורת, עיתונאים נוטים להביא גם עמדות מנוגדות; בביקורת של העיתונאים עצמם לא תמיד מתקיים איזון כזה. עם זאת, ביקורת עיתונאית נטתה פחות לערער על הלגיטימציה של המוסד. אלה קשרים בתוכן הכתבות, ולא ניסוי שמודד מה השתנה בעמדות הקוראים.

האם יותר ביקורת פירושה סיקור שלילי יותר?

לא בהכרח, משום שהטון נקבע גם לפי התגובות והמסגרת שסביב האמירה הביקורתית. במחקר נמצאו כתבות שבהן ביקורת על סמכות העליון לוותה בהגנה עליו, כך שהדימוי הכולל נותר ניטרלי או חיובי.

מה ההבדל בין ביקורת על פסק דין לביקורת על בית המשפט כמוסד?

ביקורת נקודתית מזהה כשל בהחלטה, בשופט או במועמד מסוים. ביקורת מוסדית מכוונת למדיניות, לסמכות, להליכי המינוי או לתפקוד המערכת, ולכן עשויה לעורר שאלה רחבה יותר על ההצדקה לכוחה.

האם הצגת בית המשפט כגורם פוליטי הייתה קשורה לטון שלילי?

החוקרות כותבות, בתרגום: ״לא מסגור בית המשפט במונחים פוליטיים ולא נוכחותה של ביקורת מוסדית היו קשורים לטון שלילי כולל״. הממצא נוגע לקשרים שנמדדו במדגם, וממחיש מדוע אין לזהות מראש מסגור פוליטי עם שלילת סמכותו של בית המשפט.

אילו שנים ועיתונים נבדקו במחקר?

נבדקו הארץ וידיעות אחרונות בארבעה חודשים בכל אחת מהשנים 2002, 2008 ו־2011. שלוש נקודות הזמן מאפשרות השוואה, אך אינן כוללות את כל הפרסומים שבין 2002 ל־2011.

מדוע חשוב להבחין בין סיקור מינויים לסיקור הכרעות?

סיקור מינויים עוסק לעיתים קרובות בהליכי בחירה, במאבקי כוח ובזהות מי שישלוט במוסד. סיקור הכרעות מתמקד יותר בהחלטות ובמחלוקות משפטיות מסוימות, ובמדגם הוא כלל פחות ביקורת מוסדית ומסגור פוליטי.

כיצד תגובה למבקר יכולה לחזק את בית המשפט?

כאשר הכתבה מביאה טענה נגד בית המשפט ואז מערערת על נכונותה או על מניעי המעלה אותה, הביקורת נעשית גם הזדמנות להגנה. במחקר, נוכחותן של תגובות למבקרים הייתה קשורה לטון אוהד יותר כלפי בית המשפט.

האם עיתונאים ופוליטיקאים מילאו אותו תפקיד בסיקור?

לא, משום שהמחקר הפריד בין ביקורת עיתונאית לבין ביקורת המצוטטת מפי גורמים אחרים. ביקורת של אנשי ממסד לוותה לעיתים בעמדות נגד, בעוד שביקורת עיתונאית נטתה להיות שלילית יותר בטון אך פחות מוסדית באופייה.

האם המחקר מוכיח שהתקשורת הורידה את אמון הציבור בעליון?

לא, המחקר מנתח פרסומים ואינו מודד שינוי בעמדות הקוראים בעקבות חשיפה אליהם. תרומתו היא בהבחנות שיכולות לשפר מחקר על אמון: סוג הביקורת, הקשרה, זהות הדובר והטון אינם משתנה אחד.

האם הממצאים מתארים גם רשתות חברתיות?

המדגם מבוסס על שני עיתונים יומיים, ולא על פוסטים, סרטונים או שיח ברשתות חברתיות. החוקרות מציינות שהשינוי בסביבת התקשורת מחייב בדיקה נוספת של הקשר בין ביקורת, מסגור ולגיטימציה.

כיצד אפשר לבחון באופן מדויק יותר סיקור של בית משפט?

אפשר לבדוק בנפרד מה מותקף, מי מבקר, האם ניתנת תגובה ומהו הטון הכולל. ההפרדה מאפשרת להבחין בין ביקורת על הפעלת סמכות מסוימת לבין ערעור על עצם הסמכות, בלי להניח שכל מחלוקת תקשורתית פוגעת בלגיטימציה.