מה מפחית קיטוב רגשי: יחסים חמים בין מנהיגים או פשרה במדיניות?
כאשר מנהיגים יריבים הוצגו כחמים ומכבדים, היחס למפלגה היריבה השתפר; פשרה בסוגיות הגירה שינתה תפיסות מדיניות אך לא הפחיתה את העוינות המפלגתית.
מהי השאלה המרכזית של המחקר?
המחקר שואל מה עשוי להפחית עוינות רגשית בין דמוקרטים לרפובליקנים: התקרבות בעמדות מדיניות או יחסים חברתיים חמים בין מנהיגיהם. ההבחנה חשובה מפני שבחיים הפוליטיים פשרה וטון מכבד מופיעים לעיתים יחד, ולכן קשה לדעת איזה מהם משנה את יחס הציבור.
האדי ויאיר מפרידים בין שני הגורמים בתוך ניסוי ומעמידים אותם זה מול זה. כך הם בודקים אם שורשי הקיטוב הם בעיקר מחלוקת על מדיניות או איום על זהות קבוצתית.
מהו קיטוב רגשי?
קיטוב רגשי הוא הפער בין החיבה שאנשים חשים כלפי המחנה שלהם לבין הרתיעה שהם חשים כלפי המחנה היריב. הוא אינו זהה למרחק אידאולוגי, מפני שאפשר לחלוק בחריפות על מדיניות בלי לשלול את אנשי הצד האחר כקבוצה.
במחקר נמדדו רגשות כלפי המפלגה היריבה, תכונות שיוחסו לחבריה, אמון ונכונות לקבל נישואים עם בן או בת המחנה האחר. שילוב המדדים נועד ללכוד יחס קבוצתי רחב ולא רק הסכמה עם עמדה מסוימת.
אילו שני הסברים לקיטוב הועמדו למבחן?
ההסבר הקבוצתי רואה במפלגה זהות חברתית, ולכן צופה שיחסי כבוד בין מנהיגים יפחיתו תחושת איום וירככו את היחס לקבוצת החוץ. לפי הסבר זה, מנהיגים הם דמויות מייצגות שקשה לפטור כחריגים חסרי חשיבות.
ההסבר מבוסס המדיניות מייחס את העוינות למרחק בעמדות, ולכן צופה שפשרה תקטין את המרחק ותשפר את הערכת היריב. העיצוב הניסויי שינה את החום החברתי ואת הפשרה בנפרד כדי לבחון כל ציפייה באופן עצמאי.
כיצד נראו הניסויים בפועל?
בסך הכול השתתפו 937 דמוקרטים ורפובליקנים שגויסו דרך MTurk וקראו ידיעה עיתונאית מדומה על מפגש במסעדה בין הסנאטורים צ׳אק שומר ומיץ׳ מקונל. בידיעה המנהיגים תוארו כחמים או עוינים, ובנפרד כמי שמתפשרים או מסרבים להתפשר בנושאי הגירה.
הניסוי הראשון נערך בנובמבר 2017 וכלל 290 משיבים בתשע קבוצות ניסוי, ובהן גם תנאי ביקורת ללא מידע על יחסים או פשרה. הניסוי השני נערך בשני גלים ב-2018 וכלל 647 משיבים בשמונה קבוצות, והבחין בין פשרה של מנהיג המחנה שלהם, פשרת היריב, פשרה הדדית והיעדר פשרה.
מדוע נבחרו סוגיות הגירה?
הפשרה עסקה במימון חומה בגבול ארצות הברית–מקסיקו ובהסדר DACA, שהיו סוגיות בולטות ומפלגות בזמן איסוף הנתונים. בחירת נושא ממשי ובעל חשיבות נועדה ליצור מבחן משמעותי להסבר שלפיו קרבה במדיניות מפחיתה עוינות.
בניסוי השני החוקרים גם בדקו אם המשתתפים אכן תפסו את עמדות המפלגות כמתונות יותר לאחר הפשרה. הבדיקה הזאת מאפשרת להבחין בין טיפול שלא נקלט לבין פשרה שנקלטה אך לא שינתה רגשות.
מה נמצא בניסוי הראשון?
תיאור של מפגש חם בין המנהיגים שיפר את ההערכה הכוללת של המפלגה היריבה לעומת תנאי הביקורת ותנאי העוינות. השיפור הופיע במיוחד במדד החום ובנכונות לקבל בן משפחה שיינשא לאדם מן המחנה האחר.
לעומת זאת, פשרה משותפת בסוגיות ההגירה לא שיפרה באופן מובהק את היחס למפלגת החוץ. הדפוס תמך בהשערת החום החברתי ולא בהשערה שלפיה צמצום מחלוקת מדינית לבדו מצמצם קיטוב רגשי.
מה נמצא בניסוי השני?
גם בניסוי השני, יחסים חמים בין שומר למקונל שיפרו את מדד ההערכה הכולל של המפלגה היריבה ואת מדדי החום והאמון. ההבדל בין התנאי החם לעוין היה 0.04 בסולם שבין אפס לאחת, כלומר אפקט קטן אך עקבי עם הניסוי הראשון.
אף אחד מתנאי הפשרה לא שיפר באופן מובהק את המדד הכולל או את מרכיביו. התוצאות היו דומות בקרב דמוקרטים ורפובליקנים, והטיפולים כמעט שלא שינו את הערכת מפלגת הבית.
האם המשתתפים בכלל הבחינו בפשרה?
כן, במיוחד כאשר הפשרה נגעה לחומה, המשתתפים עדכנו את תפיסתם וראו את עמדת המפלגה המתפשרת כמתונה יותר. לכן היעדר השיפור ביחס למפלגה היריבה אינו מוסבר רק בכך שהמניפולציה נכשלה או לא הובנה.
ב-DACA העדכון היה חלש ופחות מדויק, ורק 59 אחוזים הציבו מראש את המפלגות נכון בסוגיה לעומת 84 אחוזים בנושא החומה. הפער מדגיש שמרחק מדיניות אינו יכול להסביר היטב עוינות כאשר אזרחים אינם מכירים בבירור את עמדות המחנות.
באיזה מנגנון פעלו היחסים החמים?
בדיקות המניפולציה בניסוי השני הראו שמפגש חם הפחית את התפיסה שהמפלגה היריבה עוינת את מפלגת הבית. הוא לא שינה את תפיסת עמדות היריב בסוגיות ההגירה, ולכן נראה שהשפעתו עברה דרך היחסים בין הקבוצות ולא דרך קרבה אידאולוגית.
המחברים מתארים זאת כסוג של מגע בין-קבוצתי עקיף: תומכי המפלגות רואים דמויות שמייצגות את הקבוצות מתייחסות זו לזו בכבוד. האות שמתקבל הוא שאפשר להישאר חלוקים במדיניות בלי לראות בצד האחר איום חברתי.
האם פשרה במדיניות חסרת חשיבות?
המחקר אינו קובע שלפשרה אין ערך לחקיקה או למשילות, אלא שהיא לא הפחיתה כאן את הקיטוב הרגשי. אפילו כאשר פשרה הזיזה את תפיסת עמדת היריב לכיוון מתון יותר, השינוי לא תורגם להערכה חיובית יותר של הקבוצה היריבה.
הבדיקה התמקדה בשתי סוגיות הגירה ובפשרה בין מנהיגים, ולכן אינה מכסה כל סוג של שינוי מדיניות. המחברים מציינים ששינוי בעמדות בנושאים מרכזיים אחרים או מידע ברור יותר על הסכמה עשויים להניב תוצאה אחרת.
כמה גדולה ההשפעה שנמצאה?
ההשפעה של יחסים חמים הייתה קטנה: בניסוי הראשון מדד היחס ליריב עלה בכ-0.06 בסולם אפס עד אחת, ובניסוי השני ההפרש בין חום לעוינות היה 0.04. אין כאן מחיקה של קיטוב, אלא שינוי קצר טווח שנוצר בעקבות ידיעה אחת.
העקביות בשני עיצובים שונים מחזקת את הטענה שהטון של יחסי האליטות יכול להשפיע על הציבור. עם זאת, גודל האפקט מחייב זהירות לפני שמסיקים שמחוות בין מנהיגים לבדן ישנו מערכת פוליטית מקוטבת.
מהן מגבלות המחקר?
שני המדגמים גויסו ב-MTurk ואינם מדגמים מייצגים של כלל הציבור האמריקאי, אף שהחוקרים השתמשו במכסות לדמוקרטים ולרפובליקנים. התרחיש היה ידיעה מדומה וקצרת טווח, ולכן אין ודאות שההשפעה תישמר מול מסרים חוזרים וסותרים בעולם האמיתי.
המחקר בחן פשרה בתחום אחד, והאפקטים הקטנים הגבילו את היכולת לזהות אינטראקציות בין חום, פשרה ומאפייני המשתתפים. המחברים קוראים למחקרים גדולים ומגוונים יותר כדי להפריד באופן מלא בין המקורות הקבוצתיים והמדיניים של הקיטוב.
מהי המשמעות לדמוקרטיה?
התוצאות מצביעות על אפשרות של מחלוקת מכבדת: מנהיגים אינם חייבים לטשטש הבדלים במדיניות כדי להפחית מעט את העוינות בין המחנות. הצגה גלויה של קשרים חמים, אמירות חיוביות או שיתוף פעולה אנושי בין יריבים יכולה לספק לציבור אות על נורמות היחסים.
אין להסיק מכך שטון נעים מחליף פשרה עניינית או פותר לבדו קיטוב עמוק. התרומה המדויקת יותר היא ההבחנה שיחסים בין קבוצות הם יעד עצמאי, וששיפורם עשוי להיות אפשרי גם כאשר המחלוקת הפוליטית נשארת.
היכן אפשר לקרוא את המחקר המלא?
קובץ המאמר המלא זמין באתר אוניברסיטת סטוני ברוק. הקובץ כולל את שני הניסויים, המדדים, טבלאות התוצאות והדיון במגבלות.
עמוד המאמר ופרטי הפרסום זמינים באמצעות ה-DOI. המאמר פורסם ב-Political Psychology, כרך 42, גיליון 2, בעמודים 291–309.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 3 באוגוסט 2026