אלימות ודעת קהל באינתיפאדה השנייה: תגובה קצרה ועקבות דוריים
הרוגים פלסטינים בזירה המקומית נקשרו להתרחקות קטנה וזמנית מעמדות מתונות, שנעלמה בתוך 90 יום, בעוד חוויות ההתבגרות באינתיפאדה הראשונה ובהסכמי אוסלו נקשרו להבדלים ארוכי טווח יותר.
אלימות מקומית נקשרה להתרחקות קטנה מעמדות מתונות שנעלמה בתוך 90 יום, בעוד התבגרות בתקופת אוסלו או האינתיפאדה הראשונה נקשרה להבדלים דוריים ממושכים יותר.
מהי שאלת המחקר המרכזית?
המאמר שואל כיצד אלימות של מדינה כלפי אוכלוסייה שבתוכה פועלים ארגונים חמושים משנה את העמדות הפוליטיות של אותה אוכלוסייה. המקרה שנבדק הוא דעת הקהל הפלסטינית במהלך האינתיפאדה השנייה.
המחברים מבחינים בין שתי אפשרויות מנוגדות: אלימות יכולה להרתיע ולהחליש תמיכה במאבק, או לעורר כעס, רצון לנקמה ותמיכה בעמדות רדיקליות יותר. הם בוחנים גם אם תגובה מיידית שונה מהשפעה דורית ארוכת טווח.
אילו סקרי דעת קהל שימשו למחקר?
הניתוח העיקרי משתמש בסקרים של תכנית מחקרי הפיתוח באוניברסיטת ביר זית, שנערכו בקירוב אחת לשלושה חודשים. בכל סקר היו כ־1,200 משיבים, כ־65% מן הגדה המערבית ומירושלים והשאר מרצועת עזה.
שאלת המשא ומתן הניבה 13,207 תצפיות ב־12 סקרים ממאי 2001 עד ספטמבר 2006. שאלת התמיכה בפלגים הניבה 19,891 תצפיות ב־17 סקרים מפברואר 2001 עד פברואר 2007.
כיצד נמדדו עמדות מתונות ורדיקליות?
שני המדדים העיקריים היו תמיכה בהמשך המשא ומתן עם ישראל ותמיכה בפתח. בתקופת המחקר המחברים הגדירו את שתי התשובות כעמדות מתונות יחסית, ולא כמדד מוחלט לאידאולוגיה של אדם.
הבדיקה הפנימית תומכת בהבחנה ההקשרית: 72% מתומכי פתח תמכו במשא ומתן לעומת 48% מתומכי חמאס. נתוני JMCC על שאלות נוספות הציגו בדרך כלל אותו דירוג יחסי בין הפלגים.
מה הייתה תמונת הבסיס של העמדות בסקרים?
בכל התקופה 59.6% מן המשיבים תמכו בהמשך המשא ומתן ו־36.9% התנגדו, והיתר לא ידעו או לא השיבו. התמיכה הממוצעת בפתח הייתה 29.4% ובחמאס 22.6%.
עוד 28.3% לא תמכו בשום פלג, שיעור כמעט זהה לתמיכה בפתח. הנתון הזה מראה שהתרחקות מפתח אינה חייבת להיות מעבר ישיר לחמאס ויכולה לבטא גם ניכור מן המערכת הפוליטית.
כיצד חוברו עמדות המשיבים לאירועי אלימות?
נתוני ההרוגים נלקחו מבצלם וכללו תאריך, מקום ונסיבות של פציעה קטלנית ומאפייני הקורבן. כל הרוג פלסטיני שויך למחוז שבו נפגע ולשאלה אם נהרג במהלך סיכול ממוקד.
המחברים ספרו אירועים בשלושה חלונות: ארבעת השבועות שלפני הסקר, השבועות 5–8 והשבועות 9–12. כך אפשר לבדוק אם עוצמת הקשר משתנה ככל שהאירוע מתרחק בזמן.
כיצד המודל מתמודד עם הבדלים בין מחוזות ותקופות?
המודלים כוללים השפעות קבועות ל־15 מחוזות, ולכן משווים שינוי לאורך זמן בתוך אותו מחוז במקום להסתמך רק על הבדלים קבועים בין מקומות. הם כוללים גם תקופות עימות, מאפיינים דמוגרפיים, אבטלה מקומית, שכר ממוצע ומספר ימי סגירה.
שגיאות התקן מותאמות לקיבוץ מרחבי וזמני, ובדיקות נוספות משתמשות במודלים דינמיים וברמות צבירה שונות. האסטרטגיה מצמצמת את הסיכון שמחוז רדיקלי יותר הוא פשוט גם מחוז שבו מתרחשת יותר אלימות.
מה נמצא בארבעת השבועות שאחרי הרוגים מקומיים?
עלייה של סטיית תקן במספר ההרוגים הפלסטינים במחוז נקשרה לירידה של 1.2 נקודות אחוז בתמיכה במשא ומתן בחודש הראשון. היא נקשרה גם לירידה של 0.55 נקודת אחוז בתמיכה בפתח.
האומדן הראשון היה מובהק סטטיסטית, ואילו אומדן פתח היה רק גבולי. גודל הקשר קטן יחסית, ולכן אין בסיס לתיאור כל אירוע כגורם למהפך המוני בעמדות.
מדוע 90 יום הם גבול חשוב בממצא?
בחודש השני לאחר האירוע לא נמצא קשר מובהק, ובחודש השלישי כיוון האומדן כבר התהפך. בסיכום החלונות, ההשפעה הכוללת של עלייה מתמשכת בהרוגים על העמדות המתונות לא הייתה מובהקת.
בדיקות דינמיות ונתוני JMCC החזירו אותה תמונה רחבה של תגובה חולפת שנעלמת בתוך כ־90 יום, גם אם שיא התגובה הופיע בחודש מעט שונה. הממצא מבדיל תנודה זמנית בדעת הקהל משינוי יציב בעמדה.
האם סיכולים ממוקדים ופגיעה באזרחים פעלו באותה דרך?
המחברים מפרידים בין יעד הסיכול, הרוגים נוספים באותו אירוע והרוגים שלא במסגרת סיכול ממוקד. התמיכה בעמדות מתונות הושפעה בעיקר מן הקטגוריות שבהן הפגיעה לא הייתה מוגבלת ליעד עצמו.
הם מפרשים זאת כראיה לכך שפגיעה אגבית או בלתי־מבחינה באזרחים עלולה להיות מזיקה יותר מבחינה פוליטית מפגיעה ממוקדת. זהו הבדל אמפירי בתוך מערך תצפיתי, לא ניסוי המשווה פעולות צבאיות שהוקצו באקראי.
האם כל המשיבים הגיבו באותה מידה?
המחברים בנו לפי מאפיינים דמוגרפיים הסתברות מוקדמת לתמוך בפתח, וחילקו את המשיבים סביב החציון לנטייה רדיקלית גבוהה או נמוכה. הם חזרו על החלוקה והאמידה 200 פעמים כדי לא להיות תלויים במדגם אקראי יחיד.
הירידה הקצרה בתמיכה בפתח ובמשא ומתן הופיעה בעיקר בקבוצה בעלת הנטייה הרדיקלית הגבוהה, ואילו הקבוצה האחרת כמעט לא השתנתה. עם זאת, ההבדל בין הקבוצות היה גבולי מבחינה סטטיסטית ולכן ראוי לראות בו עדות מציעה, לא הכרעה.
כיצד נבדקה האפשרות שהעמדות קדמו לאלימות?
איום מרכזי הוא סיבתיות הפוכה: שינוי בעמדות יכול לעודד אלימות, ואז נדמה בטעות שהאלימות יצרה את השינוי. המחברים בדקו אם עמדות מתונות יותר מנבאות את מספר ההרוגים בחודשים שאחרי הסקר ולא מצאו דפוס שמסביר את הממצא המיידי.
הם גם כללו השפעות קבועות למחוז, מפרטי זמן שונים ומשתנה תלוי מושהה. הבדיקות מחזקות את הפרשנות, אך אינן שוללות אירוע בלתי־נצפה שמשפיע בו בזמן על האלימות ועל דעת הקהל.
מה מוסיף ניתוח הדורות לטווח הארוך?
נתוני JMCC אפשרו לבנות מדד מתינות מעשר שאלות ולבחון אנשים שהיו בני 14–17 בזמן תהליכים פוליטיים מכוננים. המודל מפריד בין גיל, שנת לידה, מאפיינים דמוגרפיים, אזור ומועד הסקר.
ילידי 1976–1979, שהתבגרו בתקופת הסכמי אוסלו, היו מתונים יותר מן המגמה הצפויה לפי גילם. ילידי 1970–1973, שהתבגרו עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, היו רדיקליים יותר.
מה היה גודל ההבדלים הדוריים?
במפרט המלא מדד המתינות של דור אוסלו היה גבוה בכ־0.05 סטיית תקן מן המגמה, ושל דור האינתיפאדה הראשונה נמוך בכ־0.05. המחברים משווים כל פער לכמחצית מן הקשר בין מגדר למדד וכרבע מן הקשר בין אפס שנות לימוד לתואר אקדמי.
בפיצול לפי מגדר, הקשר לאינתיפאדה הראשונה בלט אצל גברים והקשר לאוסלו אצל נשים. ההסבר שהמחברים מציעים קשור לחשיפה שונה לעימות ולציפיות שונות מן השלום, אך המנגנונים עצמם אינם נמדדים ישירות.
האם אפשר לייחס את ההבדלים הדוריים לאירוע אחד?
ההשוואה בין שנתוני לידה סמוכים והכללת מגמות גיל מחזקות את הזיקה לתקופות המכוננות, אך אינן יוצרות הקצאה אקראית. בני אותו דור חלקו גם בתי ספר, שוק עבודה, מדיניות ותנאים חברתיים שעשויים להשפיע על עמדות.
לכן הממצא הוא מתאם דורי עמיד התואם השפעה של חוויות גיל ההתבגרות. הוא אינו מוכיח שכל אדם נעשה מתון בגלל אוסלו או רדיקלי בגלל האינתיפאדה הראשונה.
כיצד יש להבין את המילה רדיקליזציה במחקר?
כאן רדיקליזציה פירושה ירידה במדדים יחסיים של תמיכה במשא ומתן או בפתח, ובניתוח הארוך ירידה במדד משולב של עמדות מתונות. היא אינה מדידה ישירה של נכונות לבצע אלימות או להצטרף לארגון חמוש.
ההגדרה תלויה במפה הפוליטית של השנים 2000–2007 ובמעמד היחסי של הפלגים אז. אין להעביר אותה אוטומטית לתקופות אחרות שבהן הארגונים, הנהגותיהם ויחסם למשא ומתן השתנו.
מהי המסקנה הדמוקרטית הזהירה ביותר?
אלימות מקומית יכולה לשנות לזמן קצר את התמיכה בפשרה ובשחקנים פוליטיים, במיוחד כאשר אזרחים שאינם היעד הישיר נפגעים. תגובה כזאת עלולה לצמצם את המרחב הציבורי למשא ומתן דווקא כשהמחיר האנושי עולה.
עם זאת, תנודה של חודש אינה בהכרח שינוי עמוק, ותהליכים פוליטיים בתקופת ההתבגרות עשויים להיות קשורים יותר לעמדות מתמשכות. מדיניות המבקשת להבין דעת קהל בסכסוך צריכה להבחין בין הלם רגעי, פגיעה אגבית ועיצוב דורי ארוך טווח.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 25 באוגוסט 2026