כיצד ערכים אישיים עיצבו את ההצבעה בישראל של 1988?
מחקר על שמונה מפלגות מראה שערכים הבחינו בין בוחרים בעיקר בצירי דת ומדינה וליברליזם קלאסי, ולא בציר כלכלי שלא היה בולט בתחרות הפוליטית
ערכים מנבאים הצבעה כשהמערכת נותנת להם ביטוי: דת ומדינה וליברליזם הבחינו בין בוחרים, ואילו שוויוניות כלכלית שלא בלטה בין המפלגות לא עשתה זאת.
ערכים כמפה של מטרות חיים
המחקר משתמש בתאוריית הערכים של שוורץ, המבחינה בין עשרה סוגי ערכים ובהם הכוונה עצמית, גירוי, אוניברסליזם, נדיבות, הישג, כוח, ביטחון, קונפורמיות ומסורת. הרעיון אינו שערך יחיד קובע את ההצבעה, אלא שסדר העדיפויות בין מטרות תואמות ומתחרות עשוי להתאים למסרים של מפלגות שונות.
שלושה צירים במערכת המפלגתית
חמישה מומחים להתנהגות פוליטית בישראל דירגו את המפלגות בסולם של שבע דרגות לפי ליברליזם קלאסי, שוויוניות כלכלית והפרדה בין דת למדינה. הדירוג נועד לייצג כיצד בוחר לא־מומחה עשוי לתפוס את המפלגות, ולא קביעה אובייקטיבית על כל היבט בתכניותיהן.
מדגם, מדידה והצבעה מדווחת
בקיץ 1990 רואיינו בביתם 999 יהודים ישראלים בני יותר מ־19 במדגם מייצג שלא כלל קיבוצים. המשתתפים דירגו 37 ערכים בסולם שבין 1- ל־7 ודיווחו לאיזו מפלגה הצביעו ב־1988; 769 מצביעים לשמונה המפלגות שנכללו בניתוח סיפקו את בסיס ההשוואה המרכזי.
התאמה בדת ומדינה ובליברליזם
הפונקציה החזקה ביותר לכל שמונה המפלגות התאפיינה בין השאר במסורת ובקונפורמיות מצד אחד ובהכוונה עצמית, גירוי והדוניזם מצד אחר, וסידרה את המצביעים בקירוב לאורך ציר דת ומדינה. לאחר שהמפלגות הדתיות הוצאו, פונקציה ערכית אחרת סידרה את שבע המפלגות שנותרו בקירוב לפי ליברליזם קלאסי.
הקשר הפוליטי קובע אילו ערכים נעשים רלוונטיים
המומחים כמעט לא מצאו בידול בין המפלגות בציר השוויוניות הכלכלית, והניתוח לא זיהה פונקציה ערכית שהתאימה לו. החוקרים מסיקים מכך שלא די בכך שלערך יש משמעות עקרונית: כדי שיבחין בין מצביעים, עליו להיות מחובר לקונפליקט שהמפלגות והקמפיין מציבים בפועל בפני הציבור.
מה הייתה שאלת המחקר?
המאמר שואל אם סדרי עדיפויות של ערכים אישיים מבחינים בין תומכי מפלגות שונות. הוא בוחן גם אם דפוס הערכים מתאים לצירים האידאולוגיים שהמפלגות נתפסו כמייצגות בבחירות 1988.
מי נכלל במדגם ומי לא?
המדגם כלל 999 יהודים ישראלים מעל גיל 19, שנבחרו כדי לייצג אוכלוסייה זו ורואיינו בקיץ 1990. אזרחים ערבים ותושבי קיבוצים לא נכללו, ולכן אין להכליל את התוצאות לכלל בעלי זכות הבחירה בישראל.
כיצד נמדדו הערכים האישיים?
המשיבים מילאו גרסה מקוצרת של שאלון הערכים של שוורץ ובה 37 פריטים המכסים עשרה סוגי ערכים תאורטיים. כל ערך דורג כעיקרון מנחה בחיים בסולם של תשע נקודות; מאחר שאוניברסליזם ונדיבות לא נבדלו בניתוח המבנה, הם אוחדו למדד התעלות עצמית, כך שהניתוח התבסס על תשעה מדדים.
כיצד מוקמו המפלגות על הצירים האידאולוגיים?
חמישה מומחים עצמאיים דירגו כל מפלגה בשלושה צירים בסולם שבין 3+ ל־3-. הם התבקשו להעריך את העמדה כפי שבוחר מן השורה עשוי לתפוס אותה, וההסכמה ביניהם הייתה גבוהה יותר בליברליזם ובדת ומדינה מאשר בשוויוניות כלכלית.
מה נמצא לגבי יחסי דת ומדינה?
ניתוח ההבחנה לכל שמונה המפלגות הפיק פונקציה ערכית שתאמה את ההשערות לציר ההפרדה בין דת למדינה. תומכי מפלגות סודרו לאורכה בקירוב לפי דירוג המומחים, אם כי היו חריגות — ובייחוד דפוס הערכים הלא־שגרתי של תומכי התחייה.
מה נמצא לגבי ליברליזם קלאסי?
כאשר הוצאו המפלגות הדתיות, פונקציה המבוססת על הערכים סידרה את תומכי שבע המפלגות שנותרו בקירוב לאורך הציר הליברלי. היא סיווגה נכונה 54% מן המצביעים והפחיתה ב־28% את טעויות הסיווג לעומת נקודת הייחוס המקרית.
עד כמה הצליחו הערכים להבחין בין שמונה המפלגות?
הפונקציות המבוססות על ערכים סיווגו נכונה 51% מן המצביעים לאחת משמונה המפלגות. לפי מדד גודמן וקרוסקל, זו הייתה הפחתה של 32% בטעויות הסיווג לעומת סיווג המבוסס על הסתברויות מקריות.
מדוע שוויוניות כלכלית לא הופיעה בתוצאות?
דירוגי המומחים הצביעו על הבדלים קטנים יחסית בין המפלגות בנושא זה, ולכן הציר לא סיפק לבוחרים חלופות מובחנות כמו הצירים האחרים. היעדר הקשר אינו מוכיח שערכים כלכליים חסרי חשיבות תמיד, אלא שהם לא היו מוקד מפלגתי בולט בהקשר המסוים שנבדק.
האם השכלה ומעורבות פוליטית חיזקו את הקשר?
החוקרים ציפו שערכים ינבאו טוב יותר בקרב משכילים ובעלי מעורבות פוליטית גבוהה, אך ההבדלים בין תת־הקבוצות לא היו מובהקים. הם מציעים בזהירות שהאווירה האידאולוגית החזקה של בחירות 1988 אולי צמצמה את הפערים בידע ובקשב, אך זו פרשנות ולא מבחן ישיר.
כיצד השתוו הערכים למאפיינים דמוגרפיים?
בקרב מצביעי חמש מפלגות אידאולוגיות מובחנות, פונקציות הערכים הפחיתו טעויות סיווג ב־38% לעומת 27% למשתנים דמוגרפיים. בקרב שתי המפלגות המרכזיות הפער התהפך — 28% לערכים ו־40% לדמוגרפיה — ושילוב המשתנים הגיע ל־46%, כך שאין כאן תחליף פשוט בין שני סוגי ההסבר.
מה אפשר ללמוד מן החריגה של מפלגת התחייה?
תומכי התחייה ייחסו חשיבות גם לערכי שימור וגם לערכי הכוונה עצמית וגירוי, שילוב שלא התאים במלואו לדירוג המומחים. החוקרים קושרים זאת למתח בין לאומיות וביטחון לבין האופי האקטיביסטי והאנטי־ממסדי של המפלגה, ומראים שמסר פוליטי עשוי להפעיל מניעים ערכיים מורכבים.
האם המחקר מוכיח שערכים גורמים להצבעה?
לא. זהו ניתוח תצפיתי של קשר בין דיווחי ערכים לבין הצבעה מדווחת, ולכן הוא אינו שולל השפעה הפוכה, גורמים מתערבים או שינוי בעמדות בין הבחירות לריאיון.
מהן מגבלות ההכללה המרכזיות?
ההצבעה ב־1988 דווחה בקיץ 1990, והמדגם הוגבל ליהודים ישראלים שאינם תושבי קיבוצים. נוסף על כך, מפת המפלגות והקונפליקטים השתנתה מאז, ולכן יש לראות בממצאים עדות למנגנון תלוי־הקשר ולא תיאור ישיר של ציבור הבוחרים כיום.
מהי התרומה הדמוקרטית הרחבה של המאמר?
המאמר מציע שהצבעה היא מפגש בין מניעים אישיים לבין המבנה שהמערכת המפלגתית מציגה לבוחרים. עבור דמוקרטיה, המשמעות היא שהחלופות והמסרים אינם רק אמצעי שיווק: הם קובעים אילו ערכים יכולים לקבל ביטוי פוליטי ואילו נותרים מחוץ לתחרות.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 10 בספטמבר 2026