מדוע אנשים אינם מצביעים? תפקידם של ערכים אישיים
שני מחקרים באיטליה קושרים הימנעות מהצבעה לפער בין ערכי האזרח לבין הערכים שמציעות הקואליציות המתחרות
הצבעה זקוקה להתאמה ערכית: כאשר אף חלופה אינה נתפסת כדרך לקדם או להגן על ערכים חשובים, המחיר הקטן של ההשתתפות עשוי להיראות חסר טעם.
הצבעה כדרך לממש ערכים
המסגרת התאורטית רואה בהצבעה פעולה שמאפשרת לאנשים לאשר, לקדם או להגן על מטרות החשובות להם. אם אף מפלגה אינה מציעה תוצאה שנתפסת כרלוונטית לערכים האלה, המוטיבציה לשאת אפילו בעלות הנמוכה של הגעה לקלפי עשויה להיחלש.
שני סוגים של התאמה
מחקר 1 בחן התאמה בפועל בין ערכי המשיבים לבין הערכים שאפיינו את מצעי שתי הקואליציות באיטליה. מחקר 2 הוסיף התאמה נתפסת — הדמיון בין ערכי האדם לבין הערכים שהוא עצמו ייחס למרכז־ימין ולמרכז־שמאל.
בחירות 2001: ערכים מעבר לדמוגרפיה
במודל הראשון, גיל, מגדר, הכנסה והשכלה הסבירו 9.3% מן השונות בין הצבעה להימנעות, והוספת שני ממדי הערכים תרמה עוד 3.6%. צעירים, מבוגרים מאוד ובעלי השכלה נמוכה יותר נטו פחות להצביע, אך הקשרים הערכיים נותרו גם לאחר הבקרה על משתנים אלה.
בחירות 2008: כיצד הבוחרים ראו את הקואליציות
מצביעי כל קואליציה חשו התאמה גבוהה יותר בינה לבין ערכיהם מאשר הלא־מצביעים. אצל מי שלא הצביעו, ההתאמה הנתפסת לשתי הקואליציות הייתה קרובה לאפס או שלילית כמעט בכל המדדים, והוספתה למודל שיפרה מאוד את יכולת ההסבר.
ממצא הקשרי, לא אבחנה באישיות
המאמר אינו טוען שכל מי שנמנע מן הקלפי חולק אותו אופי או אותו סט ערכים. הוא טוען שהיחס בין ערכי האדם לבין ההיצע הפוליטי המסוים חשוב, ולכן אותו אדם עשוי למצוא התאמה בבחירות אחת ולא באחרת.
מהי ההשערה המרכזית של המאמר?
ההשערה היא שאנשים נוטים פחות להצביע כאשר הם מייחסים חשיבות נמוכה לערכים שהחלופות הפוליטיות מקדמות או כאשר הם אינם תופסים אף חלופה כתואמת לערכיהם. בשני המחקרים נמצאה תמיכה בדפוס הזה מעבר להבדלים דמוגרפיים.
כיצד נערך מחקר 1?
החוקרים ניתחו 1,782 משיבים שדיווחו על הצבעתם בבחירות 2001: 602 למרכז־ימין, 889 למרכז־שמאל ו־291 שלא הצביעו. עוד 80 משיבים שהצביעו למפלגות אחרות או לא דיווחו על הצבעתם הוצאו מן הניתוח המרכזי.
כיצד נמדדו הערכים במחקר הראשון?
המשיבים מילאו שאלון PVQ בן 40 תיאורי אדם, שכל אחד מהם מבטא ערך מסוים. הם דירגו עד כמה כל תיאור דומה להם, ומהתגובות חושבו ציונים לעשרת ערכי היסוד של תאוריית שוורץ.
אילו הבדלים נמצאו בין מצביעים ללא־מצביעים ב־2001?
לא־מצביעים ייחסו פחות חשיבות לאוניברסליזם לעומת מצביעי המרכז־שמאל, ופחות חשיבות לביטחון ולכוח לעומת מצביעי המרכז־ימין. הם גם ייחסו פחות חשיבות לערכים נוספים שאפיינו כל מחנה, בעוד שהדוניזם היה חשוב להם יותר בממוצע מאשר לשתי קבוצות המצביעים.
מה הוסיפו הערכים לניבוי ההשתתפות ב־2001?
לאחר בקרה על גיל, מגדר, הכנסה והשכלה, הוספת שני ממדי הערכים שיפרה את המודל והסבירה עוד 3.6% מן השונות. ככל שהדגש היה גבוה יותר על קידום עצמי לעומת התעלות עצמית ועל פתיחות לשינוי לעומת שימור, הסיכוי המדווח להצביע היה נמוך יותר במדגם זה.
כיצד נערך מחקר 2?
543 משיבים מילאו ב־2009 שאלונים על ערכיהם ועל הבחירות הארציות של 2008; 164 הצביעו למרכז־ימין, 273 למרכז־שמאל ו־106 לא הצביעו. לצד שאלון הערכים האישי, הם דירגו עד כמה ארבעה אשכולות ערכים אפיינו לדעתם כל אחת משתי הקואליציות.
כיצד חושבה ההתאמה הנתפסת?
החוקרים השתמשו במתאם תוך־מחלקתי כדי להשוות את פרופיל הערכים של כל משיב לפרופיל שהוא ייחס לכל קואליציה. ערך חיובי מצביע על דמיון בין הפרופילים וערך שלילי על אי־דמיון, אך המדד מתאר התאמה סטטיסטית ואינו שואל ישירות אם האדם מחבב מפלגה.
מה בלט אצל הלא־מצביעים בבחירות 2008?
בכל ארבעת אשכולות הערכים הם חשו פחות התאמה לכל קואליציה מאשר מצביעיה של אותה קואליציה. אף אחד משמונת ציוני ההתאמה הממוצעים שלהם לא עלה על 0.07, וחמישה היו שליליים — דפוס של היעדר התאמה כמעט מוחלט.
כמה הוסיפה ההתאמה הנתפסת למודל?
במחקר 2 הדמוגרפיה הסבירה 5.5% מן השונות, הערכים האישיים הוסיפו 20.3%, וההתאמה הנתפסת הוסיפה עוד 23.5%. המספרים מתארים שיפור במודל במדגם המסוים ואינם אומרים שההתאמה לבדה קובעת את החלטתו של אדם יחיד.
האם הימנעות פשוט משקפת עמדה פוליטית מתונה?
החוקרים בדקו במחקר 1 הסבר חלופי שלפיו לא־מצביעים נמצאים באמצע ואינם בוחרים בין מחנות מקוטבים. הדירוג העצמי שלהם על ציר שמאל–ימין היה מעט מקוטב יותר, לא פחות, ולכן הנתונים לא תמכו בהסבר הפשוט הזה.
האם המחקר מוכיח שערכים גורמים לאנשים להימנע?
לא. הנתונים מתאמיים ואינם יכולים לקבוע אם ערכים מובילים להימנעות, אם הימנעות מחזקת ריחוק וערכים מסוימים, או אם גורם שלישי משפיע על שניהם.
מי מיוצג בחסר במדגמים?
שני המחקרים השתמשו במדגמי נוחות, ובעלי הכנסה נמוכה, מיעוטים ובעלי השכלה נמוכה היו מיוצגים בהם בחסר. זו מגבלה מהותית במיוחד במחקר על אי־הצבעה, משום שחלק מן הקבוצות ששיעור השתתפותן נמוך לא קיבלו משקל אוכלוסייתי מתאים.
עד כמה אפשר להכליל למדינות אחרות?
המחקר נערך רק באיטליה, שבה שיעור ההצבעה היה גבוה והפוליטיקה התמקדה מאוד במפלגות ובמנהיגיהן. במדינות שבהן חלוקות הערכים, ההיצע המפלגתי או משמעות הפעולה האזרחית שונים, גם הקשר בין התאמה ערכית להצבעה עשוי להשתנות.
מהי ההשלכה הדמוקרטית של הממצאים?
השתתפות אינה תלויה רק בהפחתת עלויות טכניות או בתחושת חובה, אלא גם ביכולת לזהות חלופה שמדברת אל מטרות חיים חשובות. עבור מפלגות ומוסדות, הממצא מציע שהיצע פוליטי צר או בלתי ברור עלול להשאיר אזרחים בלי דרך נתפסת לבטא את ערכיהם בתוך המשחק הדמוקרטי.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 10 בספטמבר 2026