אפשר לסמוך וגם לחשוד: אמון ואי־אמון ברשויות רגולציה
סקר בקרב בעלי תפקידים בשלושה תחומי רגולציה בתשע מדינות מראה שאמון ואי־אמון אינם בהכרח שני קצותיו של אותו סולם: בעלי עניין יכולים להעריך רשות כמסוגלת והוגנת, ובה בעת לעמוד על המשמר מפני נזק אפשרי.
אמון ואי־אמון אינם תמונת ראי פשוטה: אפשר להעריך רשות רגולטורית ובו בזמן לעמוד על המשמר מפני פעולותיה.
מהי שאלת המחקר?
המחברים שואלים כיצד אמון ואי־אמון קשורים זה לזה ביחסים בין בעלי עניין מקצועיים לבין רשויות רגולציה לאומיות. הם בודקים גם אם הערכת מהימנותה של הרשות קשורה לאמון ולאי־אמון באותו אופן, וכך מוסיפים מבחן עקיף להבחנה בין המושגים.
אילו שלוש תפיסות מתחרות נבדקו?
התפיסה הראשונה רואה באמון ובאי־אמון שני קצוות חופפים של רצף אחד, כך שאמון גבוה משמעו בהכרח אי־אמון נמוך. השנייה מוסיפה אזור ניטרלי שבו אין לא אמון ולא אי־אמון, ואילו השלישית רואה בהם שיפוטים קשורים אך נפרדים שיכולים להופיע בכל שילוב.
מה פירוש אמון, אי־אמון ומהימנות במחקר?
אמון מתייחס לנכונות לקבל פגיעוּת על בסיס ציפיות חיוביות מהתנהגות הרשות, ואילו אי־אמון מתייחס לסירוב לקבל פגיעוּת על בסיס ציפיות שליליות. מהימנות היא הערכה של יכולת הרשות, רצונה הטוב להתחשב באחרים ויושרתה בפעולה.
מדוע רשויות רגולציה הן זירה מתאימה לבדיקה?
רשויות רגולציה מפקחות, אוכפות ומקבלות החלטות המשפיעות ישירות על ארגונים, ולכן בעלי העניין תלויים בהן אך גם חשופים לסיכונים שהן יוצרות. אותה תלות עשויה לעורר שיתוף פעולה ואמון בתחום אחד לצד בדיקה וחשד בתחום אחר, והיא ניתנת להשוואה בין מדינות ומגזרים.
היכן ומתי נערך הסקר?
סקר TiGRE נערך אונליין מדצמבר 2020 עד מרץ 2021 בבלגיה, דנמרק, גרמניה, ישראל, הולנד, נורווגיה, פולין, ספרד ושווייץ. הוא הקיף שלושה משטרי רגולציה — פיננסים, בטיחות מזון והגנת מידע — במדינות בעלות תרבויות מנהליות ורמות אמון ציבורי שונות.
מי השיב וכיצד נבנה המדגם?
החוקרים פנו לבעלי התפקידים הבקיאים ביותר בארגונים מפוקחים, בוועדות פרלמנטריות, בגופי ביצוע, במתווכים רגולטוריים, בקבוצות אינטרס ובגופי תלונות ובוררות שאינם שיפוטיים. מתוך 8,195 נמענים התקבלו 1,484 תשובות, שיעור מענה של 18.1%, והכיסוי הארגוני עמד על 24.2%.
מדוע נותחו לבסוף 752 תשובות?
הניתוח דרש תשובות מלאות לכל המשתנים והוציא בעלי תפקידים מתוך רשויות הרגולציה עצמן וכן משיבים שלא הכירו את הרשות הרלוונטית. במדגם הסופי היו 197 משיבים מתחום הפיננסים, 332 מבטיחות המזון ו־223 מהגנת המידע, ולכן הממצאים עוסקים באמון מקצועי של אליטות רגולטוריות ולא בעמדת הציבור הכללי.
כיצד נמדדו אמון ואי־אמון בנפרד?
האמון נמדד בשאלה בסולם 0–10 על מידת האמון ברשות הלאומית, תוך עיגון התשובה בניסיון המקצועי של המשיב בארגונו. אי־האמון נמדד בשאלה נפרדת, גם היא בסולם 0–10, על המידה שבה על הארגון לעמוד על המשמר כדי שפעולות הרשות לא ישפיעו עליו לרעה.
כיצד נבדקה איכות השאלות בין תשע מדינות?
השאלון נכתב באנגלית, תורגם לשפות המקומיות בתהליך איטרטיבי ונבדק בידי צוותי המדינות כדי לשמור על משמעות עקבית ועל ניסוח טבעי. לפני ההשקה נערכו בדיקות קוגניטיביות ופיילוט עם 37 משיבים, אך מדד אי־האמון החדש עדיין זקוק לאימות במחקרים נוספים.
כיצד נותחו הקשרים בין המשתנים?
החוקרים הציבו כל תשובה בתרשים דו־צירי של אמון ואי־אמון ובדקו אם התצפיות מתקבצות באלכסון, על הצירים או בכל ארבעת הרביעים. לצד זאת הם חישבו מתאמים חלקיים תוך בקרה על מגדר, גיל, השכלה, שיוך ארגוני, ותק, מדינה וסוג בעל העניין, בלי להניח כיוון סיבתי.
מה הראו תרשימי הפיזור?
התשובות הופיעו בכל ארבעת הרביעים, ובהם מספר ניכר של מקרים שבהם גם האמון וגם אי־האמון היו גבוהים. הצירוף הזה הופיע בכל תשע המדינות ובכל שלושת המגזרים, בניגוד לתחזית של שתי התפיסות הרואות במושגים הפכים שאינם יכולים לחפוף.
כמה חזק היה הקשר בין אמון לאי־אמון?
המתאם החלקי במדגם המלא היה שלילי ומובהק אך חלש, −0.187, לאחר החזקת משתני הבקרה קבועים. ריבוע המתאם היה 0.035, כלומר הקשר בין אמון לאי־אמון שנמדד כדריכות מפני נזק שיקף רק כ־3.5% מן השונות.
כיצד נקשרה מהימנות הרשות לאמון?
המדד הכולל של מהימנות נקשר לאמון במתאם חלקי של 0.571, ויכולת הרשות נקשרה אליו ב־0.575, יושרה ב־0.543 ורצון טוב ב־0.417. הקשרים הבינוניים עד החזקים תואמים את הציפייה שאמון נשען במידה רבה על הערכת תכונותיה החיוביות של הרשות.
כיצד נקשרה מהימנות הרשות לאי־אמון?
הקשר בין מהימנות כוללת לאי־אמון היה −0.114 בלבד, והקשרים של יכולת, רצון טוב ויושרה עם אי־אמון נעו בין −0.102 ל־−0.104. כל אחד מהם חלק בערך אחוז אחד מן השונות, ולכן אי־אמון אינו נראה כהיפוך פשוט של הערכה שלילית באותם שלושה ממדי מהימנות.
כיצד יכולים אמון גבוה ואי־אמון גבוה להתקיים יחד?
בעל עניין עשוי לסמוך על מקצועיות הרשות ועל החלטותיה בתחום מסוים, ובה בעת לחשוש מנזק בתחום אחר או לעקוב אחריה בשל התלות הרבה בה. המחברים מכנים אפשרות כזאת אמון דרוך או יחס של ״סמוך אך בדוק״, שבו פיקוח אינו מבטל שיתוף פעולה.
האם הממצאים מכריעים לחלוטין בין התפיסות?
הממצאים סותרים היטב את הטענה שאמון נמוך הוא פשוט אי־אמון גבוה ותומכים בעיקר בתפיסה של שני מושגים מובחנים. עם זאת, אם תשובות האמון ואי־האמון מתייחסות למעשה למשימות שונות של אותה רשות, ייתכן שבתוך משימה צרה במיוחד הם שוב ייראו כהפכים, ולכן התפיסה השנייה אינה נשללת לחלוטין.
האם הופיעו הבדלים בין המגזרים?
בניתוחים המשלימים, הקשר השלילי של אי־אמון עם אמון ומהימנות היה בולט יותר בהגנת מידע מאשר בפיננסים ובבטיחות מזון. המחברים מציעים בזהירות שהתחום החדש והמשתנה יותר, על רקע כניסת ה־GDPR, עשוי להפיק שיפוטים פחות מובחנים, אך המחקר לא נועד להסביר את ההבדל הזה.
מה המחקר אינו יכול להסיק?
מתאמים אינם קובעים אם אמון גורם לירידת אי־אמון, אם אי־אמון משנה אמון או אם גורם שלישי מעצב את שניהם. המחקר גם אינו מסביר מדוע מדינה, רשות, מגזר או משיב מסוימים מציגים רמה גבוהה יותר, מפני שמטרתו הייתה לברר את היחס המושגי בין המדדים.
מהן מגבלות המדידה וההכללה?
אמון, אי־אמון וכל אחד משלושת ממדי המהימנות נמדדו בפריט יחיד, והדריכות מפני נזק עשויה להתאים ליחסי רגולציה כפויים יותר משהיא מתאימה לכל זירת ממשל. שיעור המענה והבחירה במדגם מגבילים ייצוגיות, וההתמקדות בבעלי תפקידים המקיימים קשר מקצועי עם סוג אחד של גוף ציבורי אינה מבטיחה שהממצא יחזור באמון ציבורי לא־אישי.
מהי המשמעות הדמוקרטית והמנהלית?
מוסד ציבורי אינו צריך לפרש דרישה לפיקוח, שקיפות ובקרות כהוכחה שאין בו אמון, משום שאמון תפקודי יכול להתקיים לצד דריכות מועילה. מנגד, רמת אמון גבוהה אינה פוטרת רשות מאחריותיות, והבחנה בין שני המושגים יכולה לסייע להתאים תגובות לאזרחים ולבעלי עניין שמחזיקים ציפיות חיוביות ושליליות מסוגים שונים.
היכן אפשר לקרוא את המקור המלא?
המאמר המלא זמין במאגר המחקר של אוניברסיטת אנטוורפן, ועמוד הפרסום נמצא באתר Journal of Trust Research. הרשומה הקבועה, פרטי הרישיון והחומר המשלים מקושרים דרך DOI 10.1080/21515581.2024.2383918.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 28 ביולי 2026