כשהסנקציה מקשיחה עמדות: ניסויים בדעת הקהל בישראל
גיא גרוסמן, דבורה מנקין ויותם מרגלית מראים שמידע על סימון מוצרי התנחלויות בידי האיחוד האירופי הרחיק ישראלים ממשא ומתן וחיזק סולידריות עם מתנחלים, במיוחד במרכז הפוליטי.
לחץ חיצוני ממוקד לא ריכך את הציבור: הוא הקשיח עמדות במיוחד במרכז והפנה כעס כלפי שולח הסנקציה.
איזו שאלה המחקר מבקש לפתור?
סנקציות נועדו לעיתים לגרום לאזרחי מדינת היעד ללחוץ על ממשלתם לשנות מדיניות. המחקר שואל אם הן אכן מפחיתות תמיכה במדיניות השנויה במחלוקת, או דווקא מעוררות התלכדות לאומית וכעס כלפי המדינה השולחת.
הוא בוחן גם אם סנקציות ממוקדות, שנועדו לפגוע בתומכי המדיניות ולא בכלל האוכלוסייה, יעילות יותר. לבסוף הוא מפריד בין סוג הסנקציה לבין זהות השולח כדי לבדוק אם לחץ מבעלת ברית נתפס אחרת מלחץ מצד גורם ביקורתי.
מהן שלוש התחזיות התאורטיות?
גישת המחסור צופה שהעלות הכלכלית תניע אזרחים לדרוש ויתור או החלפת הנהגה, במיוחד בדמוקרטיה שבה הממשלה תלויה בבוחרים. גישת תגובת הנגד צופה התלכדות סביב המדיניות, סולידריות פנימית והפניית האשמה החוצה.
הגישה החלוקתית צופה השפעות שונות על קבוצות שונות: יעד הסנקציה, תומכי הממשלה והאופוזיציה אינם אמורים להגיב באותו אופן. סנקציה ממוקדת אמורה להצליח כאשר העלות לקבוצת הליבה גבוהה מעלות שינוי המדיניות וכאשר הממשלה אינה יכולה לפצות אותה.
מדוע סימון מוצרי התנחלויות הוא מבחן שימושי?
בנובמבר 2015 פרסם האיחוד האירופי הנחיות לסימון מוצרים שיוצרו בהתנחלויות בגדה המערבית וברמת הגולן. בישראל הוצג המהלך בהרחבה כסנקציה כלכלית וסמלית וכחלק מן הוויכוח על BDS, אף שהאיחוד תיאר אותו כאמצעי טכני.
זהו אירוע אמיתי, בולט וממוקד שקדם לסקר בכמה חודשים. העלות הישירה שלו הייתה מוגבלת, והממשלה יכלה לפצות יצואנים, ולכן הוא מאפשר לבחון בעיקר תגובת נגד והבדלים בין קבוצות ולא לחץ כלכלי עמוק.
מי השתתף בסקר?
הניסויים שולבו בסקר מקוון של 2,385 בגירים בישראל שנערך במרץ ובאפריל 2016. המשתתפים גויסו מפאנל האינטרנט המצטרף iPanel, והחוקרים השתמשו במכסות כדי להתאים את המדגם לאוכלוסייה לפי מגדר, גיל, מחוז והשכלה.
מכסה משפרת התאמה במאפיינים שנבחרו, אך אינה הופכת פאנל מצטרף למדגם הסתברותי. לכן האומדנים הסיבתיים נשענים על ההקצאה האקראית בתוך המדגם, ואילו הכללת האחוזים לכלל הציבור דורשת זהירות.
כיצד תוכנן הניסוי הראשון?
המשיבים הוקצו באקראי לקריאת כתבה אמיתית על החלטת הסימון או כתבה בלתי קשורה מאותו אתר חדשות. מי שקראו על הסימון קיבלו גם מסגור תומך ומסגור מתנגד שנבחרו באקראי מתוך תגובות אמיתיות, וסדר הופעתם השתנה.
שאלות בדיקה חייבו את המשתתפים לזהות נכון את תוכן הכתבה לפני שהמשיכו. העיצוב מודד את השפעת העלאת המידע לתודעה בתוך הקשר חדשותי, אך לא את השפעתה של פגיעה כלכלית שנחוותה בפועל לאורך זמן.
אילו עמדות נמדדו?
המחקר מדד תמיכה בחידוש משא ומתן עם הרשות הפלסטינית ובהקפאה כוללת של הבנייה בהתנחלויות, וכן אישור לתפקודו של ראש הממשלה. הוא שאל גם מי מבין כמה מועמדים נתפס כמתאים ביותר לכהן כראש ממשלה.
מדחומי תחושה של 0–100 בחנו יחס לישראלים, למתנחלים, לפלסטינים ולאירופים. מדד נוסף בן שישה פריטים בחן סובלנות לביקורת, קריאות לחרם, ארגוני זכויות, שוויון בין יהודים לערבים וזכות ההצבעה של אזרחים ערבים.
עד כמה הציבור תמך בסימון מלכתחילה?
בסולם של 0–10 עמדה התמיכה הממוצעת בסימון על 1.3 בלבד. הממוצע היה 0.5 בימין, 0.9 במרכז ו־3.2 בשמאל, כך שגם בקרב האופוזיציה המהלך לא זכה לתמיכה גבוהה.
נקודת המוצא הזאת חשובה לפירוש: המידע לא הוצג לציבור ניטרלי כלפי השולח. תוצאה שלילית יכולה לשקף גם את האופן שבו המהלך כבר הובן והוטמע בשיח הישראלי.
כיצד השתנו העמדות כלפי משא ומתן והתנחלויות?
חשיפה לכתבה על הסימון הפחיתה את התמיכה בהקפאת בנייה ב־0.11 נקודה, ירידה של 5% ביחס לקבוצת הביקורת. התמיכה בחידוש משא ומתן ירדה ב־0.22 נקודה, שהם 8% ביחס לבסיס.
הירידה במשא ומתן הופיעה בכל שלושת הגושים, אך לא הייתה מובהקת סטטיסטית בשמאל. במרכז נרשמה גם ירידה בתמיכה בהקפאה, בניגוד לתחזית שסנקציה נגד בסיס התמיכה הימני תעודד דווקא את האופוזיציה לדרוש שינוי.
מה קרה לתמיכה בהנהגה?
החשיפה הפחיתה את אישור תפקודו של בנימין נתניהו בכל הגושים, אם כי האפקט התקרב למובהקות רק במרכז. אילו נבדקה רק פופולריות המנהיג, אפשר היה לפרש זאת כהצלחה של הסנקציה.
שאלה נוספת הראתה תמונה אחרת: 18% בקבוצת החשיפה בחרו מועמד ימני מנתניהו לעומת 14% בקבוצת הביקורת, הבדל מובהק של ארבע נקודות אחוז. הירידה בתמיכה במנהיג ביטאה אפוא בחלקה דרישה למנהיג ניצי יותר ולא נכונות לפשרה.
כיצד השתנו היחסים בין קבוצות?
החום כלפי מתנחלים עלה מממוצע בסיס של 55.4 ל־59.8 נקודות, בעיקר בזכות שינוי בקרב המרכז. היחס לישראלים התחמם מעט, אך האפקט לא היה מובהק בניתוח לפי קבוצות.
החום כלפי אירופים ירד ב־3.35 נקודות מבסיס של 53.7, ואילו היחס לפלסטינים לא השתנה. התבנית מצביעה על סולידריות עם הקבוצה שסומנה ועל הפניית כעס לשולח הסנקציה, לא על עוינות כללית לכל קבוצת חוץ.
האם החשיפה פגעה בתמיכה בזכויות אזרח?
לא נמצא אפקט מובהק על מדד זכויות האזרח הכולל, וגם רוב ששת הפריטים המרכיבים אותו לא השתנו. החשיפה לא הובילה באופן מדיד ליותר תמיכה בהגבלת ביקורת, ארגוני זכויות או זכויות האזרחים הערבים.
זו מגבלה חשובה לטענת תגובת הנגד: ההקשחה הופיעה במדיניות הסכסוך וביחס לקבוצות מסוימות, אך לא התפשטה אוטומטית לכל עמדה אנטי־ליברלית. המחקר מבחין בכך בין התלכדות לאומית לבין נסיגה כללית בסובלנות.
כיצד תוכנן הניסוי השני?
המשיבים קיבלו תרחיש היפותטי שבו נשקלות סנקציות בגלל היעדר התקדמות עם הפלסטינים. זהות השולח הוגרלה בין האיחוד האירופי, ארצות הברית והקוורטט, המייצגים בהתאמה שולח ביקורתי חד־צדדי, בעלת ברית חד־צדדית וגוף ביקורתי רב־צדדי.
סוג הסנקציה הוגרל בין חרם על מוצרי הגדה, חרם על כלל מוצרי ישראל, חרם אקדמי והגבלות אשרה. העלות הוצגה בדרך כלל כ־300 מיליון ש״ח, ובחלק מתרחישי החרם המקיף כ־1.2 מיליארד ש״ח, כדי להפריד ככל האפשר בין היקף הסנקציה לבין מחיר משוער.
כיצד נמדדה תגובה לתרחישים?
לאחר התרחיש נשאלו המשיבים אם הממשלה צריכה לשנות מדיניות כדי להפחית את המתח, להמשיך במדיניות ולהתעלם מן השולח, או להמשיך ואף להעניש את השולח. הניתוח הבחין בין תמיכה בשינוי לבין שמירת המדיניות, ובדק בנפרד נכונות לתגמול נגד.
ברמת הבסיס, בתרחיש של האיחוד האירופי וחרם על מוצרי הגדה, תמכו בשינוי 8% מן הימין, 45% מן המרכז ו־76% מן השמאל. פערים אלה מראים מדוע ממוצע ארצי יכול להסתיר תגובות שונות מאוד בין גושים.
איזה תרחיש העלה תמיכה בשינוי מדיניות?
ברוב השילובים, שינוי סוג הסנקציה או זהות השולח לא הגדיל באופן מובהק את התמיכה בפשרה אצל הבוחר החציוני. החריג המרכזי היה חרם מקיף על כלל מוצרי ישראל מצד ארצות הברית, שהעלה תמיכה בשינוי בעיקר במרכז הפוליטי.
חרם מקיף של הקוורטט השפיע גם על השמאל, אך התמיכה הבסיסית בשינוי בגוש זה כבר הייתה גבוהה. המסקנה אינה שכל סנקציה אמריקאית תצליח, אלא שרק שילוב קיצוני של עלות רחבה ולחץ מבעלת ברית אסטרטגית שינה את מאזן העמדות.
מה מלמדת הנכונות להגיב נגד השולח?
באופן כללי, סנקציות מצד ארצות הברית הפחיתו נכונות לתגמול נגדי בקרב הימין והמרכז לעומת סנקציות אירופיות. המשיבים היו זהירים יותר בעימות עם בעלת הברית המרכזית, גם כאשר לא רצו לשנות מדיניות.
עם זאת, בימין הופיעה נכונות גבוהה יותר לתגמול כאשר ארצות הברית הוצגה כמחרימה את כלל מוצרי ישראל לעומת תרחיש הבסיס האירופי הממוקד. כלומר, זהות בעלת הברית מרסנת תגובה בחלק מן המצבים, אך חומרת הצעד יכולה לעורר התנגדות גם כלפיה.
מהן מגבלות המחקר?
המחקר נערך במדינה אחת בעלת היסטוריה, כלכלה ותחושת איום ייחודיות, ולכן אין להעתיק את גודל האפקט למדינות יעד אחרות או למשטרים לא־דמוקרטיים. פאנל האינטרנט היה מצטרף, גם אם הותאם באמצעות מכסות, והניסויים מודדים תגובה קצרת טווח.
הניסוי הראשון העלה מידע שכבר הופיע בחדשות, והשני הסתמך על תרחישים היפותטיים ועל עלויות שנמסרו למשיבים. המחקר אינו קובע אם תגובת הנגד דועכת או מתחזקת לאורך שנים, ומה יקרה כאשר אזרחים נושאים בפועל במחיר כלכלי חמור ומתמשך.
האם דעת קהל היא המדד היחיד להצלחת סנקציות?
לא. סנקציה יכולה להרתיע משקיעים, להפעיל לחץ ישיר על חברות, לאותת על התנגדות בינלאומית או לענות לדרישה פוליטית במדינה השולחת גם אם אינה משנה את דעת הקהל במדינת היעד.
סנקציות ממוקדות עשויות להיות עדיפות מסיבות הומניטריות משום שהן מצמצמות פגיעה באזרחים. תוצאות המאמר מערערות רק על ההנחה שהמיקוד כשלעצמו מבטיח יעילות פוליטית באמצעות גיוס הציבור נגד מדיניות ממשלתו.
מהי המשמעות לדמוקרטיה ולמדיניות חוץ?
במדינה דמוקרטית, לחץ חיצוני יכול לשנות את התחרות הפנימית גם בלי לחזק את הממשלה המכהנת. הוא עשוי להזיז את המרכז לעמדה ניצית יותר וליצור ביקוש למנהיג תקיף, ולכן ירידה בפופולריות של המנהיג אינה ראיה מספקת להתקרבות למדיניות הרצויה לשולח.
למתכנני סנקציות כדאי למדוד בנפרד תמיכה במנהיג, במדיניות, בקבוצת היעד ובשולח. עליהם לשקול גם כיצד זהות השולח והמסגור המקומי הופכים לחץ חיצוני למשאב פוליטי בידי מי שמציג אותו כהתערבות זרה.
היכן אפשר לקרוא את המקור המלא?
עותק מלא של גרסת המאמר המפורסמת זמין באתר המחבר גיא גרוסמן. הוא כולל את נוסחי הניסויים, מדדי התוצאה, טבלאות האמידה ונספחי האיזון והמדגם.
פרטי הפרסום הרשמיים זמינים דרך DOI 10.1177/0010414018774370. המאמר פורסם אונליין ב־11 ביוני 2018 והופיע ב־Comparative Political Studies, כרך 51, גיליון 14, עמ׳ 1823–1857.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 4 באוגוסט 2026