האגף הרדיקלי בתנועה חברתית: קללה או ברכה לתמיכה הציבורית?

מושגי יסוד בקצרה

אגף רדיקלי הוא פלג שנבדל מן הגוף המתון של תנועה בטקטיקות, בדרישות או באמונות; בשני הניסויים ההבדל נוצר באמצעות שימוש באלימות לעומת פעולה לא־אלימה. אפקט האגף הרדיקלי הוא השינוי שחל במעמדם של המתונים או הרדיקלים משום שהם מוצגים זה לצד זה, ולא משום ששינו את מעשיהם שלהם.

הזדהות קבוצתית מתארת עד כמה צופה חש דמיון, קרבה ושייכות כלפי הפעילים. המאמר מציע שהניגוד בין הפלגים משנה את ההזדהות, וזו בתורה משנה נכונות מוצהרת להשתתף במחאה, לתרום ולשתף תוכן.

אהדה למטרת התנועה אינה זהה לתמיכה בטקטיקה שלה. בניסוי השני דווקא מי שהסכימו יותר עם המטרה הסביבתית הבחינו ביתר חדות בין הפעילים הלא־אלימים לבין האגף האלים.

ניסוי ניגוד, לא השוואה בין מסרים שונים

העיצוב שומר את תיאורו של הפלג הנמדד זהה ומשנה רק את התנהגות הפלג שלצדו. לכן אפשר לייחס את ההבדל בתגובה להקשר היחסי שיצרה התנועה המעורבת, לפחות בתוך הכתבות הפיקטיביות והמדדים המיידיים.

ההשוואה למתונים נעשית בין קבוצה לא־אלימה לצד קבוצה לא־אלימה לבין אותה קבוצה לצד פלג אלים. ההשוואה לרדיקלים נעשית בין קבוצה אלימה לצד קבוצה אלימה לבין אותה קבוצה אלימה לצד פלג מתון.

שני הקשרים סביבתיים ושני דפוסי תגובה

בבריטניה נקשר האגף הרדיקלי בעיקר לרווח של הקבוצה המתונה במאבק על מזון ירוק באוניברסיטה. בארצות הברית, בתרחיש של מאבק נגד סדיקה הידראולית, הניגוד פגע בעיקר באגף האלים ולא יצר רווח כולל מובהק למתונים.

הפער בין המחקרים הוא חלק מן הממצא ולא תקלה שראוי להסתיר. הוא מראה שאותה דינמיקה יחסית יכולה להתבטא בהעלאת צד אחד או בהורדת הצד האחר, בהתאם למבנה הסיפור, ליחסים בין הפלגים ולקהל.

חברה אזרחית כרשת של שחקנים תלויי־הקשר

התוצאה הדמוקרטית הרחבה היא שלגיטימיות ציבורית נוצרת בתוך שדה של השוואות. פעילים, תורמים, עיתונאים ומקבלי החלטות עשויים להעריך קבוצה לפי מי שפועל לצדה או נגדה, גם כשהטקטיקה של אותה קבוצה עצמה אינה משתנה.

לכן אין די לשאול אם פעולה אחת היא יעילה או מוסרית במנותק מן התנועה שסביבה. אסטרטגיה אחראית צריכה להביא בחשבון גם את השפעתה על פלגים אחרים, על גבולות ההזדהות ועל יכולת התנועה לבנות קואליציה ציבורית.

מהו אגף רדיקלי לפי המאמר?

אגף רדיקלי הוא קבוצה קיצונית יותר מן הגוף המתון של אותה תנועה בבחירת אמצעים, בדרישות הפוליטיות או באמונות ובפתיחות לפשרה. במחקר הנוכחי הרדיקליות הוגדרה באמצעות טקטיקות אלימות, ולכן אין להסיק שהתוצאות זהות לפלג שמציג דרישה שאפתנית אך פועל ללא אלימות.

כיצד בודדו החוקרים את אפקט הניגוד?

המשתתפים הוקצו באקראי לתנועה שכולה לא־אלימה, לתנועה שכולה אלימה או לתנועה מעורבת. תיאור הקבוצה המתונה בתנאי המעורב הועתק לתנאי הלא־אלים, ותיאור האגף האלים הועתק לתנאי האלים, כך שרק זהות השותף להשוואה השתנתה.

כיצד נמדדו הזדהות ותמיכה?

הזדהות נמדדה בשלושה פריטים על דמיון וקרבה לפעילים, בנפרד לכל אחת משתי הקבוצות. התמיכה נמדדה בארבעה פריטים שכללו כוונה להשתתף, לתרום ולסייע בהפצת המסר, ולכן מדובר בנכונות מוצהרת ולא בהתנהגות שנצפתה בפועל.

מה מצא הניסוי הבריטי לגבי המתונים?

במדגם הסופי של 485 משתתפים, התמיכה בקבוצה המתונה הייתה 4.12 כשהיא ניצבה לצד אגף אלים לעומת 3.36 כשהיא ניצבה לצד קבוצה לא־אלימה; ההבדל היה מובהק ובגודל אפקט d=0.50. גם ההזדהות עמה עלתה, וניתוח התיווך קשר את רווח התמיכה לעלייה בהזדהות.

האם הרדיקלים איבדו תמיכה בניסוי הראשון?

לא נמצא אובדן מובהק כאשר האגף האלים הוצג לצד מתונים לעומת מצב שבו הוצג לצד קבוצה אלימה נוספת. התמיכה הנמוכה בו אינה כשלעצמה הוכחה לאפקט אגף רדיקלי; המבחן הרלוונטי הוא ההבדל בין שני ההקשרים שבהם מעשיו תוארו באותן מילים.

מה השתנה בניסוי האמריקאי נגד סדיקה הידראולית?

במדגם הסופי של 455 משתתפים, התמיכה באגף האלים ירדה מ־2.70 כשהוא היה חלק מתנועה אלימה ל־1.91 כשהוא ניצב לצד מתונים, p<.001 ו־d=0.54. לעומת זאת, יתרון התמיכה הכולל למתונים לעומת תנועה שכולה לא־אלימה היה קטן ולא מובהק, 3.83 לעומת 3.56.

כיצד השפיעה אהדה מוקדמת למטרת המחאה?

אוהדי המטרה הסביבתית הגיבו באופן חד יותר לטקטיקות: הם תמכו במתונים יותר כאשר אלה הוצבו לצד רדיקלים, והתרחקו מן האגף האלים. גם משיבים עמידים למטרה תמכו פחות ברדיקלים בתנועה המעורבת, אך ההבדל היה חלש יותר, ולכן הסכמה עם המטרה אינה אישור אוטומטי לכל אמצעי.

איזה תפקיד מילאה ההזדהות עם הפעילים?

בניסוי הראשון, העלייה בהזדהות עם המתונים תיווכה את רווח התמיכה בהם. בניסוי השני, הירידה בהזדהות עם האגף האלים תיווכה את אובדן התמיכה, והמסלול היה חזק יותר אצל אוהדי המטרה מאשר אצל משיבים עמידים לה.

האם המאמר מוכיח שאלימות מועילה לתנועות חברתיות?

לא. הוא מראה שנוכחות מתוארת של אגף אלים יכולה לשנות באופן סיבתי תגובות מיידיות לפלגים בתוך תרחיש ניסויי, אך בניסוי אחד היתרון הכולל למתונים לא היה מובהק ובשניהם התמיכה ברדיקלים הייתה נמוכה.

יעילות של תנועה כוללת גם שינוי מדיניות, עמידות לאורך זמן, סיקור, גיוס משאבים והסתברות לדיכוי או להסלמה. התוצאות אינן מודדות את המשתנים האלה ולכן אינן מתכון להוספת אלימות למאבק.

מדוע שני הניסויים הניבו דפוסים שונים?

המאמר אינו מכריע, אך מצביע על הבדל אפשרי ביחסים בין הפלגים. בתרחיש האמריקאי נאמר שהם היו בעבר קבוצה אחת שהתפצלה בשל מחלוקת טקטית, בעוד שבתרחיש הבריטי לא תואר עבר משותף; קישור הדוק יותר עשוי לשנות מי נושא בעלות התדמיתית של הרדיקליות.

מה אפשר להסיק מבחינה סיבתית?

הקצאה אקראית ותיאורים זהים מאפשרים לומר שהקשר שבו הוצגו הקבוצות גרם להבדלים שנמדדו בתוך הניסוי. אי אפשר לומר שאהדה מוקדמת גרמה להבדלי התגובה, משום שהיא נמדדה ולא הוקצתה, ואי אפשר להעתיק את גודל ההשפעה ישירות למחאות אמיתיות.

מהן מגבלות המדגמים והתרחישים?

שני המדגמים גויסו מפאנלים מקוונים ואינם מייצגים בהכרח את אוכלוסיות בריטניה וארצות הברית. המשתתפים קראו כתבה פיקטיבית ומסרו כוונות, ולכן לא ידוע כיצד מידע מצטבר, קשר אישי לתנועה, סיכון ממשי או התנהגות בשטח היו משנים את התוצאה.

מהי ההשלכה המעשית למארגני מחאה?

מארגנים צריכים למפות כיצד הציבור תופס את הקשר בין הפלגים ולא רק להעריך כל פעולה בפני עצמה. בידול ברור עשוי להבליט מתינות, אך הוא גם עלול לפגוע בשחקנים אחרים, להחריף הסלמה או לשנות את תגובת הרשויות; המאמר עצמו אינו מחשב את מאזן התועלות והנזקים הזה.

היכן אפשר לקרוא את המאמר המלא?

המאמר המלא זמין בקובץ PDF פתוח של כתב העת Global Environmental Psychology. דף ה־DOI מרכז את פרטי הפרסום ואת חומרי המדע הפתוח הנלווים.