איך פוליטיקאים מתמקחים? הטיה מפלגתית מול עמיתים ומול אזרחים
ליאור שפר ושמונה עמיתים ערכו משחקי אולטימטום עם 1,109 נבחרי ציבור בחמש מדינות ומצאו העדפה עקבית לבני אותה מפלגה, חזקה בערך פי שניים מול אזרחים לעומת עמיתים פוליטיקאים
פוליטיקאים הציעו יותר ודרשו פחות מבני מפלגתם; פער המפלגתיות היה בערך כפול מול אזרחים לעומת עמיתים פוליטיקאים.
מהי שאלת המחקר?
החוקרים שואלים כיצד פוליטיקאים מכהנים מחלקים משאב ומתווים תנאי קבלה כאשר הצד השני הוא בן מפלגתם או יריב. הם גם בודקים אם רמז מפלגתי פועל אחרת מול עמית נבחר מאשר מול אזרח.
השאלה נוגעת ללב הייצוג הדמוקרטי, משום שנבחרים מתמקחים על חקיקה, קואליציות, תקציבים ותמיכה ציבורית כמעט מדי יום. למרות מרכזיותה, ההתנהגות בתוך משא ומתן קשה לצפייה מפני שהכניסה אליו אינה מקרית ורבים מן המגעים חסויים.
מהו משחק אולטימטום?
במשחק הבסיסי שחקן אחד מציע כיצד לחלק סכום קבוע, והשחקן השני יכול לקבל את ההצעה או לדחותה; דחייה משאירה את שניהם בלי דבר. הסכום המזערי שהמקבל מוכן לקבל נקרא במאמר ״דרישה״.
המשחק מפשט מאוד משא ומתן אמיתי, אך הוא מאפשר למדוד בנפרד נדיבות בהצעה וסף הוגנות בדרישה. מכיוון שהפרוטוקול נפוץ במחקר, אפשר להשוות את בחירות הפוליטיקאים לדפוסים שנמצאו באוכלוסיות אחרות.
מי היו 1,109 המשתתפים?
המדגם המלא כלל 237 מחוקקים בבלגיה, 77 בקנדה, 74 בגרמניה, 96 בשווייץ ו־625 נבחרים מקומיים, מחוזיים ומדינתיים בארצות הברית. האיסוף במדינות האירופיות ובקנדה נעשה בעיקר בראיונות פנים אל פנים ב־2018–2019, ובארצות הברית בסקר מקוון באוגוסט 2018.
המדינות שונות בשיטת הבחירות, ברמת השלטון ובתרבות הפוליטית, אך כולן דמוקרטיות ליברליות יציבות. שיעורי ההיענות נעו מאוד, ובארצות הברית היו נמוכים במיוחד, ולכן המדגם אינו חתך מייצג פשוט של כל הפוליטיקאים בכל מדינה.
כיצד הוגרלה זהות השותף?
כל משתתף קיבל באקראי שותף שתואר כבן אותה מפלגה או כתומך במפלגה מן הצד האחר של המפה. במקביל הוגרל אם השותף הוא אזרח או פוליטיקאי מאותו פרלמנט, מועצה או יישוב.
בארצות הברית נוסף תנאי של שותף ללא שיוך מפלגתי, מפני שנבחרים מקומיים רבים אינם רצים על כרטיס מפלגתי. כדי ליצור השוואה זהה בין המדינות, הניתוח המפלגתי השמיט עצמאיים, מי שלא הזדהו כדמוקרטים או כרפובליקנים ומי שקיבלו שותף ללא שיוך.
מה בדיוק התבקשו הפוליטיקאים לעשות?
המשתתפים חילקו סכום היפותטי של 1,000 אירו, דולר אמריקאי, דולר קנדי או פרנק שווייצרי לפי המדינה. הם ציינו כמה יציעו לצד השני וכמה יהיה הסכום הנמוך ביותר שיסכימו לקבל ממנו.
סדר שתי השאלות הוגרל כדי למנוע מצב שבו התשובה הראשונה מכתיבה את השנייה. זהות המשתתף הוצגה כאנונימית לשותף, ולכן הבחירה אינה אמורה לשקף תגמול אישי ישיר או חשש מפגיעה במוניטין מול אדם ידוע.
מדוע הכסף היה היפותטי?
תשלום אישי לפוליטיקאים על השתתפות במשחק יכול להיות בעייתי מבחינה אתית ואף בלתי חוקי בחלק מן המקומות. לכן החוקרים בחרו בתרחיש היפותטי זהה במהותו בכל המדינות.
הם מציינים שמחקרים קודמים במשחקי אולטימטום לא מצאו בדרך כלל הבדל גדול בין כסף אמיתי להיפותטי. אף על פי כן, העדר מחיר או רווח ממשי הוא מגבלת תוקף, ואי אפשר להניח שכל בחירה תישמר כאשר קריירה, תקציב ציבורי או חקיקה עומדים על הכף.
כיצד התנהגו הפוליטיקאים בכלל התנאים?
בממוצע הציעו הפוליטיקאים 54% מן הסכום, בעוד מטא־אנליזות של משתתפים שאינם אליטות מדווחות בדרך כלל על 40%–43%. ההצעות היו אפוא גבוהות ב־11–14 נקודות אחוז מן הרמה ההשוואתית בספרות.
הדרישות הממוצעות היו סביב 25%–30% מן הסכום, דומות יותר להתנהגות של לא־אליטות. התוצאה אינה אומרת שפוליטיקאים אלטרואיסטים באופן כללי, משום שהמשחק חד־פעמי, היפותטי והמדגמים מן הספרות אינם קבוצת ביקורת שהוקצתה באותו ניסוי.
מהו האפקט הכללי של שותפות מפלגתית?
כאשר הצד השני הוצג כבן אותה מפלגה, הפוליטיקאים העלו את הצעתם בממוצע ב־8.5 נקודות אחוז לעומת יריב מפלגתי. במקביל הם הורידו את דרישתם ב־7.5 נקודות אחוז, כלומר היו מוכנים לקבל פחות מבן המחנה.
שני השינויים מצביעים באותו כיוון: העדפה של קבוצת הפנים המפלגתית הן בתפקיד המציע והן בתפקיד המקבל. האפקט נשמר במודלים עם השפעות קבועות למדינה והופיע כדפוס בכל חמשת המקרים, אף שעוצמתו לא הייתה זהה.
מה קרה כשהשותף היה אזרח?
אזרח שתמך באותה מפלגה קיבל הצעה ממוצעת של 643 יחידות מטבע, לעומת 527 לאזרח מן המחנה היריב — פער של כ־11 נקודות אחוז. הדרישה מבן המחנה הייתה 171, לעומת 276 מיריב, פער של כ־10 נקודות אחוז בכיוון ההפוך.
הפוליטיקאים נתנו יותר ממחצית גם לאזרח יריב, ולכן הדפוס נובע בעיקר מנדיבות יתר כלפי תומכים ולא מהצעה אפסית ליריבים. החוקרים מציעים שתלות בקולות ובתמיכת הבסיס עשויה להפוך זהות משותפת לאות חזק יותר במפגש עם אזרח.
מה קרה כשהשותף היה פוליטיקאי?
לעמית מאותה מפלגה הוצעו בממוצע 505 יחידות, ולעמית יריב 449; הדרישות היו 294 ו־343 בהתאמה. גם כאן קיימת העדפה לבן המפלגה, אך הפער בשני המדדים הוא בערך חמש נקודות אחוז — כמחצית מן הפער מול אזרחים.
החוקרים מפרשים את הצמצום כאפשרות שפוליטיקאים למדו לעבוד גם עם יריבים ושבמוסד המחוקק יש מחיר להתמקחות מפלגתית טהורה. זו פרשנות עקבית עם התוצאות, לא מדידה ישירה של ניסיון, נורמות או מחיר עתידי.
האם ההבדל בין אזרחים לעמיתים מובהק באותה מידה?
האפקט המפלגתי היה מובהק בהצעות ובדרישות הן מול אזרחים והן מול פוליטיקאים, והפער התיאורי היה בבירור גדול יותר מול אזרחים. במודל האינטראקציה, מקדם ההבדל בין סוגי השותף התקרב לסף המקובל בהצעות אך לא היה מובהק בדרישות.
לכן הניסוח הזהיר הוא שעוצמת ההטיה הייתה בערך כפולה מול אזרחים במדדים הגולמיים, ולא שכל היבט של ההפרש הוכח באותה רמת ודאות. ההבחנה חשובה במיוחד כשמתרגמים תבנית עקבית לטענה על מנגנון מוסדי.
עד כמה הדפוס דומה בין המדינות?
העדפה לבני אותה מפלגה הופיעה בכל חמש המדינות, למרות הבדלים בין פרלמנטים, רמות ממשל ושיטות בחירה. עקביות הכיוון תומכת בכך שרמז מפלגתי הוא מרכיב רחב בהתמקחות פוליטית בדמוקרטיות שנבדקו.
עם זאת, הרמות והפערים השתנו: גרמנים ושווייצרים נתנו הצעות נמוכות במיוחד ליריבים, ואילו בארצות הברית ובבלגיה נראו פערים קטנים יותר בחלק מן המדדים. המדגם אינו נועד לזהות איזה מוסד לאומי גורם לשונות הזאת, והמחברים משאירים את ההסבר למחקר עתידי.
מה המשמעות לשיתוף פעולה דמוקרטי?
מול עמיתים, ההצעות והדרישות היו קרובות יחסית והותירו מרחב לעסקה שאינה משמידה את המשאב באמצעות דחייה. החוקרים רואים בכך התאמה אפשרית לנורמות הוגנות ולצורך המתמשך בשיתוף פעולה בתוך מוסדות מחוקקים.
אך השותפות המפלגתית עדיין העניקה פרמיה ברורה, ולכן המוסד אינו מוחק קיטוב או העדפת קבוצת פנים. מבחינה דמוקרטית, התוצאה מציגה בו בזמן יכולת לעבוד מעבר למחנה וסיכון שהקצאת משאבים ותשומת לב תיטה לטובת תומכים.
אילו הסברים המחקר אינו יכול להכריע ביניהם?
הניסוי מזהה את השפעת תווית המפלגה, אך אינו מראה אם היא פועלת דרך חיבה, אמון, ציפייה להדדיות, תחושת זכאות או חישוב אלקטורלי. פוליטיקאים עשויים גם להסיק מן המפלגה על הכנסה, מעמד או אישיות של השותף, אף שהמידע הזה לא ניתן להם.
המשתתף נאמר שהשותף אינו יודע את זהותו, אך לא נבדק אם כולם האמינו או זכרו זאת. בלי מניפולציות נוספות אי אפשר להפריד זהות חברתית טהורה משיפוט אסטרטגי על אדם שמסומן באותה מפלגה.
מהן המגבלות המרכזיות?
המשחק מדמה עסקה חד־פעמית עם סכום היפותטי ואינו כולל מוניטין, משא ומתן חוזר, קואליציה, לחץ ציבורי או תוכן מדיניות. הוא מספק מדידה נקייה של תגובה לרמז, אך התוקף החיצוני למשא ומתן ממשי מוגבל.
הניתוח המפלגתי השתמש ב־827 תצפיות להצעות וב־826 לדרישות לאחר סינון תנאים לא בני השוואה, ולא בכל 1,109 חברי המדגם. אין קבוצת אזרחים מקבילה באותו ניסוי, אין בירוקרטים או בעלי עניין, וכל המדינות הן דמוקרטיות מפותחות ויציבות.
היכן אפשר לקרוא את המאמר המלא?
המאמר המלא בן 19 העמודים פתוח בקובץ PDF ישיר של Cambridge University Press. הקובץ מסומן ברישיון Creative Commons Attribution 4.0 וכולל את השיטות, הטבלאות, בדיקות האינטראקציה והמגבלות.
גרסת ה־HTML, החומרים המשלימים ופרטי הביבליוגרפיה זמינים בדף המאמר הרשמי. המאמר פורסם ברשת ב־27 בינואר 2023 ונכלל בגיליון נובמבר 2023 של American Political Science Review.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 12 בספטמבר 2026