בקיטוב פוליטי, היריב נתפס רחוק יותר משהמועמד המועדף נתפס קרוב
ניתוח 13 בחירות לנשיאות ארצות הברית מראה שאפקט הניגוד חזק מאפקט ההטמעה, ושהפער גדל בעיקר בשל הקצנת תפיסת המחנה היריב.
ככל שהקיטוב גדל, היריב הפוליטי נדחק בתפיסה רחוק יותר, בעוד הקרבה הנתפסת למועמד מאותו מחנה כמעט אינה מתחזקת.
מה בדיוק בוחן המחקר?
המחקר בוחן אם אנשים מעוותים את מיקומם האידאולוגי של מועמדים בהתאם למרחק שבין המועמד לבין עמדתם שלהם. הוא משווה בין עיוות לכיוון העצמי כאשר המועמד קרוב לבין עיוות הרחק מן העצמי כאשר המועמד רחוק.
השאלה המרכזית אינה רק אם שני העיוותים קיימים, אלא איזה מהם חזק יותר וכיצד היחס ביניהם השתנה בתקופה של קיטוב גובר. כך המחקר מעביר את המוקד מאהדת המחנה שלנו אל האופן שבו אנו תופסים את המחנה האחר.
מושגי יסוד: מהן הטמעה, ניגוד והשלכה פוליטית?
הטמעה היא נטייה להעריך שמועמד קרוב אידאולוגית נמצא קרוב עוד יותר לעמדתנו. ניגוד הוא נטייה להעריך שמועמד מן הצד האחר רחוק מאיתנו יותר מכפי שהוא נתפס בידי מי שקרובים אליו.
שני התהליכים נקראים במאמר צורות של השלכה, משום שמיקומו העצמי של השופט משפיע על מיקום המועמד בעיניו. הטמעה מקרבת את האובייקט הפוליטי אל העצמי, ואילו ניגוד דוחף אותו הרחק מן העצמי.
באילו נתונים נעשה שימוש?
הנתונים באים מכל סקרי הבחירות לנשיאות של ANES בין 1972 ל-2020 שבהם נשאלו השאלות הנחוצות. אלה 13 מערכות בחירות, מניקסון ומקגוורן ב-1972 ועד טראמפ וביידן ב-2020.
סכום המשיבים בשבע קטגוריות המיקום העצמי המוצגות בניתוח הוא 39,147. הסקרים נועדו לייצג את ציבור הבוחרים האמריקאי, ושיעורי המענה לפי הגדרת AAPOR נעו בין 60% ל-71%.
כיצד נמדדו העמדות האידאולוגיות?
המשיבים מיקמו את עצמם ואת שני המועמדים בסולם של אחת עד שבע, מקצה ליברלי ועד קצה שמרני. הם יכלו גם להשיב שאינם יודעים או שלא חשבו על השאלה.
המחקר פיצל את הניתוח סביב נקודת האמצע והשווה את הקשר בין מיקום עצמי לבין מיקום המועמד בקרב ליברלים ושמרנים. מתאם חיובי בצד הקרוב למועמד משקף הטמעה, ומתאם שלילי בצד הרחוק משקף ניגוד.
מה חדש בשיטה לעומת מחקרים קודמים?
מחקרים קודמים זיהו מועמד מועדף לפי ההצבעה, ולכן ניתחו בעיקר אנשים שהצביעו בפועל. השיטה כאן מסיקה הטמעה וניגוד מן הצורה של הקשר בין מיקום עצמי לבין מיקום המועמד ואינה זקוקה לבחירת מועמד.
היתרון הוא הכללת מצביעים ולא־מצביעים ושימוש בכל שנות הסקר הזמינות, לרבות עשורים של קיטוב מוגבר שלא נכללו ברוב המחקר הישן. היתרון אינו מבטל את מגבלות המדידה, אך הוא מפחית הטיה לטובת מציאת הטמעה חזקה.
מהו הממצא המרכזי על עוצמת הניגוד?
במיקום המועמד הדמוקרטי, מתאם הניגוד בקרב שמרנים היה −0.258, לעומת מתאם הטמעה של 0.116 בקרב ליברלים. במיקום המועמד הרפובליקני, מתאם הניגוד בקרב ליברלים היה −0.253, לעומת הטמעה של 0.107 בקרב שמרנים.
בשתי ההשוואות הפערים היו מובהקים מאוד, וגם בכל אחת מ-13 מערכות הבחירות ממוצע הניגוד היה גדול מממוצע ההטמעה. התוצאה הופכת את המסקנה המקובלת במחקרים מוקדמים שלפיה הקרבה למחנה שלנו חזקה מן ההתרחקות מן המחנה האחר.
כיצד השתנה אפקט הניגוד בין 1972 ל-2020?
הקשר בין שנת הבחירות לבין עוצמת הניגוד היה חזק, r = 0.84, ומובהק, p = 0.0003. לעומת זאת, הקשר בין הזמן לבין ההטמעה היה חלש ולא מובהק, r = 0.11, p = 0.72.
גם רגרסיות ברמת המשיב הצביעו על התחזקות ברורה של הניגוד לאורך זמן, בעוד השינוי בהטמעה היה קטן ולא עקבי. לכן העלייה בקיטוב נראית בניתוח בעיקר כהקצנת המרחק הנתפס מן הצד האחר.
מה מלמדת ההשוואה בין מצביעים ללא־מצביעים?
המחקר משתמש בהצבעה כסמן למעורבות פוליטית וכקירוב לקיטוב גבוה יותר. בתיאורים הפשוטים, גם הטמעה וגם ניגוד היו חזקים יותר בקרב מצביעים, אך הרגרסיות הראו שההבדל העקבי והחזק נמצא בעיקר בניגוד.
השינוי בשיפוע סביב מרכז הסולם היה גדול יותר אצל מצביעים הן ביחס למועמד הדמוקרטי והן ביחס למועמד הרפובליקני. לכן מעורבות אינה מתבטאת רק בקרבה למחנה שלך, אלא במיוחד בהרחקה תפיסתית של יריבו.
האם המחקר מודד את העמדה האמיתית של המועמדים?
לא, מפני שהניתוח משווה תפיסות של משיבים שונים ולא קובע נקודת אמת חיצונית יחידה למיקום כל מועמד. הוא מזהה כיצד מיקום עצמי קשור למיקום שהמשיב מייחס למועמד.
הדפוס יכול לנבוע ממוטיבציה להתרחק מיריב, מהבדלים בעיבוד מידע או מדיוק שונה בין קבוצות. המחקר מתעד את האסימטריה, אך אינו מפריד באופן סופי בין כל המנגנונים הפסיכולוגיים האפשריים.
כיצד הניגוד עשוי להזין קיטוב רגשי?
כאשר אנשים רואים את מועמד הצד האחר כקיצוני ורחוק במיוחד, ההבדל האידאולוגי הנתפס גדל גם בלי שינוי ממשי בעמדות. מרחק נתפס כזה יכול לחזק פחד, עוינות ותחושה שאין בסיס משותף.
המחבר מציע מעגל אפשרי שבו קיטוב מחזק ניגוד, וניגוד מחזק בתורו קיטוב ורגש שלילי כלפי היריב. זו השערה סיבתית סבירה לפי המסגרת, אך נתוני הסקר המתאמיים אינם יכולים לקבוע את כיוון ההשפעה.
מה המשמעות לתעמולת בחירות ולתקשורת פוליטית?
הממצא מסביר מדוע מסרים שליליים על היריב עשויים להיות חזקים במיוחד: הם פועלים בתוך מנגנון שכבר נוטה להגדיל מרחק מן המחנה האחר. קמפיין אינו חייב לשכנע שהמועמד שלו דומה מאוד לבוחר אם הוא מצליח לצייר את היריב כבלתי־נסבל.
עם זאת, המחקר אינו מודד חשיפה למסרים מסוימים ואינו משווה קמפיינים. ההשלכה היא מנגנונית: מסר שמעצים ניגוד עשוי למצוא קרקע פסיכולוגית פורייה יותר ממסר שמבקש רק להגדיל קרבה.
מהי המשמעות לדמוקרטיה ולפשרה?
פשרה דמוקרטית דורשת להכיר בכך שהיריב חולק עלינו אך עדיין נמצא בתוך מרחב פוליטי לגיטימי. אם תפיסת עמדתו נדחפת אל הקצה, קל יותר לראות בו איום ולא שותף אפשרי להסדר.
המחקר מצביע לכן על ממד תפיסתי של קיטוב שאינו נפתר רק בשינוי מצע מפלגתי. צמצום עוינות עשוי לדרוש תיקון של הערכות שגויות על היריב ויצירת מגע עם עמדותיו הממשיות.
אילו מגבלות מצמצמות את המסקנות?
המחקר מתאמי ומתמקד בארצות הברית ובמערכת נשיאותית דו־מפלגתית. הצבעה וזמן הם מדדים עקיפים לקיטוב, וסולם ליברלי–שמרני יחיד אינו לוכד את כל הממדים של אידאולוגיה או זהות מפלגתית.
המודלים עצמם עלולים לשאת הטיות מדידה, והכללה למערכות רב־מפלגתיות דורשת בדיקה נפרדת. המחבר גם מדגיש שנדרשים ניסויים, נתוני אורך ומידע עצמאי על מסרים כדי להבחין בין תפיסה, רגש, תקשורת וסיבתיות הפוכה.
האם אפשר לשחזר את הניתוח?
נתוני ANES זמינים לציבור, והמאמר מציין שהקוד לשליפת המשתנים ולניתוחים מופיע בחומר המשלים. הניתוח בוצע ב-SAS 9.4, והמחבר מפרט את המדדים, ההחרגות ותוכנית הדגימה.
המחקר לא נרשם מראש, ולכן ההשערות והניתוחים לא עברו תיעוד מוקדם בלתי־תלוי. זמינות הנתונים והקוד מאפשרת לבחון את החישובים, אך אינה מחליפה שכפול במדינות ובמערכות מפלגתיות אחרות.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 24 ביולי 2026