ברשת אנו נמשכים לא רק לדומים לנו, אלא גם לבני המחנה הקיצוניים מאיתנו

מושגי יסוד בקצרה

הומופיליה פוליטית היא העדפה לקשר עם מי שעמדתו דומה לשלנו. אקרופיליה פוליטית היא העדפה לבן אותו מחנה שנמצא מעבר לנו בכיוון הקיצוני, גם לעומת בן מחנה מתון שנמצא במרחק דומה.

קיטוב רגשי הוא הפער בין רגש חיובי למחנה שלנו לבין רגש שלילי למחנה האחר. המחקר בוחן במיוחד את רכיב העוינות כלפי החוץ, משום שהוא קשור להתנהגויות פוליטיות מזיקות יותר מאהדה פנימית לבדה.

שתי עדשות על אותה נטייה

הניסוי המקוון שולט במה שהמשתתפים רואים ומאפשר להשוות פרופילים ניטרליים, מתונים וקיצוניים בתנאים דומים. הוא מודד כוונת מעקב, ולכן אינו מוכיח שהקשר היה נוצר או נשמר מחוץ למשימה.

ניתוח הרשת מתבונן במיליוני קשרי ציוץ מחדש שנוצרו בעולם האמיתי. הוא מוסיף תוקף התנהגותי, אך אינו יכול להפריד באופן מלא בין בחירת המשתמש, היצע החשבונות וההמלצות האלגוריתמיות.

הדמיה כנגד הרשת הקיימת

ספירה פשוטה של קשרים עם משתמשים קיצוניים עלולה להטעות, מפני שבחלק מן הרשת יש מלכתחילה יותר חשבונות קיצוניים או פחות חשבונות קיצוניים מן המשתמש עצמו. החוקרים השוו כל קשר בפועל לקשרים חלופיים שהיו נוצרים תחת כללי בחירה שונים ובאותה עוצמת קשר.

ההשוואה מראה היכן ההתנהגות נמצאת בין הומופיליה מלאה לבין שתי דרגות של אקרופיליה. היא אינה שחזור של האלגוריתם של טוויטר, אלא קו ייחוס חישובי המותאם להתפלגות המשתמשים הזמינים.

משיכה לקיצון ונורמה נתפסת

הפרופילים הקיצוניים נתפסו לא רק כקיצוניים אלא גם כמייצגים יותר את הזרם המרכזי של המחנה. הם זכו לדירוגים גבוהים יותר בביטחון, עניין, אינטליגנציה ואיכות הטיעון, מאפיינים שעשויים להפוך קיצוניות לאות של שייכות וכשירות.

המחקר אינו מפרק ניסויית איזה מן הרושמים האלה גורם להעדפה. הוא מציע שתיקון תפיסה מוטעית של הנורמה המחנאית עשוי לסייע, אך אינו בודק התערבות כזאת בפועל.

מה ההבדל בין אקרופיליה להומופיליה?

הומופיליה מנבאת העדפה למי שהכי קרוב לעמדתנו, בלי קשר לכיוון המרחק. אקרופיליה מוסיפה אסימטריה: מבין שני בני מחנה הרחוקים מאיתנו באותה מידה, היא מנבאת העדפה למי שקיצוני יותר ולא למי שמתון יותר.

כיצד תוכנן הניסוי הראשון?

388 משתמשי טוויטר תכופים, מחציתם דמוקרטים ומחציתם רפובליקנים, העריכו פרופילים בדויים בעלי דרגות שונות של קיצוניות. הם דירגו נכונות לעקוב ותכונות של בעל הפרופיל, ולאחר מכן דיווחו על רגשותיהם כלפי שתי המפלגות.

כיצד ידעו שהממצא אינו רק משיכה לדמיון?

החוקרים חישבו את המרחק בין עמדת כל משתתף לבין העמדה שייחס לכל פרופיל. המרחק הגדול הפחית בדרך כלל את הרצון לעקוב, כפי שהומופיליה מנבאת, אך הירידה הייתה מתונה יותר כשהפרופיל נמצא בכיוון הקיצוני מאשר בכיוון המתון.

מדוע הפרופילים הקיצוניים נראו מושכים יותר?

המשתתפים ראו בהם ייצוג נאמן יותר של הזרם המרכזי במחנה שלהם וכן ייחסו להם יותר ביטחון, עניין, אינטליגנציה וטיעונים מוצקים. אלה הסברים אפשריים למשיכה, אך המחקר לא שינה כל תכונה בנפרד ולכן אינו קובע איזו מהן חוללה את הבחירה.

מה נמצא לגבי עוינות כלפי המחנה האחר?

בניסוי, העדפה רבה יותר לקיצוניים נקשרה לרגש קר יותר כלפי המפלגה היריבה, במתאם של r=-0.19. גם לאחר הכנסת גיל, מגדר, מפלגה, קיצוניות אישית ורגשות לשני המחנות, עוינות החוץ הייתה המנבא החזק ביותר שנבדק, אך לא הוכחה כסיבה.

מה כלל ניתוח רשת הציוצים מחדש?

לפי הסכום הכולל המדווח במאמר, לאחר הסינון נותחו 66,639 משתמשי מוקד, כמעט 3.9 מיליון קשרים ייחודיים וכ־5.72 מיליון ציוצים מחדש בתוך אותו מחנה. הקשרים הוגבלו לעוצמה של אחד עד חמישה ציוצים מחדש כדי לאפשר מאגר חלופות גדול דיו לכל הדמיה.

כיצד הוסקה העמדה הפוליטית של המשתמשים?

החוקרים ממוצעים את דירוג הנטייה של כלי התקשורת שכל משתמש צייץ מחדש, על בסיס רשימת AllSides. השיטה הוכחה במחקרים קודמים אך עדיין מודדת צריכת מדיה ולא עמדה מדווחת, והיא רגישה להרכב כלי התקשורת ולדיוק דירוגם.

מדוע היה צורך באלף הדמיות לכל עוצמת קשר?

הרשת אינה מציעה לכל משתמש אותו מספר של חשבונות מתונים וקיצוניים, ולכן שיעור גולמי אינו מגלה העדפה. ההדמיות החליפו קשרים תחת כללי בחירה מוגדרים ובנפרד לכל מספר ציוצים מחדש, וכך יצרו קווי ייחוס המתחשבים בהיצע ובחוזק הקשר.

כיצד נבדלו הדפוסים הליברלי והשמרני?

ליברלים צייצו מחדש משתמש קיצוני מהם בשיעור גבוה מהדמיית ההומופיליה אך נמוך מהדמיית האקרופיליה. שמרנים היו מעל שתי ההדמיות האלה אך מתחת לאקרופיליה המלאה; ההשוואה נעשתה בתוך כל מחנה, ולכן אינה דירוג ישיר של קיצוניות בין המחנות.

מה הוסיף ניתוח 7.1 מיליון הציוצים?

אצל 35,668 משתמשים, מקדם אקרופיליה גבוה יותר נקשר לרגש שלילי יותר ולשימוש רב יותר בכינויי גוף רבים בגוף שלישי. האינטראקציה ביניהם מצביעה על שליליות חזקה במיוחד בשפה המפנה אל ״הם״, אך הכינוי אינו מזהה בוודאות קבוצה פוליטית בכל משפט.

האם האלגוריתם של טוויטר יצר את האקרופיליה?

המחקר אינו יכול לענות על כך, משום שהחשיפה בפועל היא תוצאה משולבת של המלצות הפלטפורמה ושל בחירות עבר של המשתמש. הניסוי תומך בכך שמשתמשים עצמם יכולים להעדיף קיצוניים, אך הוא אינו משחזר את סביבת ההמלצות ואת ההיסטוריה של חשבון אמיתי.

האם אקרופיליה גורמת לעוינות בין מחנות?

לא הוצגה ראיה סיבתית לכיוון הזה. ייתכן שמשיכה לקיצוניים מגבירה חשיפה עוינת, שעוינות קודמת גורמת למשיכה לקיצוניים, או שגורם שלישי מחזק את שתיהן.

מה יכולה פלטפורמה לעשות על סמך הממצא?

המחברים מציעים להציג מידע המשקף בצורה מדויקת יותר את הנורמות האמיתיות של המחנה, במקום לתת לקולות קיצוניים להיראות מייצגים. זו הצעת המשך ולא תוצאה שנבחנה, והיא חייבת להימנע מהפיכת הפלטפורמה לסמכות סגורה הקובעת איזו עמדה היא ״נורמלית״.

אילו מגבלות מצמצמות את ההכללה?

הרשת היא אמריקאית, פוליטית וממוקדת טוויטר בתקופה החריגה של בחירות 2020 ומגפת הקורונה, ומשתמשיה מעורבים בפוליטיקה יותר מן הציבור הרחב. תרומת בוטים לא נבדקה, האלגוריתם אטום, וייתכן שפלטפורמות המבוססות על חוויות אישיות ולא על חדשות יציגו דפוס אחר.