כשהמחלוקת נעשית אישית: ניסוי בעשר מדינות על שורשי הקיטוב הרגשי
ניסוי סקר בקרב 11,001 משיבים בעשר דמוקרטיות מערביות מראה שעיסוק במחלוקות כלכליות או תרבותיות מפחית אמון בתומכי מפלגות יריבות; בדיון התרבותי, הגירה בולטת כמוקד של אי־אמון בקרב משיבים מן הימין.
דיון קצר במחלוקת כלכלית או תרבותית הספיק להפחית אמון ביריבים פוליטיים: מחלוקת על מדיניות יכולה להפוך מיד לאי־אמון בין מחנות.
הממצא המרכזי: קשר תצפיתי הופך למבחן סיבתי
מחקרים קודמים הראו שמחלוקת אידאולוגית ואיבה בין מפלגות מופיעות יחד, אך קשר כזה אינו מגלה מה גורם למה. ההקצאה האקראית במחקר הנוכחי מבודדת את ההשפעה המיידית של עצם העיסוק במחלוקת: שתי מטלות פוליטיות הפחיתו אמון בתומכי מפלגות יריבות ביחס למטלת חופשה.
ההשפעה הייתה קטנה במונחי סטיית תקן, אך הופיעה גם לאחר בקרה למדינה, לעניין פוליטי ולהערכה קודמת של מפלגות יריבות. המאמר מציג אותה כראיה לקיומו של מנגנון, לא כאומדן מלא לעוצמת הקיטוב שמייצרים עימותים ממושכים בעולם האמיתי.
מושגי יסוד: קיטוב רגשי, הטרמה ואמון בחוץ־קבוצה
קיטוב רגשי הוא סלידה ואי־אמון כלפי המחנה המפלגתי האחר, להבדיל מעצם המרחק בעמדות מדיניות. הטרמה היא הפניית קשב זמנית לנושא מסוים, כאן באמצעות כתיבה פתוחה על מחלוקות כלכליות או תרבותיות.
המדד המרכזי אינו שואל אם המשיב מסכים עם מפלגה יריבה, אלא באיזו תדירות אפשר לסמוך על תומכיה שיעשו את הדבר הנכון למדינה. לכן התוצאה לוכדת שיפוט מוסרי־חברתי על בני המחנה האחר ולא רק פער רעיוני.
מערך השוואתי רחב עם הקצאה אקראית
הנתונים נאספו אונליין ביוני–יולי 2021 בעשר דמוקרטיות מערביות ובסך הכול כללו 11,001 משיבים. המדגם כלל בערך אלף איש בכל מדינה ושוקלל לפי גיל, מגדר ומקום מגורים עירוני או כפרי.
המדינות שונות במבנה המשטר, בשיטת הבחירות, במספר המפלגות ובהיסטוריה הדמוקרטית שלהן. הגיוון הזה מחזק את הטענה שהמנגנון אינו ייחודי למערכת דו־מפלגתית אחת, אף שהוא אינו הופך את המדגם למייצג של כל הדמוקרטיות.
שתי רמות שונות של ודאות
ההשוואה בין המטלה הכלכלית, המטלה התרבותית ומטלת הביקורת נשענת על הקצאה אקראית ולכן מאפשרת מסקנה סיבתית על השפעת ההטרמה. לעומתה, ההחלטה להזכיר הגירה בתוך תשובה פתוחה נבעה מן המשיב ולא הוקצתה לו.
החוקרים משתמשים באיזון אנטרופי ובבדיקות רגישות כדי להשוות מזכירי הגירה לאנשים דומים, אך תיקון סטטיסטי אינו מבטל גורמים שלא נמדדו. משום כך הממצא על הגירה משכנע כדפוס ממוקד, אך סיבתי פחות מן האפקט הכולל של שתי מטלות המחלוקת.
מהי שאלת המחקר המרכזית?
החוקרים שואלים אם עיסוק במחלוקות כלכליות ותרבותיות גורם לירידה באמון כלפי תומכי מפלגות יריבות. הם מבקשים גם לזהות איזה נושא קונקרטי בתוך הזירה התרבותית נושא משקל מיוחד.
המוקד הוא מעבר ממתאם לסיבתיות השוואתית. במקום להסיק מאנשים שכבר חלוקים יותר שהם גם עוינים יותר, הניסוי משנה באקראי את הנושא שעליו אנשים חושבים לפני מדידת האמון.
מי השתתף ובאילו מדינות?
בסקר השתתפו משיבים מארצות הברית, שוודיה, פולין, הולנד, איטליה, יוון, בריטניה, צרפת, ספרד וגרמניה. הניתוח כולל גם מזדהים חלשים עם מפלגה: די היה במשיב שאמר שהוא מרגיש קרוב או מעט קרוב למפלגה מסוימת כדי לסווגו כמפלגתי.
לפני הטיפול נאספו גיל, מגדר, השכלה, עניין פוליטי, מיקום עירוני או כפרי, מיקום עצמי על ציר שמאל–ימין והערכות רגשיות של מפלגות. המשתנים האלה שימשו לבדיקת איזון ולהתאמות שבהן נמצאו סטיות קלות בין הקבוצות.
מה בדיוק התבקשו המשיבים לכתוב?
3,549 משיבים התבקשו לתאר מחלוקות בין מפלגות על רב־תרבותיות, הגירה וזהות לאומית, ו־3,659 התבקשו לתאר מחלוקות על מסים, אי־שוויון ומדינת הרווחה. קבוצת ביקורת של 3,793 משיבים כתבה על המקום הבא שבו הייתה רוצה לנפוש ומדוע.
כל המטלות דרשו תשובה פתוחה, ולכן ההבדל המכריע היה תוכן המחשבה ולא עצם הכתיבה. מטלת הביקורת הלא־פוליטית מספקת קו בסיס שמולו אפשר לאמוד את השפעת הפניית הקשב לעימות מפלגתי.
כיצד נמדד קיטוב רגשי?
לאחר המטלה נשאלו המשתתפים כמה מן הזמן אפשר לדעתם לסמוך על תומכי מפלגות יריבות שיעשו את הדבר הנכון למדינה. החוקרים תיקננו את התשובות לממוצע אפס ולסטיית תקן אחת כדי להשוות את גודל האפקט בין המודלים.
לפני ההקצאה כבר נאספו מדחומי רגש כלפי מפלגות יריבות, ולכן אפשר היה לבקר להבדלים קודמים בחיבה או סלידה. המדד שלאחר הטיפול מתמקד באמון, רכיב מוכר של קיטוב רגשי אך לא מיצוי של כל היבטיו.
מה הייתה השפעת המחלוקת הכלכלית והתרבותית?
בשני תנאי המחלוקת נרשמה ירידה מובהקת באמון בתומכי מפלגות יריבות ביחס לקבוצת הביקורת. במודלים הכוללים אפקטים קבועים למדינה והתאמה לעניין פוליטי ולרגש קודם כלפי היריבים, הירידה עמדה על כ־0.04–0.06 סטיות תקן.
לא נמצא פער חד שלפיו תרבות מקטבת תמיד יותר מכלכלה; שתי ההטרמות יצרו אפקט דומה בגודלו. התרומה היא אפוא להראות ששני סוגי המחלוקת מסוגלים לגרום לאי־אמון, ולא להכתיר תחום אחד כמקור היחיד לקיטוב.
מדוע ההגירה בלטה בתוך הדיון התרבותי?
37% מן המשיבים בתנאי התרבותי הזכירו הגירה בתשובתם, לעומת 12% בלבד בתנאי הכלכלי. בקרב מי שהוטרמו לחשוב על תרבות, מזכירי ההגירה הביעו פחות אמון ביריבים לעומת קבוצת ביקורת מאוזנת סטטיסטית.
מי שלא הזכירו הגירה בשני תנאי הטיפול לא הציגו אפקטים מובחנים מאפס בניתוח המשנה. הדפוס מצביע על הגירה כמוקד מרכזי שדרכו מחלוקת תרבותית מקבלת מטען בין־מפלגתי חריף.
כיצד נבדלו מסגרות הימין והשמאל סביב הגירה?
משיבי ימין שהזכירו הגירה השתמשו יותר במונחים הקשורים להגירה לא־חוקית, פשיעה ולחץ על שירותים ציבוריים. משיבי שמאל הזכירו יותר גזענות, אי־שוויון, צדק חברתי, רב־תרבותיות ופליטים.
הבדל המסגור חשוב מפני שאותו נושא אינו מפעיל בהכרח אותה משמעות אצל כל אזרח. הממצא על ירידה מובהקת באמון בתנאי התרבותי הופיע בקרב הימין, ואילו בקרב השמאל לא זוהתה ירידה מקבילה.
האם אפשר לומר שהגירה גרמה לבדה לאי־האמון?
לא באותה ודאות שבה אפשר לייחס אפקט למטלות שהוקצו באקראי. אנשים שבחרו לדבר על הגירה היו מבוגרים יותר, מתעניינים יותר בפוליטיקה ונוטים יותר לתמוך במפלגות שמרניות או ימין רדיקלי, ולכן עצם הבחירה בנושא עלולה לשקף נטיות קודמות.
איזון אנטרופי השווה את הקבוצות לפי גיל, חיבה קודמת למפלגות חוץ, מרחק חברתי, השכלה, הכנסה, עניין פוליטי, תמיכה במפלגות לאומניות ומדינה, והתוצאות שרדו מפרטים חלופיים. הבדיקות מצמצמות הסברים מתחרים שנמדדו, אך אינן יוצרות הקצאה אקראית בדיעבד.
עד כמה התוצאה יציבה בין המדינות?
האפקטים העיקריים הוערכו עם אפקטים קבועים למדינה ונשארו דומים כאשר החוקרים השמיטו בכל פעם מדינה אחת. גם הדפוס הנוגע להגירה לא נשען על מדינת קצה יחידה לפי בדיקות ג׳קנייף שדווחו בחומר המשלים.
עם זאת, המאמר אינו טוען שהגודל זהה בכל מקום או מסביר אילו מוסדות לאומיים מעצימים אותו. המדגם הרחב מספק שכפול השוואתי של הכיוון הכללי, בעוד ניתוח ההבדלים בין מדינות נותר למחקר נוסף.
האם אפקט קטן בסקר חשוב פוליטית?
השינוי של 0.04–0.06 סטיות תקן קטן, והמחברים אומרים במפורש שאינם יכולים לתרגמו לעוצמת הקיטוב בחיים הציבוריים. מטלת כתיבה קצרה עלולה להבליט מחלוקת יותר מן הרגע היומיומי אך השפעתה גם עשויה לדעוך במהירות.
מן הצד האחר, אזרחים נחשפים לוויכוחים כלכליים ותרבותיים במשך שנים ולא רק לדקה אחת. לכן הניסוי מבסס שמנגנון סיבתי אפשרי קיים, אך אינו קובע אם ההשפעה המצטברת במציאות גדולה או קטנה מן האפקט המעבדתי.
מה המחקר אינו מוכיח?
הוא אינו מוכיח שכל מחלוקת מדיניות פוגעת בדמוקרטיה, שכל עימות תרבותי נסוב על הגירה או שכל מצביע ימין מגיב באותה דרך. הוא גם אינו מודד ישירות שנאה, אפליה, הפרת נורמות דמוקרטיות או התנהגות פוליטית בפועל.
מדד יחיד של אמון בתומכי כל המפלגות היריבות מאחד יריבים שונים במערכות רב־מפלגתיות. המאמר מצדיק את המדד כרכיב מוכר בקיטוב רגשי, אך אין להסיק ממנו את מלוא המרחק הרגשי מכל מפלגה בנפרד.
מהי המשמעות הדמוקרטית הרחבה?
דיון ציבורי זקוק למחלוקת על מדיניות, ולכן המסקנה אינה שיש להעלים ויכוחים כלכליים או תרבותיים. האתגר הוא למנוע מן הוויכוח על מה נכון לעשות להפוך לשיפוט שלפיו תומכי הצד האחר אינם ראויים לאמון בסיסי כאזרחים.
הממצא על הגירה מלמד שגם אופן המסגור קובע: מסגור של זהות, איום ופשיעה נקשר במיוחד לאי־אמון בקרב הימין. מוסדות ותקשורת יכולים אפוא לבחון לא רק אילו נושאים עולים לדיון, אלא כיצד הם מחברים מדיניות לזהות מחנאית ולחשד מוסרי.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 20 ביולי 2026