ללכת עם הנרטיב עד האבסורד: ניסוי שדה בחשיבה פרדוקסלית למען פשרה
קמפיין וידאו לא סתר ישירות אמונות על הסכסוך אלא הקצין אותן; המשתתפים בחנו מחדש את הנרטיב, הביעו יותר נכונות לפשרה ודיווחו על הצבעה למפלגות יוניות יותר.
קרדיט תמונה: מקור התמונה IPPA photographer Creative Commons Attribution 4.0 International (CC BY 4.0) National Library of Israel via Wikimedia Commons
מסרים שהקצינו נרטיב מוכר עד קצהו עודדו בחינה מחדש, פשרה והצבעה מדווחת יונית יותר, אך נשירה ודיווח עצמי מחייבים זהירות.
מושגי יסוד בקצרה
קפיאה קוגניטיבית היא היצמדות נוקשה לאמונות התומכות בסכסוך ודחיית מידע סותר, ואילו הפשרה היא פתיחה מחדש של האמונות לבחינה. חשיבה פרדוקסלית מנסה ליצור הפשרה בעזרת מסר התואם אמונה קיימת אך מקצין אותה עד שהיא עשויה להיראות לא־הגיונית, במקום להתעמת איתה ישירות.
איזו בעיה ביקשו החוקרים לפתור?
התערבויות שלום רבות מציגות מידע הסותר נרטיב של קבוצה, אך דווקא אנשים המחזיקים בו בביטחון עשויים להתגונן, להתעלם או לפרש את המידע מחדש. החוקרים חיפשו דרך שתעורר ספק בלי להפעיל מיד את מנגנוני ההגנה האלה.
כיצד אמורה חשיבה פרדוקסלית לפעול?
המסר מאמץ את הנחת היסוד של הקהל ומרחיב אותה למסקנה קיצונית, כך שהנמען אינו נדרש תחילה לקבל מידע מן הצד היריב. אם ההקצנה נחווית כאבסורד, האדם עשוי להגיע בעצמו למסקנה שהנרטיב המקורי זקוק לבחינה מחודשת ולהיפתח לעמדות חלופיות.
מה היה קמפיין ״הסכסוך״?
סוכנות פרסום יצרה סרטונים קצרים שנראו כתשדירי קמפיין וטענו שהסכסוך הוא רכיב חיובי ונחוץ בזהות היהודית־ישראלית. כל סרטון קשר את המשך הסכסוך לערך כמו מוסריות, צדק או אחדות, ובכך לקח אמונה מוכרת למסקנה קיצונית בלי לסתור אותה במפורש.
מה נלמד מן הניסוי המקדים?
81 יהודים בישראל הוקצו באקראי לסרטון פרדוקסלי או לסרטון תיירות, ורק אחד מששת הסרטונים שנבדקו סיפק את הדפוס המצופה. תנאי הפרדוקס נקשר ליותר חרדה לעתיד, ליותר ייחוס אחריות לישראל וליותר נכונות לפשרה, אך גם ליותר גאווה — סימן שחלק מן הצופים פירשו את המסר כפשוטו.
כיצד נערך הניסוי הראשי?
249 יהודים בישראל נכנסו למדגם הבסיס והוקצו באקראי לתנאי פרדוקסלי, 125, או לביקורת, 124. מתוכם 161 השלימו את שמונת הגלים הראשונים סביב בחירות ינואר 2013, 81 ו־80 בהתאמה; הנתונים נאספו בכל שלושה עד ארבעה ימים במשך כחודש, וגל תשיעי נערך כשנה לאחר הבחירות.
למה נחשפו המשתתפים לאורך הקמפיין?
בגלים 2–7 צפתה קבוצת ההתערבות בכל פעם בסרטון בן כחמש דקות ששילב שלוש פרסומות רגילות ושלושה קטעים פרדוקסליים, בסדר מאוזן. לאורך ששת הגלים הוצגו 15 קטעי ״הסכסוך״ שונים, ואילו קבוצת הביקורת צפתה רק בפרסומות רגילות באותו משך.
כיצד נמדדה ״הפשרה״ של אמונות?
בגל השביעי נשאלו המשתתפים עד כמה הסרטונים גרמו להם לפקפק בשלושה רכיבים של אתוס הסכסוך, ובהם הטענה שאין פרטנר פלסטיני והצגת ישראל כקורבן הבלעדי. המשתתפים בתנאי הפרדוקסלי דיווחו על בחינה מחדש רבה יותר, בממוצע 44.72 לעומת 35.56 בסולם של 0–100.
כיצד השתנתה תפיסת האחריות הפלסטינית?
קבוצת ההתערבות ייחסה לפלסטינים פחות אחריות להמשך הסכסוך מן הביקורת. ההבדל היה ברור במיוחד בקרב משתתפי המרכז, חלש ובסף המובהקות בקרב הימין, ולא הופיע בקרב השמאל; לכן אין לתאר את הדפוס כאחיד בכל המחנות.
האם ההתערבות הגבירה נכונות לפשרה?
המשתתפים בתנאי הפרדוקסלי תמכו יותר בפינוי חלק מן ההתנחלויות בגדה המערבית כדי להגיע להסדר שלום, בממוצע 4.04 לעומת 3.39 בסולם של 1–6. בניגוד למדד האחריות, ההבדל הזה לא השתנה באופן מובהק לפי הזדהות כשמאל, מרכז או ימין.
איזה מנגנון הציע ניתוח התיווך?
הניתוח תמך ברצף שבו החשיפה להתערבות נקשרה להפשרת מחסומים, ההפשרה נקשרה לפחות ייחוס אחריות לפלסטינים, ופחות אחריות נקשרה ליותר נכונות לפשרה. הנתיב העקיף היה מובהק, ואילו מודל שבו סדר שני המתווכים התהפך לא קיבל תמיכה.
מה נמצא לגבי ההצבעה בבחירות 2013?
יומיים לאחר הבחירות דיווחו 115 משתתפים לאיזו מפלגה הצביעו, והניתוח הבחין בין העבודה ומרצ לבין יתר המפלגות. לאחר בקרה על עמדה פוליטית ומאפיינים דמוגרפיים, הסיכוי לדווח על הצבעה לשתי המפלגות היוניות היה גבוה יותר בתנאי ההתערבות, יחס סיכויים 2.92 וברמת מובהקות גבולית של p = 0.05.
האם ההשפעה נשמרה כעבור שנה?
102 מתוך 249 משתתפי הבסיס מילאו את הסקר התשיעי, ושני מקרים קיצוניים הוצאו מן הניתוח. קבוצת ההתערבות הביעה יותר תמיכה בפשרות בארבע סוגיות משא ומתן, בממוצע 3.61 לעומת 3.17, וההבדל לא השתנה לפי עמדה פוליטית.
מדוע הנשירה חשובה לפרשנות?
רק 41% ממדגם הבסיס חזרו לאחר שנה, ולכן המדידה המאוחרת מבוססת על קבוצה קטנה ובררנית יותר ומספקת כוח סטטיסטי מוגבל. החוקרים לא מצאו הבדלי פתיחה מהותיים לפי תנאי או עמדה פוליטית בין נשארים לנושרים, אך מגדר ניבא נשירה ונכלל כמשתנה בקרה.
מהן מגבלות מדד ההצבעה?
המחקר שאל את המשתתפים למי הצביעו ולא בדק רישום הצבעה או פתק בפועל, ולכן ייתכנו טעויות זיכרון או רצייה חברתית. רק 115 משתתפים דיווחו על מפלגה שאינה מגזרית, והאפקט היה בגבול המובהקות, כך שאין לראות בו אומדן יציב של שינוי התנהגות בכלל הציבור.
האם הוכח שהמשתתפים אכן חוו אבסורד?
לא, המחקר הראשי לא מדד ישירות עד כמה המסרים נראו אבסורדיים או לא־הגיוניים. תשובות פתוחות בניסוי המקדים תומכות בפרשנות הזאת, אך העלייה בגאווה אצל חלק מהמשתתפים מראה שמסר קיצוני יכול גם לחזק את הקריאה המילולית שלו.
מה מלמדת הגרסה המפורשת שלא השפיעה?
החוקרים הפעילו תחילה תנאי נוסף שבו אותם סרטונים הסתיימו בשאלה מפורשת אם יש אומץ לחיות בלי הסכסוך, אך לא מצאו לו השפעה והשמיטו אותו מן הניתוח המרכזי. הם משערים שמסקנה מרומזת חייבה עיבוד עצמי עמוק יותר, אך מכיוון שההשמטה נעשתה לאחר בחינת התוצאה זהו הסבר שדורש שחזור מוקדם ומתוכנן.
מהי המשמעות המעשית ומה הסיכון?
המחקר מציע שמסר עקיף ותואם־זהות עשוי להגיע גם לאנשים הדוחים מידע נגדי, ולכן הוא פותח אפשרות חדשה לעיצוב התערבויות בסכסוך. עם זאת, מסר קיצוני עלול להתקבל כפשוטו, והשפעתו תלויה בניסוח, בקהל ובהקשר; הפעלה ציבורית אחראית מחייבת ניסוי מוקדם, ניטור נזק ושחזור עצמאי.
היכן אפשר לקרוא את המקור המלא?
המאמר המלא זמין ללא תשלום בPubMed Central. פרטי הפרסום והרשומה הקבועה זמינים דרך DOI 10.1073/pnas.1407055111.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 27 ביולי 2026