כיצד שנאה נעשית נורמלית? זהות, קיטוב רגשי ודה־הומניזציה בזירת פייסבוק
ניתוח איכותני של עמוד פייסבוק ישראלי מראה כיצד איום על הזהות, עיוות, הדרה ודה־הומניזציה מתחברים בתוך מרחב אידאולוגי הומוגני.
בחקר מקרה של עמוד פייסבוק אחד, איום על הזהות הופיע לצד עיוות, הדרה ושפה דה־הומניזטורית שהרחיקה את עצם האפשרות לדיאלוג.
מושגי יסוד בקצרה
קיטוב רגשי הוא נטייה לחבב את המחנה הפוליטי שלנו ולחוש עוינות ומרחק כלפי המחנה היריב, מעבר למחלוקת על מדיניות. דה־הומניזציה היא הצגת בני הקבוצה האחרת כפחות אנושיים, חסרי ערך או דומים לבעלי חיים, למזיקים או למחלה, וכך היא מקלה להצדיק הדרה ופגיעה.
מהי שאלת המחקר?
המחברות שואלות באיזו מידה וכיצד תגובות בעמוד ״הצל״ מבטאות קיטוב רגשי ודה־הומניזציה דרך ארבעת השלבים במודל של נורת׳רופ. המטרה היא להבין את שפת ההסלמה בתוך קבוצה פוליטית הומוגנית, ולא לאמוד את שיעור המחזיקים בעמדות אלה באוכלוסייה.
מהם ארבעת שלבי ההסלמה במודל של נורת׳רופ?
המודל מתחיל באיום על זהות ליבה, ממשיך בעיוות מידע או בשלילת אמינותו של היריב, ומתקדם להתקבעות שבה גבולות הקבוצות נעשים נוקשים והמרחק ביניהן גדל. בשלב הרביעי, קנוניה הדדית, הצדדים ממלאים תפקידים שמנציחים את הסכסוך עד שהעימות עצמו נעשה חלק מזהותם.
כיצד נבנה מדגם התגובות?
החוקרות אספו את כל הפוסטים והתגובות בשתי תקופות של שבוע, באפריל ובדצמבר 2017, שבהן פורסמו 194 פוסטים ונכתבו 51,126 תגובות. חיפוש גרסאות שונות של המילים המתייחסות לשמאל צמצם את החומר ל־3,108 תגובות של 2,048 משתמשים, ולאחר הסרת כפילויות ותגובות קצרות מארבע מילים נותרו 2,870 תגובות.
כיצד נותח החומר האיכותני?
התגובות קודדו לפי ארבע קטגוריות המודל, ובמקביל נערך ניתוח תמטי לאיתור תתי־קטגוריות ומקרים שאינם מתיישבים עם התבנית. שני מקודדים עצמאיים דוברי עברית בחנו עשרה אחוזים מן הקורפוס, 290 תגובות, והמהימנות ביניהם הייתה מספקת עם אלפא של קריפנדורף מעל 0.7.
כיצד הופיע איום זהותי בתגובות?
תגובות הציגו יהודים ישראלים מן השמאל כאויבים המסכנים את המדינה, את הצבא ואף את העולם, ולא רק כבעלי עמדה פוליטית אחרת. המסגור הזה הופך מחלוקת על דרך פעולה לשאלה של הישרדות ושייכות, ולכן מכין קרקע לשלילת לגיטימיות.
מהו העיוות שמצאו החוקרות?
העיוות כלל ייחוס עמדות אחידות וקיצוניות לכל אנשי השמאל, לצד הצגתם כחסרי היגיון, טיפשים או חולי נפש שאינם ראויים להשפיע על החברה. כך הקבוצה היריבה אינה נענית באמצעות טיעון, אלא נפסלת כמקור בלתי אמין עוד לפני שאפשר לקיים דיון.
כיצד התקבעות הגבולות הובילה להדרה?
בתגובות מסוימות אנשי שמאל הוצאו מן ה״אנחנו״ היהודי או הישראלי, ונשמעו קריאות לשלול מהם אזרחות, זכויות או מקום במדינה. תגובות אחרות השתמשו בדימויים חייתיים ומזהמים, המחברים מרחק חברתי לדה־הומניזציה ולנכונות מילולית לפגיעה.
האם נמצא גם השלב הרביעי של קנוניה הדדית?
נמצאה עדות מוגבלת אך ברורה כאשר משתמשים המזוהים עם השמאל נכנסו לשיחה ונענו במסר שאין עניין בדיון עמם ושעליהם להתבטא במקום אחר. בכך השיח משמר תפקידים מנוגדים וסוגר את המרחב בפני מפגש, אך מספר המקרים אינו מצדיק טענה שהשלב אפיין את כלל התגובות.
האם הופיעו תגובות שסתרו את דפוס השנאה?
נמצאו מעט תגובות שסתרו את דפוס ההסלמה וקראו להכיר בלגיטימיות של היריב. הן טענו שגם יריבים משמאל רוצים בטובת המדינה ושאין הצדקה לאחל להם פגיעה, אולם עוררו לרוב דחייה מצד משתתפים אחרים.
מדוע הממצאים חשובים לדמוקרטיה?
דמוקרטיה דורשת אפשרות לראות ביריב אזרח לגיטימי גם כאשר מתנגדים בחריפות לעמדותיו, ודה־הומניזציה שוחקת את התנאי הזה. כאשר מחנה שלם מוגדר כאויב חסר זכויות, הוויכוח עובר מתחרות פוליטית לשאלה מי רשאי להשתייך לקהילה האזרחית.
מה מציעות המחברות לגבי הפחתת ההסלמה?
בהשראת נורת׳רופ הן דנות בהתערבות של הפלטפורמה, בשינוי דפוסי תקשורת ובמפגשים המדגישים זהויות משותפות, עד לאפשרות של שינוי זהותי ארוך טווח. הן אינן ממליצות בפשטות לסגור עמודים, משום שצעד כזה עלול להיתפס כנטילת צד ולהחריף את תחושת האיום, ואינן בוחנות אמפירית איזו התערבות עובדת.
האם אינטראקציה ישירה עשויה לשנות את השיח?
המחברות מבחינות שכאשר מגיבים פנו לאדם מן המחנה האחר בשמו ואף כינו אותו ״חבר״, היה קשה יותר להפוך אותו לדמות מופשטת ולא אנושית. זו תצפית פרשנית המציעה כיוון למחקר ולהתערבות, ולא הוכחה סיבתית שמפגש ישיר יפחית בהכרח שנאה.
מה המחקר אינו מאפשר להסיק?
המדגם נבחר בכוונה מעמוד ימני קיצוני אחד, אין בו עמוד שמאל מקביל, והוא מתמקד מראש בשיח על שמאלנים; הוא אינו מייצג את הימין הישראלי, את משתמשי פייסבוק או את כלל הרשתות. המחקר גם אינו משווה משתמשים לפני ואחרי חשיפה, ולכן אינו מוכיח שההשתתפות בעמוד יצרה את הקיטוב או את השנאה שנמצאו בו.
היכן אפשר לקרוא את המקור המלא?
המאמר המלא זמין באתר כתב העת Social Media + Society ברישיון CC BY-NC 4.0. הרשומה הקבועה והפרטים הביבליוגרפיים זמינים דרך DOI 10.1177/2056305120913983.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 26 ביולי 2026