אמון בחדשות נבנה גם מן הפלטפורמה, לא רק מן התוכן
488 ראיונות בחמש דמוקרטיות זיהו שישה מאפיינים טכנולוגיים שדרכם אנשים סומכים על עיתונאים, מכרים ואלגוריתמים — או דווקא על יכולתם האישית לבדוק את החדשות.
קרדיט תמונה: מקור התמונה Rodrigo Padula CC BY-SA 4.0 Wikimedia Commons
אמון בחדשות תלוי גם במי מסנן את המידע ובאילו כלים: עורך, חבר, אלגוריתם או המשתמש עצמו.
מהן אפשרויות פעולה מוכוונות אמון?
אפשרות פעולה היא מה שטכנולוגיה מאפשרת למשתמש לעשות או לחשוב שהוא יכול לעשות, כגון לבחור מקור, להגיב, לחסום, לחפש או לקבל עדכון מידי. המאמר מכנה שישה מאפיינים כאלה "מוכווני אמון" משום שהם משתתפים באופן שבו אנשים מעריכים חדשות.
המונח אינו אומר שהמאפיין מייצר אמון באופן אוטומטי. אותה אפשרות יכולה להיתפס אצל אדם אחד ככלי לאימות ואצל אחר כמקור להטיה, עומס או מניפולציה.
כיצד נאספו 488 הראיונות?
הראיונות נערכו בארגנטינה, פינלנד, ישראל, יפן וארצות הברית, כולן דמוקרטיות מבוססות עם שימוש נרחב באינטרנט וברשתות חברתיות אך רמות שונות של אמון בעיתונות. בכל מדינה גויסו מרואיינים בדגימת כדור שלג תוך ניסיון לגוון אזורים, מעמד חברתי והשכלה.
55% מן המרואיינים היו נשים וגילם הממוצע היה 42.9, והמדגם כלל עיסוקים ורמות השכלה מגוונים. הגיוס לא התמקד מראש באנשים שנותנים אמון רב או מועט בחדשות, ולכן נאסף טווח רחב של הרגלים ועמדות אך לא מדגם הסתברותי מייצג.
כיצד נותחו אמון ואי־אמון אם הראיונות לא שאלו עליהם ישירות?
מדריך הראיון המשותף עסק בהרגלי צריכת חדשות, בידור ומכשירים, ולא כלל שאלון אמון מפורש. אמון, חשד והטיה עלו מיוזמת המרואיינים, דבר שאפשר לראות כיצד הנושא משתלב בשגרת המדיה אך גם יצר שונות בכמות החומר מכל אדם.
הצוות חילץ קטעים שקודדו כקשורים לאמון, בדק גם התייחסויות לטכנולוגיות וערך חיפוש לשוני אחר מילים כגון אמון, חשד ומהימנות בכל חמש השפות. לאחר ניתוח איטרטיבי נבנו שתי קטגוריות רחבות ושש אפשרויות פעולה שחזרו בין ההקשרים הלאומיים.
מהם שני האופנים המרכזיים של אמון בחדשות?
האופן הראשון הוא אמון באחרים: העברת הסינון והאימות לעיתונאים ולעורכים, למכרים או לאלגוריתם שמארגן את הפיד. כאשר המתווך נתפס אמין, המשתמש מרשה לעצמו לקבל מידע בפחות בדיקה.
האופן השני הוא סוכנות אישית: אמונה שהמשתמש עצמו מסוגל לחפש, להשוות ולחלץ אמת מתוך תערובת של מידע. דפוס זה הופיע לעיתים לצד אי־אמון כללי במוסדות תקשורת, אך לצד ביטחון רב בשיפוט העצמי.
כיצד סלקטיביות מחזקת אמון וגם מצמצמת אותו?
בחירת עיתון, אתר או עורך מוכר יכולה להפחית עומס ולהעניק אמון בשיקול הדעת המקצועי שלו. מרואיינים אחרים העדיפו במפורש מקורות התואמים את השקפתם, משום שאצלם יכלו לקרוא בפחות חשד.
אותה סלקטיביות נתפסה גם כקופסה סגורה שמרחיקה מידע מאתגר. כאשר מקור נבחר מפני שהוא מאשר מסגרת מוקדמת, אמון יכול להפוך ממנגנון יעיל לחלוקת עבודה למנגנון שמצמצם מגוון פוליטי.
מה עושה אינטראקטיביות לאמון?
תגובות, שיתופים ושיחות מאפשרים למכרים ולקהילה לתווך חדשות, ולעיתים הם נתפסים כאמינים יותר ממערכת תקשורת מרוחקת. כמה מרואיינים ראו בתגובות רבות ובנקודות מבט שונות ביטוי לאותנטיות או ל"חוכמת ההמון".
אחרים ראו באותו מרחב אוסף של תגובות רגעיות ללא אחריות מקצועית וללא בדיקה. לכן אינטראקטיביות מוסיפה שכבת שיפוט חברתי, אך אינה מבטיחה שהשיפוט מגוון, עצמאי או מבוסס עובדות.
מתי התאמה אישית יוצרת אמון באלגוריתם?
משתמשים אחדים האמינו שהם שולטים בפיד באמצעות מעקב, חסימה ובחירת חברים, ולכן ראו בתוכן האלגוריתמי סביבה מותאמת ונקייה יחסית ממקורות בלתי אמינים. אחרים סמכו על כך שהמערכת תציג במקרה גם דעות מן המחנה הנגדי.
לעומתם, מרואיינים הבחינו שהאלגוריתם מחזק את המעגל החברתי הקיים ומפחית חשיפה למי שחושב אחרת גם לאחר שניסו להוסיף אותו. האמון בהתאמה האישית תלוי אפוא בתיאוריית־עם על פעולת האלגוריתם, ולא בידיעה מדויקת כיצד הדירוג מתבצע.
מדוע יכולת חיפוש נתפסה ככלי מהימן במיוחד?
מרואיינים בכל המדינות תיארו חיפוש, ובעיקר חיפוש בגוגל, כדרך לבדוק טענה חשודה ולמצוא סיקור נוסף. בניגוד לחמש האפשרויות האחרות, המחקר לא מצא בדברי המרואיינים ביקורת מפורשת על עצם יכולת החיפוש.
זהו גם הממצא המדאיג ביותר בעיני המחברים, משום שמנועי חיפוש שולטים בנראות ומבצעים התאמה ודירוג שאינם ניטרליים. ביטחון ביכולת "לגגל" עלול להחליף בדיקה של מי הופיע ראשון, מי נעלם ואילו תמריצים עיצבו את הרשימה.
כיצד שפע מידע תומך באמון עצמי?
ריבוי מקורות מאפשר להשוות, לבחור ולבנות תמונה במקום להסתמך על ערוץ יחיד, וכמה מרואיינים קיבלו אפילו נוכחות של מידע שגוי כמחיר של מאגר רחב יותר. בעיניהם, הכלים לסינון חשובים מן הדרישה שכל פריט יהיה נכון מראש.
אצל אחרים השפע יצר הצפה וחוסר יכולת להבחין בין עובדה, דעה ותוכן לא מבוסס. לפיכך כמות גדולה יכולה להרחיב בדיקה רק כאשר יש זמן, מיומנות וכללי הערכה; בהיעדרם היא מעבירה את נטל האימות אל אדם שאינו בהכרח מוכן לכך.
האם מהירות הדיווח מחזקת אמינות?
מיידיות נתפסה בחיוב במיוחד ביפן בהקשר של רעידות אדמה, וגם בישראל כאשר מרואיינים סברו שערוצים מסוימים מדווחים על אירועים שהתקשורת המרכזית מעכבת. במצבי חירום, קבלת מידע בזמן יכולה להיות בעלת ערך גם לפני שכל פרט אומת.
במקביל, משתתפים קשרו מהירות לשגיאות ולמקורות פחות אמינים, ובכל זאת המשיכו להשתמש בהם מפני שהם הראשונים לדווח. המתח מראה שאנשים אינם תמיד מחליפים אמינות במהירות; לעיתים הם צורכים עדכון מהיר מתוך ידיעה שהוא דורש בדיקה מאוחרת.
כיצד סוכנות אישית קשורה לספקנות?
מי שסמך על עיתונאי, חבר או אלגוריתם תיאר לעיתים תחושת סוכנות נמוכה יותר והעדיף לחסוך את עבודת האימות. לעומת זאת, מי שחש מסוגל לבדוק בעצמו נטה להביע ספקנות כלפי כל המקורות החיצוניים.
היחס אינו בהכרח בריא או מזיק כשלעצמו. חלוקת עבודה עם מוסד מקצועי יכולה להיות רציונלית, ואילו ביטחון עצמי גבוה עשוי להיות בלתי מוצדק; מנגד, ספקנות פעילה יכולה לעודד הצלבה ולמנוע קבלה עיוורת.
האם אמון בחדשות תמיד מועיל לדמוקרטיה?
דמוקרטיה זקוקה למידע משותף ולמוסדות שמסוגלים לתווך עובדות, ולכן קריסה כוללת של אמון פוגעת ביכולת לקבל החלטות ציבוריות. עם זאת, אמון בלתי ביקורתי במקור, בחבר או באלגוריתם יכול לצמצם את מגוון הידיעות ולחשוף אדם להטיות של בחירה ובועות סינון.
הראיונות הראו שגם אי־אמון עשוי לעודד אנשים לקרוא מקורות מפלגתיים שונים ואף דעות הסותרות את שלהם. המסקנה אינה שספקנות טובה מאמון, אלא שהערך הדמוקרטי תלוי באופן שבו אמון מחולק, מנומק ונבדק.
מה חסר למחקר כדי לקבוע מי באמת זיהה מידע אמין?
המחקר מנתח תפיסות וחוויות ואינו בוחן את הידיעות שצרכו המשתתפים או אם בדיקותיהם הובילו לתשובה נכונה. הוא גם אינו מודד כמותית באיזו מדינה כל אפשרות פעולה נפוצה יותר, ולכן אין לקרוא אותו כסקר דירוג בינלאומי.
המדגם גויס בכדור שלג ואינו מייצג, ונושא האמון לא הוצג באותה שאלה לכל מרואיין. ניסויים, תצפית התנהגותית ובדיקת דיוק יוכלו לבחון מתי תחושת שליטה אכן משפרת שיפוט ומתי היא רק יוצרת ביטחון יתר.
היכן אפשר לקרוא את הגרסה המלאה?
גרסת המחבר המלאה זמינה בהמאגר הדיגיטלי של אוניברסיטת יובסקולה. הקובץ כולל את כל גוף המאמר, השיטה, הממצאים, הדיון וההפניות ומתאים בכותרת ובמחברים לפרסום.
הרשומה הקבועה היא DOI 10.1177/14614448221096334. המאמר פורסם תחילה מקוון ב־2022 ולאחר מכן שובץ בכרך 26, גיליון 6 של New Media & Society.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 25 ביולי 2026