ממהפכה להשתתפות פוליטית: ההתמסדות הבלתי־שלמה של חמאס וחזבאללה
אברהם סלע משווה את מסלוליהן של חמאס וחזבאללה ומראה כיצד בחירות, מוסדות ושירותים קהילתיים הרחיבו את הלגיטימציה שלהן בלי להביא בהכרח לוויתור על יעדי יסוד או על יכולת חמושה.
קרדיט תמונה: OpenAI OpenAI image generation Generated site asset
כניסה לבחירות ולממשלה אינה מסלול חד־כיווני אל מתינות: אצל חמאס וחזבאללה, התמסדות הרחיבה את מרחב התמרון הטקטי בלי למחוק את המחויבויות האסטרטגיות.
איזו הנחה תאורטית המאמר בוחן?
בספרות על תנועות חברתיות נהוג לקשור צמיחה והתמסדות למעבר ממנהיגות כריזמטית אל מוסדות ייצוגיים, היררכיה וקבלת החלטות רציונלית. מכאן נגזרת ציפייה שתנועה מהפכנית תהפוך בהדרגה לרפורמיסטית ותעדיף חישוב פוליטי על פני עימות.
סלע שואל אם הציפייה עומדת גם כאשר המאבק החמוש והג׳יהאד הם חלק מזהותה של תנועה בעלת בסיס חברתי רחב. המבחן שלו אינו אם נצפתה פרגמטיות כלשהי, אלא אם השינוי הטקטי הגיע עד לוויתור על יעדי היסוד.
מדוע נבחרו דווקא חמאס וחזבאללה?
שתי התנועות חיברו דת, שירותים קהילתיים, פוליטיקה לאומית ופעולה צבאית, וצמחו מן השוליים אל מוקדי הכוח. שתיהן ביקשו תמיכה ציבורית רחבה והכרה חיצונית, ובו בזמן שמרו על מחויבות אידאולוגית ומעשית למאבק בישראל.
ההשוואה גם חושפת שונות חשובה. חמאס היא תנועה סונית שצמחה מן האחים המוסלמים בזירה הפלסטינית, ואילו חזבאללה היא תנועה שיעית שנוצרה בתוך מלחמת האזרחים הלבנונית ובהשפעה עמוקה של איראן.
כיצד נערך המחקר?
זהו ניתוח היסטורי־השוואתי של מסלולי שתי התנועות, המבוסס על ספרות מחקרית, מקורות ארגוניים ותיאורים פוליטיים קיימים. המאמר עוקב אחר התפתחות הנהגה, מוסדות, שירותים חברתיים, בחירות, בריתות, הפסקות אש ופעולה אלימה.
אין בו מערך נתונים כמותי או מבחן סיבתי. הבחירה בשני מקרים קרובים אך שונים מאפשרת לפתח טיעון מושגי, אולם אינה מוכיחה שכל תנועה חמושה תתמסד באותה דרך.
מהם שלושת מעגלי הלגיטימציה?
המעגל הרגולטיבי הוא הליבה הארגונית הקשה, המעניקה לכידות, משאבים ויכולת פעולה. המעגל הנורמטיבי הוא הקהילה שהתנועה מבקשת לייצג ושאת הסכמתה היא צריכה לתחזק באמצעות זהות, שירותים והיענות לצרכים.
המעגל השלישי הוא הכרה פוליטית חיצונית מצד שחקנים מקומיים, מדינתיים ובין־לאומיים. סלע מציג את הלגיטימציה גם כיעד וגם כמשאב: הישג במעגל אחד עשוי לפתוח דרך להכרה במעגל אחר.
האם התמסדות פירושה בהכרח התמתנות?
לא לפי המאמר. מוסדות, בירוקרטיה והשתתפות בבחירות יכולים לעודד חישובי עלות ותועלת, שיח עם יריבים והפוגות באלימות, אך הם אינם מחייבים שינוי של האידאולוגיה או היעד האסטרטגי.
סלע מתאר אפשרות של מסלולים מקבילים ואף סותרים: פעילות פרלמנטרית ושירותים חברתיים לצד שמירת יכולת חמושה. לכן רטוריקה מתונה או פשרה זמנית צריכות להיבחן בהקשר האיום, ההזדמנות ובסיס הלגיטימציה שעליו התנועה מגינה.
כיצד צמחה הפרגמטיות של חמאס?
סלע מתאר את חמאס מראשיתה בסוף 1987 כתנועה בעלת סדר יום חברתי, דתי, פוליטי וצבאי, שפעלה מול ישראל, מול פתח והרשות הפלסטינית ומול ציבור התומכים שלה. הריבוי הזה חייב אותה להתחשב במחיר הפעולה עבור מוסדותיה ועבור האוכלוסייה שעל תמיכתה התחרתה.
כבר באינתיפאדה הראשונה ניכרו, לפי המאמר, ויסות של היקף העימות ותזמון הפעולות מתוך רגישות לפגיעות כלכלית ולסכנת תגובה. סלע מפרש זאת כיכולת להצדיק סטייה טקטית מעקרונות מוצהרים כאשר איום או הזדמנות שינו את מאזן העלויות.
מה מלמדת ההתלבטות סביב בחירות 1996?
חמאס שקלה את היתרונות והחסרונות של השתתפות בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית, אך החרימה אותן רשמית בשל התנגדותה להסכמי אוסלו. במקביל היא עודדה באופן בלתי רשמי תמיכה במועמדים אסלאמיים עצמאיים וניהלה מגעים על ריסון זמני של הפעולה הצבאית.
כך יכלה התנועה להשיג ייצוג מסוים בלי להעניק לגיטימציה פורמלית לסדר שהתנגדה לו. המקרה מדגים כיצד הפרדה בין עמדה רשמית, מסגרת ארגונית והתנהגות תומכים מאפשרת השתתפות חלקית בלי הכרעה אידאולוגית.
מדוע חמאס נכנסה לבחירות 2006?
המאמר קושר את ההחלטה לשילוב של מכות צבאיות, נסיגת ישראל מרצועת עזה, היחלשות תהליך אוסלו ומותו של יאסר ערפאת, לצד תחושת כוח שנבעה מן ההצלחה בבחירות המקומיות. תנאים אלה אפשרו לחמאס להציג את ההשתתפות כשונה מהשלמה עם אוסלו.
מערכת הבחירות הדגישה רפורמה, מאבק בשחיתות, זכויות אזרח, פלורליזם וחילופי שלטון בדרכי שלום. סלע רואה ברטוריקה הזאת מאמץ לזכות באמון ציבורי ובהכרה בין־לאומית, ולא ראיה מספקת לכך שהמחויבות למאבק חמוש ננטשה.
מה חשף הניצחון של חמאס?
הניצחון בבחירות למועצה המחוקקת הפלסטינית הפך את חמאס מתנועה המבקשת להשפיע על השלטון לתנועה שנדרשה להרכיב ממשלה. הדרישות מצד ישראל והקוורטט הכניסו אותה ללחץ של חִברות בין־לאומי ולאחריות שלא הייתה ערוכה לה במלואה.
לפי הניתוח, התנאים הפנימיים והחיצוניים לא אפשרו לתנועה להכפיף את מחויבותה למאבק החמוש לאחריות השלטונית. העימות עם פתח וההשתלטות בכוח על רצועת עזה ב־2007 הפכו את המעבר לממשלה לתהליך סותר ובלתי־שלם.
כיצד השתנה המבנה הארגוני של חמאס?
לאחר הפגיעה בהנהגה המקומית התפתחה הנהגה חיצונית, נוסדה לשכה מדינית והוקמה מועצת שורא שנועדה להעניק לגיטימציה לקביעת המדיניות. המבנה נעשה היררכי ומדור יותר, הן לפי אזורים והן לפי תפקידים.
הפיצול בין הנהגות הפנים והחוץ הגדיל משאבים וקשרים והגן על הארגון מקריסה, אך גם יצר מוקדי אינטרס וחישוב שונים. ההתמסדות פתרה אפוא בעיית הישרדות ובה בעת יצרה מתחים חדשים על סמכות וכיוון.
באיזה הקשר נולדה חזבאללה?
חזבאללה הופיעה בלבנון ב־1982 מתוך קואליציה רופפת של קבוצות שיעיות רדיקליות, על רקע מלחמת האזרחים, הפלישה הישראלית והמהפכה באיראן. איראן סיפקה השראה, הכוונה ומשאבים, והתנועה התחרתה באמל על הנהגת הציבור השיעי.
שנותיה הראשונות התאפיינו באלימות מהפכנית ובדחיית המערכת העדתית הלבנונית. עם סיום מלחמת האזרחים והסדר הסורי החדש, הישרדותה דרשה התאמה פוליטית שלא תאבד את מעמדה כתנועת התנגדות.
מדוע חזבאללה השתתפה בבחירות 1992?
מועצת השורא מינתה ועדה שבחנה את היתרונות והחסרונות של השתתפות בבחירות לפרלמנט. היא הסיקה שייצוג רשמי יאפשר לקדם צרכים חברתיים ולהעניק לגיטימציה להתנגדות, אף שהדחייה האידאולוגית של הסדר העדתי לא השתנתה.
המוסדות אימצו את ההמלצה והתנועה גם בנתה מצעים משותפים עם מפלגות אחרות מעבר לזהות עדתית. זו דוגמה מובהקת להתאמה של אמצעי הפעולה בלי קבלה מלאה של המערכת שבתוכה פועלים.
כיצד השתלבו פרלמנט, ממשלה ויכולת צבאית אצל חזבאללה?
במהלך שנות התשעים חזבאללה נעשתה מפלגת אופוזיציה, בנתה בריתות וביססה את עצמה בתוך המערכת הלבנונית. לאחר נסיגת הכוחות הסוריים היא הצטרפה לקואליציית 8 במרץ ונכנסה לממשלה ב־2005 עם שני שרים.
במקביל היא שמרה על נשקה ועל מעמדה כתנועת התנגדות, והמשיכה להסתמך על תמיכה מאיראן ומסוריה. סלע מגדיר את היכולת להחזיק יחד נרטיב של הסתגלות פוליטית ונרטיב של התנגדות כהישג מרכזי של התנועה, אך גם כמקור לתלות ולהסתבכות אזורית.
מה תפקידם של שירותים קהילתיים ותקשורת?
שתי התנועות בנו מערכות חברתיות וקהילתיות שהעמיקו את הקשר עם ציבוריהן והציגו אותן כנציגות יעילות ולא רק כארגונים צבאיים. ככל שהאחריות לציבור גדלה, נדרשו נהלים ומוסדות שיתחזקו את הלגיטימציה הנורמטיבית.
אצל חזבאללה, המאמר מדגיש גם שימוש אינטנסיבי בתקשורת כדי להסביר שינויי קו ולהפיץ מסרים שונים לקהילה השיעית, לציבור הלבנוני ולמערכת הפוליטית. מוסדות ותקשורת סייעו למסגר גמישות טקטית כהמשכיות ולא כוויתור.
מה דומה ומה שונה בתוצאות ההתמסדות?
בשני המקרים צמיחה, אחריות ציבורית ואיומים חיצוניים עודדו בירוקרטיזציה, בריתות והשתתפות פוליטית. בשניהם נשמרו בו בזמן זהות של התנגדות ויכולת חמושה, ולכן המעבר לא היה מהפכה שהתחלפה ברפורמה.
חמאס הגיעה לשלטון טריטוריאלי ברצועת עזה בתוך פיצול פלסטיני, ואילו חזבאללה השתלבה במדינה עדתית תוך שמירת אוטונומיה צבאית וקשרים אזוריים. השוני מסביר מדוע אותם מושגים של התמסדות ולגיטימציה יצרו תוצאות פוליטיות שונות.
מהן מגבלות המסקנה?
המחקר מפרש שני מקרים ואינו מזהה אפקט סיבתי נקי של מוסדות, בחירות או שינוי הנהגה. גם ההבחנה בין טקטיקה לאסטרטגיה תלויה בפירוש של הצהרות, פעולות והקשר היסטורי.
המאמר פורסם ב־2015 ומתאר תקופה שהסתיימה לפני כן, ולכן אין להשתמש בו כתיאור עדכני של הארגונים. ערכו הוא בהצגת מנגנון אפשרי ובאזהרה מפני הסקת התמתנות אוטומטית מעצם ההשתתפות במוסדות.
היכן נמצאים פרטי הפרסום והטקסט המלא?
הרשומה הקבועה ופרטי כתב העת זמינים דרך DOI 10.1177/2347798915584033. העמוד מזהה את הפרסום ב־Contemporary Review of the Middle East, כרך 2, גיליונות 1–2, עמ׳ 31–54.
עותק מלא שהעלה המחבר זמין בResearchGate. הסיכום כאן מבוסס על מלוא הניתוח של שני המקרים ולא על התקציר בלבד.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 16 באוגוסט 2026