אהבה למועמד ושנאה ליריב: מתי הערכת מנהיגים מוציאה בוחרים לקלפי

מנהיגים משפיעים עוד לפני בחירת הפתק

מחקרי בחירות רבים שואלים כיצד דימויו של מנהיג משנה את הבחירה במפלגה, אך ההחלטה להגיע לקלפי קודמת לבחירה עצמה. הרשגור ונוויט בודקים אם חיבה וסלידה מספקות לאזרח מוטיבציה לשאת בעלות ההשתתפות.

המנגנון אינו רק הערצה אישית. פער בין ההערכות של שני מועמדים מחדד את החלופה ואת המשמעות הנתפסת של התוצאה, בעוד יחס דומה לשניהם יכול להפוך את ההצבעה לפחות דחופה.

מושגי יסוד בקצרה

פרסונליזציה של הפוליטיקה היא התחזקות מקומם של מנהיגים ומועמדים לעומת המפלגה, המצע והזהות הקולקטיבית בקמפיין ובהכרעת הבוחר. המאמר בודק אם תהליך זה ניכר גם בהחלטת ההשתתפות ולא רק בבחירת המועמד.

קיטוב רגשי הוא פער בחיבה ובסלידה כלפי המחנות, שאינו חייב להיות זהה למרחק אידאולוגי. כאן הוא נמדד דרך מדחומי הרגש כלפי שני מועמדי המפלגות הגדולות.

מועמד פנים־מפלגה הוא מועמד המפלגה שעמה מזדהה המשיב, ומועמד חוץ־מפלגה הוא מועמד היריבה. ההבחנה מאפשרת לראות שאותו ציון רגשי מקבל משמעות שונה לפי זהות הבוחר.

שלוש ציפיות על חיבה, סלידה ובהירות

ההשערה הראשונה צופה שמי שמבדילים בחדות בין המועמדים יצביעו יותר ממי שמעריכים אותם באופן דומה. בחירה קלה יותר ותועלת נתפסת גבוהה יותר מניצחון החלופה המועדפת אמורות להגדיל השתתפות.

ההשערה השנייה מפרידה בין משיכה ודחייה: חיבה למועמד של המפלגה אמורה לגייס, וסלידה מן היריב אמורה לגייס נגדו. ההשערה השלישית מוסיפה שהשפעת הסלידה מן היריב גדלה ככל שהבוחר מחבב יותר את מועמד מפלגתו.

יותר מחמישים שנות ANES באותה מסגרת

הניתוח מאחד את סקרי סדרת הזמן של ANES מבחירות 1968 ועד בחירות 2020. היתרון הוא שימוש חוזר במדדים דומים של הערכת מועמדים, הזדהות מפלגתית והצבעה לאורך ארבעה־עשר מחזורי בחירות.

המשתנה התלוי הוא דיווח אם המשיב הצביע, והמודלים שולטים בגיל, מגדר, גזע, תואר אקדמי והכנסה. השפעות קבועות לשנת בחירות ומשקל שמאזן בין הסקרים מצמצמים את האפשרות ששנה גדולה במיוחד תכתיב את התוצאה המאוחדת.

שש מפות רגשיות של מערכת דו־מפלגתית

מדחום של 0 עד 100 מסווג יחס מתחת ל־50 כסלידה, 50 כפושר ומעל 50 כחיבה. שילוב היחס למועמד הדמוקרטי ולמועמד הרפובליקני מייצר שש קבוצות אפשריות בלי לקבוע מראש מי מהם הוא ״של״ המשיב.

בקובץ המאוחד הקבוצה הגדולה ביותר, 53%, אוהבת מועמד אחד וסולדת מן האחר; 21% אוהבים את שניהם ו־14.5% אוהבים אחד ופושרים כלפי האחר. שלוש הקבוצות שאינן מחבבות אף מועמד מסתכמות בכמעט 12%, והקטנה שבהן סולדת מאחד ופושרת כלפי האחר.

בחירה חדה קשורה להסתברות הגבוהה ביותר להצביע

לאחר התאמת המודל, מי שאוהבים מועמד אחד וסולדים מן האחר מגיעים להסתברות חזויה של 0.84 להצביע. אצל האוהבים את שני המועמדים ההסתברות היא 0.79, ואצל האוהבים אחד ופושרים כלפי האחר היא 0.76.

הממצא המפתיע הוא שסלידה משני המועמדים קשורה להסתברות 0.75, גבוהה מן 0.60 של הפושרים כלפי שניהם. רגש שלילי מובהק יכול אפוא להניע יותר מאדישות, אף שאין מכאן המלצה נורמטיבית לטפח סלידה.

הזהות המפלגתית הופכת רגש לכוח או ללחץ צולב

בקרב דמוקרטים ורפובליקנים, חיבה למועמד מפלגת הבית קשורה בדרך כלל לעלייה בהשתתפות, וחיבה למועמד היריבה לירידה. מי שאוהב את היריב אך מזדהה עם מפלגתו עומד בפני לחץ צולב ויכול לבחור להישאר בבית במקום לחצות מחנה.

ההשפעה אינה מובהקת בכל שנה ובאותה עוצמה. למשל, חיבה לברק אובמה ב־2008 וב־2012 גייסה דמוקרטים באופן מובהק, אך הדפוס הכולל מתאים יותר להשפעות תלויות־בחירות מאשר למגמת התחזקות רציפה.

שליליות מגייסת רק לצד עוגן חיובי

אצל משיבים המחבבים את מועמד מפלגתם, סלידה ממועמד היריבה קשורה להסתברות הצבעה של 0.86. חיבה ליריב או יחס פושר אליו מורידים את ההסתברויות החזויות בקבוצה זו ל־0.76 ול־0.74, בהתאמה.

אצל מי שאינם מחבבים את מועמד הבית, סלידה מן היריב אינה מייצרת אותו יתרון. כאשר אדם דוחה את שני הצדדים, השליליות כלפי היריב יכולה לבטא אי־שביעות רצון כללית ולא תמריץ אפקטיבי להגן על חלופה רצויה.

עצמאיים ומגבלות ההכללה

אצל משיבים שאינם מזדהים עם מפלגה אי אפשר להגדיר באופן טבעי מועמד פנים־מפלגה וחוץ־מפלגה. ניתוח נפרד מצא השפעות משתנות משנה לשנה, ובמקרים רבים יותר מדחומי המועמד הרפובליקני היו מובהקים ממדחומי המועמד הדמוקרטי.

המערכת האמריקאית מעניקה שתי חלופות יציבות ומועמדים נשיאותיים בולטים, ולכן היא מקרה נוח לבחינת המנגנון. מערכות פרלמנטריות רב־מפלגתיות עשויות לפצל את החיבה והסלידה בין יותר מנהיגים ולהפיק יחסים אחרים.

קשר חזק שאינו הוכחה סיבתית

המודלים מראים שהערכות מנהיגים מוסיפות מידע גם לצד מאפיינים חברתיים וזהות מפלגתית, אך הנתונים תצפיתיים. ייתכן שאנשים בעלי מחויבות פוליטית גבוהה גם מפתחים רגשות חדים יותר וגם מצביעים, ולכן כיוון הסיבתיות אינו מוכרע.

הצבעה היא דיווח עצמי שנוטה להיות גבוהה מן הנתונים הרשמיים, והצבעה קודמת חסרה בחלק מן השנים. בדיקות בשנים שבהן המדד זמין לא שינו את הממצאים המרכזיים, אך הן אינן מחליפות ניסוי או נתוני התנהגות מאומתים.

מה פירוש הערכת מנהיגים במחקר?

הכוונה היא לציון רגשי שמעניק משיב לכל אחד משני המועמדים לנשיאות במדחום של 0 עד 100. המדד לוכד חיבה או סלידה כללית ואינו מפרק אותן להסכמה על מדיניות, תפיסת כשירות או תכונת אישיות מסוימת.

המחברים משתמשים במדד גם כרצף המחולק בעשר וגם כשלוש קטגוריות — קר, פושר וחם. שתי הצורות מאפשרות לבדוק הן שינוי הדרגתי והן צירופים מובנים של היחס לשני מועמדים.

מדוע מי שפושר כלפי שני המועמדים מצביע פחות?

יחס פושר לשתי החלופות מצביע על כך שהתוצאה אינה נתפסת כמבדילה בין אפשרות רצויה לדחויה. במונחים של המאמר, התועלת הצפויה מבחירת צד קטנה יותר וההחלטה לוותר על ההצבעה נעשית קלה.

ההסתברות החזויה בקבוצה זו היא 0.60, הנמוכה מכל שש הקבוצות לאחר הבקרות. זהו קשר סטטיסטי, ולא הוכחה שהפגת אדישות לבדה תעלה את שיעור ההצבעה באותו גודל.

האם סלידה משני המועמדים מדכאת השתתפות?

פחות מכפי שאפשר היה לצפות: ההסתברות החזויה של הסולדים משניהם היא 0.75, גבוהה מזו של הפושרים כלפי שניהם. גם רגש שלילי כללי יכול לבטא שהבחירות חשובות בעיני המשיב ולעורר פעולה.

עם זאת, קבוצה זו היא רק 4.5% מן הנתונים המאוחדים, ואין לדעת מן הניתוח לבדו אם האנשים הצביעו בעד חלופה פחות גרועה, במחאה או מסיבה אחרת. הממצא אינו הופך ניכור ליעד דמוקרטי רצוי.

כיצד חיבה למועמד הבית משפיעה על ההצבעה?

ככל שדמוקרטים או רפובליקנים מחבבים יותר את מועמד מפלגתם, הסיכוי שהם מדווחים על הצבעה עולה בדרך כלל לאחר שליטה ביחס ליריב. חיבה מספקת יעד חיובי ומפחיתה את הסתירה בין זהות מפלגתית לבין בחירת המועמד.

האפקט משתנה בין מערכות בחירות ואינו מובהק בכולן. לכן נכון לקרוא אותו כדפוס ממוצע מותנה בהקשר, ולא כתכונה קבועה וזהה של כל מנהיג.

מתי שנאה למועמד היריב אכן מגייסת?

היא מגייסת בעיקר כאשר הבוחר גם מחבב את מועמד מפלגתו ויכול לתרגם דחייה לבחירה חיובית ברורה. באותה קבוצה, הסולדים מן היריב הגיעו להסתברות חזויה של 0.86 לעומת 0.74 אצל הפושרים כלפיו.

כאשר מועמד הבית אינו אהוד, סלידה מן היריב אינה מוסיפה באופן דומה ולעיתים אפילו קשורה לירידה. מסע שלילי זקוק אפוא לחלופה שמסוגלת לשאת את המוטיבציה אל הקלפי.

מהו לחץ צולב בין מפלגה למועמד?

לחץ צולב נוצר כאשר זהותו המפלגתית של בוחר מצביעה לכיוון אחד אך רגשותיו כלפי המועמדים מצביעים לכיוון אחר. למשל, מזדהה דמוקרטי שמחבב את המועמד הרפובליקני עשוי להירתע הן מהצבעה נגד מפלגתו והן מהצבעה למועמד שאינו אוהב.

הימנעות היא דרך לפתור את הסתירה בלי לחצות מחנה. המודלים מראים שחיבה למועמד היריבה קשורה בדרך כלל לדיכוי השתתפות בקרב מזדהים, אף שהעוצמה משתנה משנה לשנה.

האם השפעת המנהיגים גדלה לאורך השנים?

לא נמצאה תמיכה ברורה במגמה ליניארית כזאת. אף שהשיח על פרסונליזציה מצפה שמועמדים ישפיעו יותר עם הזמן, מקדמי מדחומי הרגש נראים יציבים יחסית ומציגים תנודות ייחודיות לכל מערכת בחירות.

גם העלייה בקבוצת האוהבים אחד וסולדים מן האחר יכולה לנבוע מקיטוב כללי או ממועמדויות מסוימות, ובהן זו של דונלד טראמפ. הנתונים אינם מאפשרים לייחס אותה בוודאות לתהליך יחיד.

מדוע ארצות הברית היא מקרה מחקר מועיל?

שתי מפלגות יציבות מציגות בחירה עקבית ופשוטה יחסית לאורך תקופה ארוכה, ובחירות נשיאותיות ממקדות תשומת לב במועמדים. יציבות מדדי ANES מאפשרת להשוות חיבה, זהות והצבעה בלי ששינוי ניסוח יסביר בקלות את ההבדלים.

אותם יתרונות הם גם מגבלה. במדינה עם ייצוג יחסי, קואליציות ומספר מועמדים, בוחר יכול לסלוד ממנהיג אחד אך למצוא כמה חלופות, ולכן נדרש מחקר השוואתי נפרד.

האם התוצאות מוכיחות שרגש גורם להצבעה?

לא. רגרסיה עם בקרות מחזקת את הטענה שהקשר אינו רק תוצר של גיל, השכלה, הכנסה או שנת בחירות, אך אינה מקצה רגשות באקראי ואינה שוללת את כל הגורמים המשותפים.

המחברים מציינים במפורש שגם כיוון ההשפעה אינו סגור. מעורבות והרגלי הצבעה יכולים לחזק הערכות רגשיות, כשם שהערכות רגשיות עשויות לחזק מעורבות.

מה יכולים קמפיינים ללמוד מן האסימטריה?

מסר שמזהיר מפני היריב עשוי להוציא תומכים לקלפי כאשר הם מאמינים גם במועמד שמולם. הסתמכות בלעדית על שליליות מתעלמת מן האפשרות שבוחר שאינו אוהב אף חלופה יישאר בבית או יחווה ניכור.

מבחינה דמוקרטית, גיוס יציב דורש לא רק אויב אלא גם ייצוג חיובי, אמון ותחושת שייכות. זו מסקנה יישומית זהירה מן הקשר שנמצא, ולא ניסוי שבדק מסרי קמפיין בפועל.

היכן זמינים המאמר והנתונים שעליהם הוא נשען?

דף המאמר הרשמי ב־Cogitatio כולל את המטא־דאטה והחומרים הנלווים, וקובץ ה־PDF המלא זמין ברישיון CC BY 4.0. הקובץ כולל 13 עמודים ואת הניתוחים, התרשימים, הדיון והמגבלות שעליהם מבוסס הסיכום.

הנתונים מגיעים מקובץ סדרת הזמן המצטבר של ANES. פרופילים מוסדיים רשמיים זמינים עבור לירן הרשגור באוניברסיטת חיפה ועבור ניל נוויט באוניברסיטת טורונטו.