כיצד חשיפה לחדשות מפלגתיות נקשרת לקיטוב רגשי?
סקרי פאנל סביב בחירות 2012 בארצות הברית ובחירות 2013 בישראל קושרים חדשות התואמות לעמדת הקורא להחרפת היחס למחנה היריב, וחדשות מן הצד האחר למיתון פערי החיבה.
חדשות אוהדות נקשרו להחרפת הפער הרגשי, ואילו חשיפה לעמדת היריב נקשרה למיתונו — אך עצם השילוב בין שני הצדדים אינו מבטיח דה־קיטוב.
מהו קיטוב רגשי ומה הופך אותו לבעיה דמוקרטית?
קיטוב רגשי הוא פער בהערכה ובתחושה כלפי המחנה הפוליטי העצמי והמחנה היריב, ולא בהכרח התרחקות בעמדות מדיניות. הוא מתבטא בחיבה רבה יותר לקבוצת הפנים, בעוינות לקבוצת החוץ ובנכונות לשמור מרחק חברתי מחבריה.
עוינות כזו עלולה להקשות על דיון, פשרה ושיתוף פעולה, ולתרום לציניות, לחוסר סובלנות וליחסים לא־אזרחיים. המחקר שואל אם בחירת החדשות בסביבת מידע עשירה מסייעת להסביר את התפתחותה.
מה ההבדל בין התקרבות סלקטיבית להימנעות סלקטיבית?
התקרבות סלקטיבית היא העדפה למקורות שמחזקים את העמדה או הזהות המפלגתית של האדם. הימנעות סלקטיבית היא התרחקות ממקורות שמייצגים את המחנה האחר או מציגים טיעונים המנוגדים לעמדתו.
אלה אינן התנהגויות זהות: אנשים נוטים יותר להוסיף חדשות אוהדות לתפריט מאשר לחסום באופן מוחלט מידע אחר. לכן המחברים מפרידים בין תדירות החשיפה לשני סוגי המקורות ובוחנים אם הם פועלים בכיוונים שונים.
מדוע חדשות תואמות עמדה עשויות להגביר קיטוב?
הסבר אחד נשען על זהות חברתית: מסרים המשבחים את קבוצת הפנים ותוקפים את קבוצת החוץ הופכים את הזהות המפלגתית לבולטת יותר. חשיפה חוזרת עשויה להרחיב את פערי הרגש גם בלי לשנות עמדה בסוגיה מסוימת.
המחברים מציעים גם למידה רגשית וחזרה על עמדה כמנגנונים אפשריים. אנשים עשויים לחקות הערכות רגשיות של דוברים מפלגתיים, או לייצר שוב ושוב טיעונים עקביים שמקשיחים את היחס כלפי היריב.
מדוע מידע מן המחנה האחר עשוי למתן עוינות?
מפגש עם טיעוני היריב עשוי להראות שחברי המחנה האחר מחזיקים דאגות לגיטימיות, חושבים ברצינות או חולקים בסיס משותף מסוים. גם אם המסר אינו משכנע במדיניות, הוא יכול לרכך את ההערכה הרגשית כלפי מי שמציג אותו.
עם זאת, חשיפה מנוגדת יכולה לשמש גם חומר לביקורת ולהפרכה, במיוחד כשהיא נצרכת לצד חדשות אוהדות. מכאן נבעו שתי השערות מתחרות: שילוב הצדדים עשוי להפחית קיטוב, או דווקא להחריף אותו.
מדוע הושוו ארצות הברית וישראל?
שתי המדינות הציעו בזמן המחקר מגוון מקוון של קולות אידאולוגיים, ולכן אפשרו בחירה בין מידע תואם למנוגד. מעבר לכך הן שונות מאוד: ארצות הברית נשיאותית ודו־מפלגתית, ואילו ישראל פרלמנטרית, רב־מפלגתית וקואליציונית.
שוק החדשות הישראלי היה גם ריכוזי יותר וכלל פחות ערוצי טלוויזיה מפלגתיים גלויים. אם אותו דפוס יופיע בשתי מערכות שונות, יהיה קשה יותר לייחס אותו רק למאפיין ייחודי של השוק או הפוליטיקה האמריקאיים.
כיצד נבנה סקר הפאנל האמריקאי?
GfK ערכה שלושה גלים סביב בחירות הנשיאות של 2012 באמצעות פאנל שנבנה בדגימת הסתברות בטלפון ובכתובות. הגל הראשון כלל 1,004 משיבים ביולי–אוגוסט, 782 חזרו בספטמבר–אוקטובר, ו־652 השיבו לאחר הבחירות בנובמבר.
רוב המשתנים הרלוונטיים נמדדו בגל השלישי, ולכן הניתוחים השתמשו בדרך כלל בכ־509 עד 526 תצפיות לאחר החרגות ונתונים חסרים. לפי המחברים, הרכב הנשארים היה מגוון וקרוב לאוכלוסייה במאפייני גיל, מגדר, השכלה, גזע ונטייה מפלגתית.
כיצד נבנה סקר הפאנל הישראלי?
הסקר נערך בקרב מצביעים יהודים סביב בחירות ינואר 2013 באמצעות פאנל אינטרנטי לא־הסתברותי. 453 אנשים השלימו את הגל הראשון בדצמבר 2012, ו־397 השלימו את הגל השני בימים שלאחר הבחירות.
המדגם התאים בקירוב לנתוני אוכלוסייה בגיל, הכנסה והשכלה, אך כלל יותר נשים ופחות חרדים מן האוכלוסייה. נשירה הייתה קשורה לעמדות ימניות יותר, ואזרחים ערבים לא נכללו משום שמדדי החשיפה עסקו במקורות עבריים ומדד הקיטוב הותאם לאוכלוסייה היהודית.
כיצד נמדדה החשיפה התואמת והמנוגדת?
בארצות הברית נשאלו המשיבים באיזו תדירות השתמשו באתרי חדשות ובבלוגים ליברליים ושמרניים. שימוש במקורות ליברליים אצל דמוקרטים ובמקורות שמרניים אצל רפובליקנים הוגדר תואם, והצירופים ההפוכים הוגדרו מנוגדים.
בישראל נשאלה תדירות החשיפה לרשימת אתרים, עיתונים ותחנות רדיו שמוינו מראש: 15 מקורות ימניים ו־13 שמאליים. הסיווג האישי נעשה לפי מיקום המשיב בימין או בשמאל, ובשתי המדינות הוכנס גם מדד שימוש בחדשות מרכזיות או ניטרליות יחסית.
כיצד נמדד הקיטוב הרגשי?
בשתי המדינות חושב פער בין דירוג החיבה למחנה הקרוב לבין הדירוג למחנה היריב. בארצות הברית דורגו ברק אובמה ומיט רומני וכן תומכי שתי המפלגות; בישראל דורגו מרצ משמאל והאיחוד הלאומי–הבית היהודי מימין.
בארצות הברית נוספו שני מדדי מרחק חברתי: תחושה כלפי האפשרות שילדו של המשיב יינשא לאדם מן המפלגה האחרת, ומאזן של תכונות חיוביות ושליליות שיוחסו לתומכי היריב. בישראל לא היו מדדים מקבילים, ולכן ההשוואה הבין־מדינתית מוגבלת לפערי חיבה.
מה נמצא לגבי חיבה למועמדים ולתומכי מפלגות בארצות הברית?
במודלים החתכיים, שימוש תכוף יותר במקורות תואמי מפלגה נקשר לפערי חיבה גדולים יותר: המקדם היה 1.07 כלפי המועמדים ו־0.88 כלפי תומכי המפלגות. חשיפה למקורות היריב נקשרה לפערים קטנים יותר, במקדמים −1.17 ו־−0.84 בהתאמה.
כל ארבעת המקדמים היו מובהקים, וההבדלים בין גודלי המקדמים של חשיפה תואמת ומנוגדת לא היו מובהקים. לכן הנתונים תמכו בכיוונים ההפוכים של שני סוגי החשיפה, אך לא בטענה שהחדשות האוהדות משפיעות בעוצמה גדולה יותר.
האם אותו דפוס הופיע גם במרחק חברתי?
חשיפה תואמת נקשרה להתנגדות רבה יותר לנישואים בין־מפלגתיים במקדם 0.15 ולפחות תכונות חיוביות נטו שיוחסו למחנה האחר במקדם −0.37. שני הקשרים היו מובהקים גם לאחר בקרות.
לעומת זאת, המקדמים של חשיפה מנוגדת לא היו שונים מאפס בשני מדדי המרחק החברתי. התוצאה מרמזת שהערכת חיבה ומוכנות לקרבה חברתית אינן מגיבות באופן זהה, אך המחברים מציינים שגם הבדלי מדידה יכולים להסביר זאת.
מה נמצא בישראל?
בניתוח החתכי, חשיפה למקורות תואמי עמדה נקשרה לעלייה בפער החיבה בין המפלגות במקדם 2.55, וחשיפה למקורות מנוגדי עמדה נקשרה לירידה במקדם −2.61. שני הקשרים היו מובהקים ודומים בגודלם.
הדפוס המקביל לזה האמריקאי הופיע למרות הבדלים בין מערכת רב־מפלגתית לבין מערכת דו־מפלגתית ובין שוקי המדיה. הוא אינו מוכיח מנגנון פסיכולוגי זהה, אך מרחיב את גבולות ההקשר שבהם נמצא הקשר.
האם מודלי האורך מחזקים את סדר הזמנים?
בארצות הברית, לאחר בקרה על פער החיבה למועמדים בגל הקודם, חשיפה תואמת ניבאה עלייה במקדם 0.43 וחשיפה מנוגדת ניבאה ירידה במקדם −0.53. בישראל התקבלו בהתאמה מקדמים של 1.21 ושל −0.98 כאשר נשלט פער החיבה מן הגל הראשון.
המקדמים היו מובהקים והכיוונים נשמרו בשתי המדינות, ולכן החשיפה נקשרה לשינוי מעבר לרמת הקיטוב בגל הקודם. למרות זאת, רגרסיה מושהית אינה הקצאה אקראית ואינה שוללת שכלים פוליטיים, זהות חזקה או משתנה לא־נצפה השפיעו גם על בחירת המקור וגם על הרגש.
מה קרה כאשר אנשים צרכו מידע משני הצדדים?
בחתך האמריקאי נמצאה אינטראקציה חיובית: האפקט המקטב של חשיפה תואמת היה חזק יותר כאשר נלוותה אליו חשיפה מנוגדת. האינטראקציה לא נשמרה במודל האורך האמריקאי ולא הופיעה במדדי המרחק החברתי.
בישראל התקבל הדפוס ההפוך מבחינת מועד המדידה: לא נמצאה אינטראקציה בחתך, אך היא הייתה חיובית ומובהקת במודל האורך. חוסר היציבות בין מדינה, תוצאה ועיצוב מחייב לראות בכך רמז לכך שצריכת טיעוני היריב לשם הפרכתם עלולה לקטב, ולא מסקנה כללית.
אילו מגבלות מצמצמות את פירוש התוצאות?
החשיפה למדיה נמדדה בדיווח עצמי, הנוטה להגזמה ועלול להיות מוטה לפי עניין וזהות פוליטית. גם מודלי הפאנל הם תצפיתיים, מדדי הקיטוב מבוססים על ציוני הפרש, והמחברים אינם בודקים ישירות אם המנגנון הוא בולטות זהות, למידה רגשית או חזרה על טיעונים.
המדגם הישראלי היה מקוון ולא־הסתברותי, לא כלל אזרחים ערבים והשתמש בנטיית ימין–שמאל במקום בהזדהות מפלגתית. גם כלי המדידה והיצע המדיה לא היו זהים בין המדינות, ולכן הדמיון בתוצאות חשוב אך אינו הופך את האומדנים להשוואה ניסויית נקייה.
מהי המשמעות למדיניות מדיה ולחיים דמוקרטיים?
מאחר שאנשים נוטים להתקרב למידע אוהד יותר משהם נמנעים לחלוטין ממידע יריב, שני מקדמים מנוגדים בגודל דומה אינם מבטלים זה את זה בעולם הממשי. התרחבות היצע חדשות מפלגתיות עלולה לכן להגדיל קיטוב אם עיקר הצריכה מאשרת זהות קיימת.
הממצאים גם מבהירים שחשיפה פורמלית ל״שני הצדדים״ אינה מספיקה אם טיעוני היריב נצרכים רק כדי ללעוג להם או להפריכם. עיצוב מרחב חדשות דמוקרטי דורש לבחון לא רק גיוון מקורות, אלא גם אמון, אופן העיבוד והאפשרות להכיר בלגיטימיות של האזרחים שמאחורי העמדה האחרת.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 15 באוגוסט 2026