מנהיגות זהות, אמון ואזרחות פעילה: ממצאים מ־26 מדינות
מחקר בין־לאומי קושר בין יכולתם של מנהיגים לטפח תחושת ״אנחנו״ לאמון בין אזרחים ולהתנהגות אזרחית למען אנשים ולמען המדינה, ובוחן כיצד אי־שוויון כלכלי משנה את הקשרים האלה.
כאשר מנהיגים נתפסים כמי שבונים ״אנחנו״ משותף, אזרחים נוטים לתת יותר אמון זה בזה — והאמון קשור לפעולה וולונטרית למען אנשים ולמען המדינה.
המנגנון המוצע: מנהיג בונה ״אנחנו״, אמון מניע פעולה
נקודת המוצא של המאמר היא שמנהיגות אינה רק קבלת החלטות או שכנוע פרטני. מנהיג פוליטי יכול לעצב תחושת חברות בקבוצה לאומית משותפת, ובכך לשנות את האופן שבו אזרחים תופסים גם זה את זה.
המחברים מציעים שרצף הפעולה עובר ממנהיגות זהות לאמון באזרחים אחרים, ומן האמון להתנהגות אזרחית וולונטרית. זהו מנגנון הסתברותי שנבחן באמצעות קשרים סטטיסטיים, לא טענה שכל מסר אחדות יוצר בהכרח אמון או פעולה.
מושגי יסוד בקצרה: מנהיגות זהות, אמון והתנהגות אזרחית
מנהיגות זהות היא יכולתו של מנהיג לגלם את הקבוצה, לקדם את ענייניה, ליצור נורמות ומטרות משותפות ולבנות מסגרות המאפשרות לחברים לחיות את הזהות הזאת. ארבעת הממדים מכונים טיפוסיות זהות, קידום זהות, יזמות זהות והטמעת זהות במבנים ובאירועים.
אמון מוגדר כנכונות לקבל פגיעוּת על בסיס ציפיות חיוביות מכוונותיו או מהתנהגותו של אחר. התנהגות אזרחית היא פעולה שמעבר לציות לחוק ולנורמות, כגון התנדבות, צדקה ושכנות טובה, והיא יכולה להיות מכוונת לבני אדם מסוימים או למדינה כקולקטיב.
עיצוב המחקר: סקר רב־מדינתי ומודל רב־רמתי
הנתונים נאספו בפרויקט GILD באמצעות שאלון מקוון ודגימת נוחות וכדור שלג ב־26 מדינות, ובהן ישראל. מתוך 7,855 רשומות הוצאו 1,068 בשל נתונים חסרים, ולכן המדגם שנותח כלל 6,787 משיבים.
החוקרים בדקו את מבנה המדדים באמצעות ניתוח גורמים מאשש, ולאחר מכן השתמשו במודלים של משוואות מבניות ובמודלים רב־רמתיים. המבנה הזה מבחין בין מאפייני הפרט, כגון אמון ותפיסת המנהיג, לבין אי־שוויון שהוא מאפיין של המדינה.
מה בדיוק נמדד אצל כל משיב?
תפיסת מנהיגות הזהות של ראש המדינה נמדדה בארבעה פריטים בסולם של שבע דרגות, אחד לכל ממד מרכזי, והמדד הראה מהימנות גבוהה. אמון נמדד במשפט יחיד: ״אני נותן אמון באנשים אחרים במדינה שלי״.
ההתנהגות האזרחית חולקה לשני מדדים בני שלושה פריטים: פעולה למען אנשים אחרים במדינה ופעולה למען המדינה עצמה. ההבחנה חשובה, מפני שעזרה לאדם במצוקה אינה זהה להשתתפות בפעולה המיועדת לקדם את הקולקטיב הלאומי.
כיצד נמדד אי־השוויון הכלכלי?
החוקרים צירפו לכל מדינה את ערך מדד ג׳יני לשנת 2021, שבו ערך נמוך מציין חלוקה שוויונית יותר וערך גבוה חלוקה לא־שוויונית יותר. במדגם המדינות הערכים נעו בין 0.38 ל־0.68, והחציון היה 0.49.
זהו משתנה ברמת המדינה ולא דיווח סובייקטיבי של המשיבים. עם זאת, ניתוח השפעתו נשען על 26 יחידות מדינתיות בלבד, ולכן כוחו הסטטיסטי מוגבל ויש לפרש אפקטים לא־מובהקים בזהירות.
מה נמצא בקשר הישיר בין מנהיגות להתנהגות אזרחית?
תפיסת המנהיג כמנהיג זהות נקשרה באופן חיובי להתנהגות המכוונת לאזרחים אחרים ב־20 מתוך 26 מדינות. הקשר להתנהגות המכוונת למדינה הופיע ב־23 מתוך 26 המדינות.
במדגם המאוחד התקבלו קשרים חיוביים לשני סוגי ההתנהגות, אך השונות בין המדינות מזכירה שהמנגנון אינו אחיד לחלוטין. הממצאים מתארים נטיות מדווחות ואינם מודדים בפועל את כל צורות ההתנדבות או ההשתתפות הפוליטית.
האם האמון אכן מתווך בין המנהיג לבין הפעולה?
מנהיגות זהות ניבאה אמון באזרחים אחרים ב־25 מתוך 26 מדינות, ואמון ניבא התנהגות כלפי אנשים ב־25 מדינות וכלפי המדינה בכל 26 המדינות. זהו הדפוס המצופה אם תחושת ״אנחנו״ שמטפח המנהיג מחזקת ציפיות חיוביות מבני הקבוצה.
בניתוחים המדינתיים המפורטים שסוכמו בדיון, האפקט המתווך היה מובהק ב־23 מדינות להתנהגות כלפי אנשים וב־25 להתנהגות כלפי המדינה. תיווך סטטיסטי מחזק את סבירות המנגנון, אך בנתוני חתך הוא עדיין אינו מוכיח את סדר הסיבות בזמן.
כיצד אי־שוויון שינה את תפקיד האמון?
אי־שוויון גבוה יותר חיזק את הקשר בין אמון באזרחים לבין התנהגות המכוונת למדינה. גם האפקט העקיף של מנהיגות הזהות דרך אמון היה חזק יותר ברמת אי־שוויון גבוהה: 0.35 בסטיית תקן אחת מעל הממוצע לעומת 0.27 בסטיית תקן אחת מתחתיו.
המחברים מפרשים את הדפוס כאפשרות שבמצב של שסע כלכלי, אמון נעשה משאב חשוב במיוחד לפעולה לטובת הקולקטיב. אין להסיק מכך שאי־שוויון טוב לאזרחות; המחקר מצא שינוי בעוצמת הקשר, לא תועלת כוללת של אי־שוויון.
מה המחקר לא מצא לגבי אי־שוויון?
הקשר הישיר בין אי־שוויון לבין אמון היה שלילי בכיוון המשוער, אך לא הגיע למובהקות סטטיסטית. גם ההשערה שאי־שוויון ישנה את הקשר בין אמון לבין התנהגות המכוונת לאנשים לא נתמכה.
היעדר מובהקות אינו הוכחה שאין קשר, בייחוד כאשר הרמה המדינתית כוללת 26 תצפיות בלבד. בה בעת, אין להפוך כיוון צפוי או הסבר אפשרי לממצא שהמחקר לא הצליח לבסס.
מה היה חריג בישראל, בצ׳כיה ובפורטוגל?
בישראל, בצ׳כיה ובפורטוגל האמון באזרחים לא ניבא באופן מובהק התנהגות המכוונת לאותם אזרחים, ולכן גם התיווך במסלול הזה לא היה מובהק. בצ׳כיה האמון גם לא ניבא התנהגות המכוונת למדינה.
המאמר אינו מספק הסבר בדוק לחריגים האלה ומציע שהקשר תלוי גם בהסדרי מדיניות ובהקשר המקומי. לפיכך אין לייחס את הדפוס בישראל לאירוע, קבוצה או מוסד מסוים בלי מחקר נוסף.
האם מנהיגות זהות היא בהכרח דמוקרטית ומכילה?
לא. הקשרים הופיעו אצל מנהיגים לאורך הרצף שבין משטרים דמוקרטיים לסמכותניים, ומחקרים קודמים שמובאים במאמר מראים שמנהיג שנתפס כמגלם את הקבוצה עשוי לזכות בתמיכה גם לאחר הפרת הוגנות פרוצדורלית.
תחושת ״אנחנו״ יכולה להיות רחבה ומכילה, אך היא יכולה גם להגדיר מי נשאר מחוץ לקבוצה ולגייס ציות לפרויקט לא־ליברלי. לכן הממצא על יעילותה של מנהיגות זהות אינו אישור נורמטיבי לכל זהות לאומית או לכל מנהיג שמדבר בשמה.
מדוע ההבחנה בין פעולה למען אנשים לפעולה למען המדינה חשובה?
עזרה לשכן, התנדבות או תמיכה באדם במצוקה מכוונות לרווחת בני אדם, ואילו פעילות למען המדינה מכוונת להצלחת הקולקטיב או מוסדותיו. שתי הנטיות היו קשורות זו לזו, אך לא היו זהות, ואי־השוויון שינה רק את המסלול המכוון למדינה.
מבחינה דמוקרטית, ההבחנה מונעת ערבוב בין סולידריות חברתית לבין נאמנות לאומית. אזרחות פעילה יכולה לכלול שיתוף פעולה עם מוסדות, השתתפות דמוקרטית וגם מחאה המבקשת לשנות את כיוון המדינה.
האם אפשר להסיק שהמנהיג גרם לאזרחים לתת אמון?
לא. כל המשתנים האישיים נמדדו באותו סקר חתך, ולכן ייתכן גם שאנשים שנותנים אמון ומוכנים לפעול למען הכלל מעריכים את מנהיגיהם בחיוב רב יותר, או שמשתנה שלישי משפיע על כולם.
החוקרים השתמשו במודלים עם אומדים חסינים והוסיפו משתנה חיצוני שאינו דיווח עצמי, אך צעדים אלה אינם מחליפים ניסוי או מעקב לאורך זמן. המסקנה המדויקת היא שהנתונים תואמים את המנגנון המוצע ומצדיקים בדיקה סיבתית נוספת.
אילו מגבלות נוספות מצמצמות את ההכללה?
המדגם גויס בדגימת נוחות וכדור שלג ולכן אינו בהכרח מייצג את אוכלוסיית כל אחת מן המדינות. נוסף על כך, האמון נמדד בפריט יחיד, והניסוח ״אנשים אחרים במדינה שלי״ אינו מגלה איזו תת־קבוצה עמדה לנגד עיני המשיב.
גם ריבוי המדינות אינו מבטל את המגבלה של 26 תצפיות בלבד ברמת המדינה. מחקרי המשך יצטרכו דגימות שכבתיות, מדדי אמון עשירים יותר ושאלות המבחינות בין קבוצת הפנים הלאומית, קבוצות מיעוט וקבוצות חוץ.
מה יכולים מנהיגים ומוסדות ללמוד מן המחקר?
המסר המעשי הוא שטיפוח זהות משותפת עשוי לתמוך באמון אופקי בין אזרחים, ולא רק באמון אנכי במנהיג. מנהיגים יכולים לייצג מגוון זהויות, להגדיר מטרות משותפות ולבנות מוסדות המאפשרים לאזרחים להשתתף בהשגתן.
אולם יישום אחראי מחייב לבדוק מי כלול ב״אנחנו״, מי משלם את מחיר האחדות ואילו מנגנוני ביקורת נשמרים. לכידות שאינה מכירה בפלורליזם עלולה להפוך את אותו מנגנון פסיכולוגי לכלי של הדרה.
מה חשיבותו של האמון לדמוקרטיה בתקופות של אי־שוויון?
אמון בין אזרחים מאפשר שיתוף פעולה גם בין זרים ומקל על אנשים להשקיע זמן ומשאבים במטרות ציבוריות. לפי הממצאים, תפקידו בפעולה למען המדינה נעשה חזק יותר דווקא במקום שבו הפערים הכלכליים גדולים.
הדפוס מדגיש שאי־שוויון הוא לא רק חלוקת הכנסה אלא גם תנאי חברתי שבתוכו אזרחים מחליטים אם הקולקטיב ראוי למאמץ. מדיניות לצמצום פערים ובניית אמון אינה חלופה למנהיגות מכילה, אלא מסלול מוסדי משלים.
אילו שאלות נשארו למחקר עתידי?
נדרש לבדוק לאורך זמן אם שינוי במנהיגות הזהות מקדים שינוי באמון ובהתנהגות, ולערוך ניסויים המפרידים בין מסרים מכילים למסרים מדירים. חשוב גם לבחון התנהגות נצפית ולא רק דיווח עצמי, כגון התנדבות, תרומה והשתתפות אזרחית.
החריגים המדינתיים מעלים שאלה נוספת: אילו מוסדות, נורמות ושסעים קובעים מתי אמון מתורגם לפעולה. השוואה ממוקדת בין מדינות ובין קבוצות בתוך מדינה יכולה להסביר מדוע אותו ״אנחנו״ מניע סולידריות במקום אחד אך לא במקום אחר.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 18 ביולי 2026