כיצד תקווה ופחד מכוונים את המידע שאנשים מחפשים בסכסוך ממושך?
מחקר בקרב יהודים בישראל מצא שתקווה ופחד לא נקשרו לכמות המידע שנצרכה על הזדמנות למשא ומתן, אלא לכיוון המידע שנבחר: תקווה למידע תומך ופחד למידע דוחה.
תקווה ופחד לא שינו כמה מידע חיפשו המשתתפים, אך נקשרו לכיוון המידע שבחרו לקרוא על הזדמנות לשלום.
מהו סכסוך עיקש ומהי קפיאה קוגניטיבית?
סכסוך עיקש הוא עימות ממושך, אלים ומרכזי לחיי החברות המעורבות, שנתפס כמאבק על מטרות קיומיות וכמעט בלתי פתיר. לאורך זמן הוא דורש השקעה חומרית ופסיכולוגית עמוקה, ולכן אמונות ורגשות התומכים בהמשכו נעשים חלק מן המציאות החברתית.
קפיאה קוגניטיבית היא סגירות כלפי מידע ורעיונות חדשים הקשורים לסכסוך. כאשר הזדמנות מדינית מופיעה, הסגירות אינה חייבת להתבטא בסירוב לקרוא בכלל; היא יכולה להתבטא בבחירה סלקטיבית של מידע המאשר שהמצב המוכר צריך להימשך.
מדוע תקווה ופחד צפויים לפעול בכיוונים מנוגדים?
פחד מתעורר מול איום הנתפס כמסוכן וקשה לשליטה, ומכוון קשב לרמזים מאיימים ולדרכי התגוננות. בהקשר של סכסוך הוא עשוי להבליט סכנות, לעודד הימנעות מסיכון ולצמצם פתיחות להצעות הכרוכות באי־ודאות.
תקווה משלבת ציפייה לעתיד טוב יותר עם האמונה שאפשר למצוא נתיבים שיקדמו אותו. משום שהיא מעודדת תכנון, גמישות וחשיבה על חלופות, המחברים ציפו שתכוון אנשים למידע המסייע לזהות הזדמנות לפתרון.
מה ביקש המחקר לבדוק?
ההשערה הראשונה הייתה שתקווה מתמשכת ביחס לעתיד היחסים עם הפלסטינים תנבא הטיה למידע התומך בהזדמנות לשלום, ואילו פחד מתמשך ינבא הטיה למידע הדוחה אותה. החוקרים בחנו בנפרד גם את כמות המידע, כדי לא לבלבל בין נכונות לחפש לבין הכיוון של מה שנבחר.
ההשערה השנייה קשרה בין אידאולוגיה, רגש ובחירת מידע. לפי המודל, עמדה יונית יותר אמורה להיקשר ליותר תקווה ופחות פחד, ועמדה ניצית יותר לדפוס ההפוך, כאשר הרגשות מתווכים את הקשר לעיבוד המידע.
מי השתתף ומדוע תוכנן פער של חמישה חודשים?
בשלב הראשון השתתפו 230 יהודים ישראלים שגויסו דרך פלטפורמת סקרים מקוונת בתשלום, והמחקר נערך בעברית. לאחר הוצאת שמונה משתתפים שדפוסי הגלישה שלהם העידו שלא ביצעו את המשימה ברצינות, נותרו 222 לניתוח.
הרגשות והעמדה הפוליטית נמדדו בפברואר 2012, וההתנהגות באתר נמדדה באוגוסט, כחמישה חודשים לאחר מכן. ההפרדה בזמן מפחיתה את האפשרות שבחירת הכתבות היא שיצרה את דיווח הרגש באותו רגע, אף שהיא אינה הופכת את המחקר לניסוי סיבתי.
כיצד פעל אתר החדשות המדומה?
בשלב השני קיבלו המשתתפים קישור לאתר שנראה כאתר חדשות ישראלי מרכזי. הוא הציג ידיעה שלפיה נשיא הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס עומד להציע חידוש מיידי של המשא ומתן, תרחיש שנבנה על בסיס אירועים מדיניים בני התקופה.
לאחר כתבת פתיחה ניטרלית וחובה הופיעו כותרות של שלוש כתבות חיוביות כלפי ההצעה, שלוש שליליות ושתי כתבות ניטרליות בסך הכול. סדר הכותרות הוגרל, והקריאה הנוספת הייתה רשות כדי למדוד בחירה טבעית יחסית ולא מילוי דרישה של החוקרים.
כיצד נמדדו רגשות ועיבוד מידע?
תקווה לגבי עתיד היחסים הישראליים־פלסטיניים ופחד מן הפלסטינים ומפעולותיהם בעתיד נמדדו כל אחד בפריט דיווח עצמי בסולם של אחת עד שש. החוקרים מדדו גם שנאה וחמלה, לצד עמדה פוליטית, גיל ומגדר, כדי לבדוק אם הדפוס ייחודי לתקווה ולפחד ולא רק לרגש חיובי או שלילי כללי.
המערכת רשמה כמה כתבות נפתחו וכמה זמן הוקדש לכל אחת. מדד ההטיה שילב את שיעור הכתבות התומכות מתוך כלל הכתבות החיוביות והשליליות שנפתחו עם שיעור זמן הקריאה שהוקדש להן; שני הרכיבים היו מתואמים מאוד, ולכן אוחדו.
האם תקווה ופחד שינו את כמות המידע שנצרכה?
לא נמצא קשר מובהק בין תקווה או פחד לבין הזמן הכולל שהמשתתפים שהו באתר. גם מספר הכתבות הכולל שנפתח לא נקשר לאחד משני הרגשות.
הממצא שולל הסבר פשוט שלפיו תקווה הופכת אנשים לסקרנים יותר ופחד גורם להם להימנע מכל מידע, או להפך. הרגשות הבחינו בין סוגי המידע שנבחרו, לא בין מי שקרא הרבה למי שקרא מעט.
איזה סוג מידע בחרו בעלי תקווה ובעלי פחד?
תקווה נקשרה באופן חיובי להטיה לטובת מידע שתמך בהצעת המשא ומתן, עם מתאם של 0.17. פחד נקשר באופן שלילי לאותו מדד, עם מתאם של מינוס 0.15, כלומר לריכוז יחסי רב יותר במידע שדחה את ההזדמנות.
במדד המשולב, 28% מן המשתתפים נטו למידע שלילי, 21% נטו למידע חיובי ו־51% לא הראו הטיה. הממוצע הכולל היה 46.8 מתוך 100, מעט מתחת לנקודת האיזון, אך המאמר מתמקד בשונות בין אנשים ולא בטענה שכל הציבור בחר באותו כיוון.
האם הקשרים נשארו לאחר בקרה על הסברים חלופיים?
ברגרסיה שכללה עמדה פוליטית, גיל, מגדר, שנאה וחמלה, תקווה עדיין ניבאה יחס גבוה יותר למידע התומך בהצעה, ופחד ניבא יחס נמוך יותר. המקדמים המתוקננים היו 0.21 לתקווה ומינוס 0.16 לפחד, ושניהם היו מובהקים.
עם זאת, המודל הסביר כ־6% מן השונות במדד ההטיה, ולכן הרגשות הם חלק מן התמונה ולא הסבר מלא לבחירה. גם כאשר הוסיפו בקרה על זמן הגלישה הכולל, מספר הכתבות ומספר הכתבות הניטרליות, כיוון התוצאות נשמר.
כיצד נקשרה אידאולוגיה פוליטית לבחירת המידע?
עמדה פוליטית שמאלית יותר נקשרה בעוצמה ליותר תקווה ובמידה חלשה יותר לפחות פחד. עם זאת, העמדה עצמה לא הייתה קשורה ישירות למדד ההטיה הדו־משתני ולא ניבאה אותו כאשר הרגשות נכללו במודל.
ניתוח התיווך הצביע על שני מסלולים עקיפים: יוניות נקשרה ליותר תקווה ולפחות פחד, ואלה בתורם נקשרו לבחירת מידע תומך יותר. זהו דפוס מתאמי התואם את התיאוריה של המחברים, אך אינו מוכיח שרגש הוא החוליה הסיבתית היחידה בין אידאולוגיה להתנהגות.
מדוע ההבחנה בין כמות המידע לכיוונו חשובה?
אדם יכול לקרוא כתבות רבות ובכל זאת להיחשף בעיקר לטיעונים המאשרים את עמדתו. לכן ספירת מקורות בלבד עלולה ליצור רושם של פתיחות, אף שהחיפוש בפועל חד־צדדי.
המחקר מראה שאותו אירוע מדיני יכול לעבור דרך מסננים רגשיים שונים עוד לפני שאדם גיבש החלטה מפורשת. בדמוקרטיה שבה רוב האזרחים פוגשים תהליכים מדיניים דרך תקשורת, המסנן הזה עשוי להשפיע על היכולת הציבורית לזהות הזדמנות ולבחון אותה.
מה מוסיפה מדידה התנהגותית למחקר על עמדות?
במקום לשאול רק אם המשתתפים פתוחים לשלום או איזה מידע הם חושבים שיקראו, האתר תיעד פתיחה וזמן קריאה בפועל. כך נמדדה פעולה קרובה יותר להתנהגות חיפוש מידע, גם אם היא התרחשה בסביבה מבוקרת ומדומה.
המדד גם הבחין בין תוכן חיובי, שלילי וניטרלי והסתמך על שני סימנים משלימים של בחירה. הקשר הגבוה בין מספר הכתבות היחסי לזמן היחסי מחזק את העקביות הפנימית של מדד ההטיה שנבנה מהם.
מה אפשר ללמוד מן הממצאים על תקשורת ויישוב סכסוכים?
מסר על הזדמנות לשלום אינו מתקבל על לוח חלק, משום שהקהל מגיע אליו עם רגשות מתמשכים המכוונים את תשומת הלב. הצגת עובדות נוספות לבדה עשויה שלא להספיק אם אנשים בוחרים מראש בעיקר את החומר המתיישב עם פחד או עם תקווה.
המחברים מציעים שמחקר על ויסות רגשות ועל טיפוח אמונה ביכולת הסכסוך להשתנות עשוי לסייע בעיצוב התערבויות חינוכיות ותקשורתיות. הממצאים הנוכחיים אינם בוחנים התערבות כזאת, ולכן הם מצביעים על מנגנון אפשרי ועל שאלה יישומית להמשך ולא על מתכון מוכח.
אילו גבולות מציבים השיטה והתוצאות?
זהו מחקר מתאמי במדגם של יהודים בישראל ובתרחיש חדשותי אחד, ולכן אי אפשר להסיק ממנו סיבתיות או להכליל אוטומטית לקבוצות אחרות ולסכסוכים אחרים. ההפרדה בזמן תואמת את הכיוון התיאורטי של רגש קודם להתנהגות, אך גורמים שלא נמדדו עדיין יכולים להסביר חלק מן הקשר.
תקווה ופחד נמדדו כל אחד בפריט יחיד, מספר הכתבות בכל כיוון היה קטן והאפקטים היו מתונים. החוקרים קוראים לניסויים שיפעילו רגשות באופן מבוקר, למדדים עשירים יותר ולבדיקה של רגשות רגעיים לצד רגשות ארוכי טווח.
היכן אפשר לקרוא את המאמר ואת פרטי הפרסום?
המאמר המלא פתוח לקריאה בעמוד הרשמי של Journal of Social and Political Psychology. העמוד מציין שהמאמר פורסם ב־5 בפברואר 2014 בכרך 2, גיליון 1.
הקישור הקבוע הוא DOI 10.5964/jspp.v2i1.230. המאמר כולל את נוסח השיטה, הניתוחים, ההערות ורשימת כותרות הכתבות שהופיעו במדמה.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 24 ביולי 2026