מקורבנות קולקטיבית לבעלות משותפת: מי מוכן להכריע יחד על שטח מסוכסך?
סקרים בקרב יהודים בישראל ובקרב אלבנים וסרבים מצאו שקורבנות מכלילה קשורה יותר לתפיסת הארץ כשייכת לשני העמים, ואילו תחרות על מעמד הקורבן קשורה פחות לבעלות משותפת ולקבלת החלטות יחד.
בשני סכסוכים טריטוריאליים, הכרה בכך ששני הצדדים נפגעו ושניהם קשורים לשטח הלכה יד ביד עם תמיכה רבה יותר בקבלת החלטות פוליטיות משותפת.
מושגי יסוד בקצרה
קורבנות תחרותית היא תפיסה שלפיה קבוצת הפנים סבלה יותר מן היריב, ואילו קורבנות מכלילה מזהה את שתי הקבוצות כחלק מקטגוריה משותפת של נפגעי הסכסוך. בעלות טריטוריאלית משותפת היא ההכרה שלשתי הקבוצות זיקה וזכות ביחס לשטח, וקבלת החלטות משותפת היא תמיכה בכך ששתיהן ישתתפו בהכרעות הפוליטיות הנוגעות לו.
מהי שאלת המחקר?
החוקרים שואלים מדוע אנשים בסכסוך טריטוריאלי מוכנים, או אינם מוכנים, לראות את הארץ כשייכת גם לקבוצת היריב. הם בודקים אם תפיסת בעלות משותפת מחברת בין האופן שבו מספרים את היסטוריית הקורבנות לבין תמיכה בהכרעות פוליטיות משותפות.
מדוע בעלות משותפת שונה מוויתור על בעלות קבוצת הפנים?
אדם יכול להרגיש שארצו שייכת בעוצמה לקבוצתו ובו בזמן להכיר שגם לקבוצה אחרת יש זיקה ובעלות עליה. הנתונים אכן מראים שבעלות של קבוצת הפנים ובעלות משותפת הן תפיסות נבדלות, ולא שני קצוות הכרחיים של סולם אפס־סכום.
כיצד נערך המחקר בקרב יהודים בישראל?
סוכנות Kantar גייסה 609 יהודים בוגרים בישראל לסקר מקוון, והניתוח השתמש במשקולות גיל, מגדר ואזור מגורים. המשיבים דירגו היגדים על סבל יהודי ופלסטיני, על הבעלות בארץ שבין הירדן לים ועל תמיכה בכך שיהודים ופלסטינים יקבלו יחד החלטות הנוגעות לשטח.
כיצד נערך המחקר בקוסובו ובסרביה?
המחקר השני השתמש בדגימה הסתברותית רב־שלבית ובראיונות פנים אל פנים בקרב 995 אנשים. המדגם כלל 390 אלבנים בקוסובו, 200 סרבים בקוסובו ו־405 סרבים בסרביה, וכך אפשר להשוות בין רוב מקומי, מיעוט מקומי וקבוצה החיה מחוץ לשטח שבמחלוקת.
כיצד נמדדו הקורבנות, הבעלות וההכרעה המשותפת?
כל מושג נמדד באמצעות כמה היגדים בסולם בן שבע דרגות, למשל הכרה בכך ששתי הקבוצות סבלו או טענה שאחת מהן נפגעה יותר. התמיכה בהחלטות משותפות נגעה לשיתוף שתי הקבוצות בפתרון הסכסוך ובהכרעות על השטח, ולא לתוכנית חוקתית מסוימת.
מה נמצא בקרב היהודים בישראל?
קורבנות תחרותית נקשרה לבעלות משותפת חלשה יותר, ואילו קורבנות מכלילה נקשרה לבעלות משותפת חזקה יותר. ככל שהמשיבים ראו את הארץ כשייכת ליהודים ולפלסטינים יחד, כך הם תמכו יותר בקבלת החלטות פוליטית משותפת.
מה מלמדים הנתיבים העקיפים בישראל?
הקשר העקיף בין קורבנות תחרותית לתמיכה בהחלטות משותפות דרך בעלות משותפת היה שלילי, b = −0.36, ורווח הסמך של 95% היה [−0.51, −0.24]. הנתיב העקיף של קורבנות מכלילה היה חיובי, b = 0.08, ורווח הסמך היה [0.03, 0.13], והדפוס המרכזי נשמר לאחר הוספת משתני בקרה.
האם אותו דפוס הופיע בקוסובו?
כן, ליבת המודל הופיעה בקרב אלבנים בקוסובו, סרבים בקוסובו וסרבים בסרביה: תחרות על הקורבנות נקשרה לפחות בעלות משותפת, ובעלות משותפת נקשרה ליותר תמיכה בהכרעה יחד. גם קורבנות מכלילה נקשרה לבעלות משותפת רבה יותר בכל הקבוצות, אם כי הקשר היה חלש יותר בקרב הסרבים בקוסובו.
מדוע מעמד רוב או מיעוט עשוי לשנות את התמונה?
לקבוצת רוב, הכרעה משותפת עלולה להיראות כוויתור על כוח שכבר נמצא בידיה, ואילו למיעוט היא עשויה להיות הדרך המעשית ביותר להשפיע. בקרב הסרבים בקוסובו המודל הסביר פחות מן השונות וחלק מן הנתיבים היו שונים, ולכן המחברים מדגישים שמעמד קבוצתי מחייב הסבר נוסף ולא רק העתקה של אותו מנגנון.
מה הקשר בין זיכרון קורבני לתביעה על שטח?
סיפור תחרותי שלפיו רק קבוצת הפנים היא הקורבן העיקרי עשוי לחזק תחושת זכאות מוסרית ולצמצם את ההכרה בזכות היריב. סיפור מכליל יוצר קטגוריה רחבה של נפגעים ועשוי להתיישב עם הטענה ששתי הקבוצות זכאיות לקול בעת קביעת עתידו של השטח.
האם המחקר מוכיח שבעלות משותפת גורמת לתמיכה בחלוקת כוח?
לא, שני המחקרים הם מחקרי חתך וכל המשתנים נמדדו באותה נקודת זמן. ייתכן שתפיסת קורבנות משפיעה על בעלות, אך ייתכן גם שאנשים מצדיקים תביעות בעלות קיימות באמצעות סיפור מסוים של העבר; רק מחקר אורך או ניסוי יוכל להבחין בין הכיוונים.
אילו נקודות מבט חסרות?
המחקר הישראלי כלל יהודים בלבד ולא בחן כיצד פלסטינים מבינים קורבנות, בעלות והכרעה משותפת. המחקר בקוסובו כלל את שתי הקבוצות היריבות, אך הבדלי המעמד ביניהן והמשמעות הסובייקטיבית של חלוקת כוח דורשים גם מחקר איכותני ממוקד.
עד כמה רחבה משמעותו של מדד ההחלטות המשותפות?
המדד עוסק בהחלטות על הטריטוריה ובמאמץ משותף לפתור את הסכסוך, ולא בכל תחומי הממשל או ביחסים בין הקבוצות. משום שהסכסוכים כוללים גם סוגיות שאינן טריטוריאליות, אין להסיק מן התוצאות תמיכה כללית בכל צורה של שותפות פוליטית.
מהי המשמעות האפשרית לתהליכי פיוס?
תהליכי זיכרון המכירים בסבל של שתי הקבוצות עשויים להשתלב עם הכרה בזיקה המשותפת לשטח, והכרה כזאת עשויה להקל על לגיטימציה של השתתפות היריב בהחלטות. זוהי השערה מעשית שעולה מן הקשרים שנמצאו, אך פיתוח התערבות דורש לבדוק בניסוי אם שינוי הנרטיב אכן משנה תפיסת בעלות והתנהגות פוליטית.
מה המאמר מוסיף לדיון על סכסוך טריטוריאלי?
המאמר מעביר את הדיון מן השאלה מי טוען לבעלות חזקה יותר אל השאלה אם אזרחים מסוגלים להכיר בבעלות של שני הצדדים. הוא מראה שתפיסה זו קשורה בעקביות לתמיכה בפתרון משותף בשני הקשרים שונים, גם כאשר עוצמת הקשרים משתנה בין הקבוצות.
היכן אפשר לקרוא את המקור המלא?
גרסת המאמר המלאה זמינה במאגר אוניברסיטת אוטרכט. פרטי הפרסום והגישה דרך כתב העת זמינים בDOI 10.1002/ejsp.2831.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 27 ביולי 2026