כשהמפלגה צפויה להישאר מחוץ לקואליציה, גובר הסיכוי שבוחריה יחליפו הצבעה
סקר פאנל משלוש מערכות הבחירות בישראל ב־2019–2020 קושר מעבר בין מפלגות לשתי מטרות אסטרטגיות: השפעה על הרכב הממשלה והשפעה על זהות מרכיב הממשלה
בוחרים שהעריכו כי מפלגתם הקודמת לא תיכנס לממשלה נטו יותר להחליף אותה, ובמרוץ פתוח חלקם עברו כדי להשפיע גם על זהות מרכיב הקואליציה.
איזו שאלה המאמר שואל על החלפת הצבעה?
הספרות מסבירה מעבר בין מפלגות באמצעות שביעות רצון, שינוי בעמדות, היחלשות הזדהות מפלגתית או שינוי בהיצע. המאמר שואל אם גם חישוב אסטרטגי על הממשלה העתידה מניע בוחרים לבחור מפלגה אחרת מזו שתמכו בה בסבב הקודם.
במערכת פרלמנטרית, הקול קובע תחילה מושבים ורק אחר כך משתתף בעקיפין בקביעת הקואליציה וראשה. לכן בוחר עשוי לשנות מפלגה גם בלי שהעדפתו האידאולוגית הבסיסית השתנתה.
מהו איזון מדיניות באמצעות הקואליציה?
איזון מדיניות הוא אסטרטגיה של בוחר שמניח כי הרכב הממשלה האפשרי כבר ברור יחסית ומנסה להשפיע על מאזן הכוחות בתוכה. מפלגה שאינה צפויה להיכנס לקואליציה אינה יכולה לקבל תיקים ולהשפיע מתוכה, גם אם היא הקרובה ביותר לבוחר.
מכאן ההשערה הראשונה: ככל שבוחר מעריך שסיכויי מפלגתו הקודמת להשתתף בקואליציה נמוכים יותר, כך יגבר התמריץ לעבור למפלגה שסיכוייה להיכנס לממשלה גבוהים יותר.
מהו מיטוב של זהות מרכיב הממשלה?
מרכיב הממשלה הוא המועמד שמקבל הזדמנות להרכיב קואליציה, לרוב מנהיג אחת המפלגות הגדולות. בוחר במפלגה קטנה יכול לעבור למפלגת אחד המועמדים כדי לחזק את סיכויו לקבל את התפקיד ולהשפיע על הרכב הממשלה וחלוקת התיקים.
לפי התאוריה, האסטרטגיה אמורה להתחזק כשהמרוץ בין המרכיבים נראה פתוח. כאשר הבוחר בטוח שהמועמד המועדף עליו ינצח, הוא יכול להמשיך לתמוך במפלגה קטנה הקרובה אליו בלי לחשוש שהוא מוותר על השפעה במרוץ.
מדוע שלוש הבחירות של 2019–2020 הן מקרה מבחן מיוחד?
בישראל נערכו בחירות באפריל 2019, בספטמבר 2019 ובמרץ 2020 לאחר ששני הסבבים הראשונים לא הולידו ממשלה. בשני הגושים התחרו בנימין נתניהו והליכוד מול בני גנץ וכחול לבן על האפשרות להרכיב קואליציה.
המרווחים הקצרים, העדר ממשלה חדשה ומיעוט השינויים ברשימות צמצמו יחסית את ההזדמנות לשפוט ביצועי ממשלה. במקביל, איתותים מפורשים של מפלגות והסיקור התקשורתי הפכו את תרחישי הקואליציה למידע מרכזי בקמפיין.
כיצד נבנה סקר הפאנל?
חברת סקרים ערכה שלושה סקרים מקוונים כשבוע לפני כל מערכת בחירות, במכסות שנועדו לייצג את האוכלוסייה היהודית הבוגרת לפי מגדר, גיל, דתיות והשכלה. השתתפו 1,206 משיבים בגל הראשון, 909 בשני ו־801 בשלישי.
הנתונים עוצבו כשתי הזדמנויות אפשריות למעבר לכל משיב. לאחר הוצאת מתלבטים, מי שלא הצביעו ומקרים חסרים, המדגם האנליטי כלל 1,104 תצפיות של 655 אנשים; שגיאות התקן קובצו לפי משיב.
כיצד נמדדו מעבר וציפיות?
מעבר הוגדר כהצהרת כוונה להצביע למפלגה שונה מזו שצוינה בגל הקודם. מיזוג מפלגות לא נספר כמעבר, ומצביעי מפלגה שפרשה מן המרוץ הוצאו. בסך הכול 23.7% מהזדמנויות המעבר סווגו כהחלפה.
המשיבים דירגו מ־0 עד 10 את הסיכוי שמפלגתם הקודמת תיכנס לקואליציה. הם גם העריכו מי יהיה ראש הממשלה — נתניהו, גנץ או סיכוי שווה — וציינו את מועמדם המועדף, כך שניתן היה להבחין בין מרוץ פתוח, ניצחון צפוי של המועדף והפסד צפוי שלו.
מה מלמדת מפת המעברים בין סוגי המפלגות?
בקרב המשיבים שהציגו כוונה תקפה בכל שלושת הגלים, 8.6% עברו ממפלגה שאינה מפלגת מרכיב למפלגת מרכיב, 7.5% עברו בין מפלגות שאינן מפלגות מרכיב, 6.8% עברו בכיוון ההפוך ורק 0.8% עברו ישירות בין הליכוד לכחול לבן.
שיעור המעבר הכולל ירד מ־28.5% בהזדמנות הראשונה ל־18.1% בשנייה. במעבר השני גדל חלקם של המעברים למפלגות המרכיבים, במקביל לצמצום מספר המפלגות הרלוונטיות וללחץ חזק יותר סביב המרוץ על הרכבת הממשלה.
מה נמצא לגבי סיכויי המפלגה להיכנס לקואליציה?
במודלי רגרסיה לוגיסטית, ציפייה גבוהה יותר שהמפלגה הקודמת תיכנס לקואליציה נקשרה בעקביות לסיכוי נמוך יותר לעבור. הקשר נשמר לאחר פיקוח על הצבעה לא־כנה בעבר, מרחק אידאולוגי, ידע פוליטי, גיל, מגדר וסבב המעבר.
בהחזקת משתני הבקרה בערכיהם הנצפים, הסיכוי החזוי למעבר היה 47%–58% למי שדירגו את סיכויי מפלגתם ב־0–2, לעומת 13% למי שנתנו דירוג 10. זהו פער גדול, אך הוא מבוסס על תחזית מן המודל ולא על הקצאה ניסויית.
לאילו מפלגות עברו מי שחששו להישאר מחוץ לממשלה?
בקרב המחליפים, החוקרים השוו את ציפיית ההשתתפות בקואליציה של המפלגה שננטשה עם זו של המפלגה החדשה. רוב מי שנתנו למפלגה הקודמת ציון של 6 ומטה עברו למפלגה שלהערכתם סיכוייה גבוהים יותר.
מי שכבר העריכו את סיכויי מפלגתם הקודמת ב־7 ומעלה נטו לעבור למפלגה בעלת סיכוי דומה או נמוך יותר. אצלם סיבות אחרות — שאינן מזוהות במחקר — עשויות להסביר את המעבר.
כיצד אי־ודאות לגבי המרכיב שינתה את איזון המדיניות?
בקרב 454 תצפיות של מצביעי מפלגות שאינן מפלגות מרכיב, הקשר בין ציפיית כניסה לקואליציה לבין מעבר היה מובהק אצל מי שהעריכו שזהות המרכיב ברורה, אך לא אצל מי שראו מרוץ שקול. דפוס זה מתאים לרעיון שבמרוץ פתוח תשומת הלב עוברת מן הרכב הקואליציה לזהות מי שירכיב אותה.
עם זאת, מקדם האינטראקציה בין אי־ודאות לציפיית קואליציה עמד רק ברמת המובהקות המקלה של 10%. לכן נכון לראות בו תמיכה מסויגת במנגנון ולא ראיה חזקה לכך ששתי האסטרטגיות תמיד מחליפות זו את זו.
האם מרוץ פתוח אכן גרם למעבר למפלגת מרכיב?
ההשערה הפשוטה, שהשוותה את כל מי שראו מרוץ פתוח לכל מי שחשבו שהתוצאה ברורה, לא קיבלה תמיכה מובהקת. רק לאחר שהוודאות פוצלה לפי העדפת המשיב נמצא שמי שראו מרוץ פתוח נטו יותר לעבור למפלגת מרכיב ממי שהיו בטוחים שהמועמד המועדף עליהם ינצח.
ההבדלים בין מי שצפו שמועמדם יפסיד לבין שתי הקבוצות האחרות לא היו מובהקים. הדבר מתאים לאפשרות שגם מול הפסד צפוי נותר תמריץ של תקווה להשפיע, אך הנתונים אינם מאפשרים לקבוע זאת בביטחון.
מה העלו בדיקות החוסן?
מודלים רב־רמתיים ובדיקות על תתי־מדגמים אקראיים חיזקו את רוב הממצאים. הקשר בין ציפיית קואליציה למעבר לא השתנה באופן מובהק לפי ידע פוליטי, גיל, מגדר או גל הסקר, והוצאת מצביעי ישראל ביתנו לא שינתה את התמונה המרכזית.
חריג חשוב הוא שבבדיקת bootstrap, המקדם של מרוץ פתוח לעומת ניצחון צפוי של המועמד המועדף שמר על גודלו אך איבד מובהקות. לפיכך הממצא המעודן על מיטוב המרכיב פחות יציב מן הקשר המרכזי לציפיית הקואליציה.
מהן מגבלות ההסקה מן המחקר?
זהו פאנל מקוון במכסות של האוכלוסייה היהודית בלבד, לא מדגם הסתברותי של כלל בעלי זכות הבחירה. המדד מתעד כוונת הצבעה שבוע לפני הבחירות ולא בהכרח את הפתק שהוטל, והנשירה בין הגלים מצמצמת את המדגם אף שהרכבו הדמוגרפי נבדק.
ציפיות אינן מוקצות באקראי ויכולות להיות מושפעות מהעדפה, תקווה ומידע מפלגתי; לכן הכיוון הסיבתי אינו פתור. שלוש בחירות ללא ממשלה ביניהן הן מעבדה טבעית חריגה, וההשפעה של חישובי קואליציה בבחירות רגילות עשויה להיות קטנה יותר.
מהי המשמעות לדמוקרטיה פרלמנטרית?
הבוחר במשטר קואליציוני אינו בוחר רק נציגות בפרלמנט. הוא עשוי לחשב אם למפלגה תהיה גישה לעמדות כוח ומי יקבל את ההזדמנות להרכיב ממשלה, ולכן איתותי קואליציה וסקרים יכולים לשנות את הקול גם בלי שינוי אידאולוגי.
הדפוס יכול לחזק אחריותיות בכך שהבוחר מתאים את קולו לתוצאה ממשלתית רצויה, אך גם להגדיל תנודתיות וללחוץ על מפלגות קטנות. הבנת המעבר מחייבת אפוא לחבר העדפות מפלגתיות לציפיות על שלב הקואליציה.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 8 בספטמבר 2026