כעס והכוונה להצביע: הכול תלוי במטרה הפוליטית

מושגי יסוד בקצרה

הצבעה כפעולה קולקטיבית פירושה שאדם פועל כחלק מקבוצת מצביעים כדי לקדם את מטרותיה של מפלגה. מתוך המסגרת הזאת, הזדהות מפלגתית היא תחושת הדמיון והחיבור לקבוצת הבוחרים, ויעילות מפלגתית היא האמונה שהקבוצה יכולה להשפיע יחד על מדיניות.

כעס ממוקד־ממשלה מופנה למדיניות של הממשלה היוצאת, ואילו כעס מערכתי מופנה לפוליטיקה בכללותה. ההבחנה חשובה מפני שאותו רגש יכול לתמוך בהחלפה בתוך המערכת, לבטא ציניות כלפיה או להזין דרישה לשנות אותה.

שלושה מבחנים טבעיים לאותו מודל

החוקרים הפעילו אותו שאלון ואותו מודל רגרסיה בשלוש מערכות בחירות שונות, אך ניתחו כל מדינה בנפרד. ההתכנסות נועדה לזהות מניעים יציבים יחסית, וההבדלים נועדו לבחון האם יעד הכעס מקבל משמעות אחרת לפי ההיצע המפלגתי.

באיטליה הייתה חלופה ייחודית בדמות התנועה החמישה כוכבים, שהפכה מחאה נגד ״הפוליטיקה הישנה״ לכוח אלקטורלי. בהולנד לא הייתה מפלגה חדשה דומה, ובישראל המפלגות החדשות ביקשו שינוי מדיניות בתוך המערכת ולא החלפה של המערכת עצמה.

הזדהות ויעילות לעומת רגש תלוי־מטרה

הזדהות עם מפלגה ותחושת יכולת קבוצתית ניבאו כוונת הצבעה באופן עקבי יותר מן הכעס. הדבר תומך ברעיון שהשתתפות אלקטורלית זקוקה הן לשייכות והן לאמונה שהפעולה המשותפת יכולה להשיג תוצאה.

כעס לא פעל כמכפיל השתתפות כללי. כעס על הממשלה לא עודד הצבעה באף אחד משלושת המודלים, וכעס על הפוליטיקה היה קשור לכוונה נמוכה יותר בישראל אך לכוונה גבוהה יותר באיטליה.

מה הייתה ההשערה המרכזית של המחקר?

החוקרים ציפו שהזדהות מפלגתית ויעילות מפלגתית ינבאו כוונת הצבעה בכל שלוש המדינות, משום שבכל מערכת בחירות קיימת קבוצת פנים מפלגתית. הם ציפו שכעס יהיה תלוי יותר בהקשר: כעס על הממשלה יעודד הצבעה, וכעס על הפוליטיקה בדרך כלל יחליש אותה אך יעודד אותה כאשר שינוי מערכתי מוצע בקלפי.

מדוע נבחרו הולנד, ישראל ואיטליה?

שלושת המקרים היו דמוקרטיות רב־מפלגתיות, בעלות מסורת של ממשלות קואליציה ושיעורי הצבעה גבוהים יחסית. מאפיינים אלה מאפשרים לבחון הצבעה בעד קבוצת פנים מפלגתית, בעוד שהבדלים בנוכחות מפלגות חדשות ובסוג השינוי שהציעו מספקים שונות רלוונטית ליעד הכעס.

מי השתתף בשלושת המדגמים?

בניתוח נכללו 164 סטודנטים הולנדים, 204 משתתפים ישראלים מפאנל מקוון ו־228 סטודנטים איטלקים, לאחר החרגת בעלי נתונים חסרים לפי כלל אחיד. המדגמים נבדלו מאוד בגיל, במגדר ובאוריינטציה פוליטית, ולכן אינם חתכי אוכלוסייה מייצגים.

כיצד נמדדה הכוונה להצביע?

המשתתפים דירגו בסולם של אחת עד שבע את כוונתם להצביע במועד הבחירות הקרוב. זהו מדד פשוט וישיר של מוטיבציה, אך הוא אינו הוכחה שהמשיב הצביע בפועל, ובכל המדגמים הוא סבל מאפקט תקרה משום שרוב התשובות היו גבוהות.

אילו מניעים היו יציבים יחסית בין המדינות?

יעילות מפלגתית ניבאה באופן חיובי כוונת הצבעה בשלושת המדגמים, והזדהות מפלגתית ניבאה אותה בהולנד ובישראל. באיטליה הזדהות הייתה בכיוון החיובי אך לא הגיעה למובהקות, ולכן היציבות אינה מוחלטת אך ברורה יותר מזו של הכעס.

מה נמצא במדגם הישראלי?

הזדהות מפלגתית ויעילות מפלגתית היו קשורות לכוונת הצבעה גבוהה יותר, β=.22 ו־β=.20 בהתאמה. כעס על מדיניות הממשלה לא ניבא כוונה, ואילו כעס על הפוליטיקה בכללותה ניבא כוונה נמוכה יותר, β=-.16 ו־p=.04.

מה נמצא במדגם ההולנדי?

הזדהות ויעילות ניבאו כוונת הצבעה באופן חיובי, β=.19 ו־β=.17 בהתאמה. כעס על הממשלה לא היה מובהק, וכעס על הפוליטיקה היה שלילי אך נותר בגדר מגמה סטטיסטית, β=-.17 ו־p=.08, ולכן אין לתארו כממצא מובהק.

מדוע הדפוס האיטלקי היה שונה?

באיטליה כעס על הפוליטיקה ניבא דווקא כוונת הצבעה גבוהה יותר, β=.19, בזמן שכעס על מדיניות הממשלה הקודמת ניבא כוונה נמוכה יותר, β=-.32. המחברים קושרים זאת להופעת התנועה החמישה כוכבים כערוץ בחירות לשינוי ״הפוליטיקה הישנה״, אך המחקר אינו מודד ישירות אם זה היה המנגנון של כל משיב.

האם כעס על הממשלה היוצאת עודד הצבעה?

לא נמצאה תמיכה להשערה הזאת: הקשר לא היה מובהק בהולנד או בישראל והיה שלילי באיטליה. ייתכן שרק מצביעי אופוזיציה מסוימים כעסו על הממשלה או שכעס מערכתי דחק הצדה את הכעס על מדיניות קונקרטית, אך אלה הסברים אפשריים ולא ממצאים שנבדקו ישירות.

האם כעס גורם לאזרחים להצביע או להישאר בבית?

המחקר אינו מאפשר מסקנה סיבתית משום שכל המשתנים נמדדו לפני הבחירות ללא מניפולציה ניסויית. ייתכן שכעס משנה כוונות, שכבר־קיימת כוונה משנה את האופן שבו אדם מדווח על רגשותיו, או שמשתנים אחרים משפיעים על שניהם.

כמה מן ההבדלים בכוונת ההצבעה הוסברו?

ארבעת המנבאים יחד הסבירו שיעור מתוקן של 10% מן השונות בהולנד, 12% בישראל ו־18% באיטליה. אלה שיעורים שימושיים אך מוגבלים, והם מזכירים שהצבעה תלויה גם במשאבים, הרגלים, כללים מוסדיים, מועמדים, קמפיינים ואירועים שלא נכללו במודל.

לאילו מערכות בחירות קשה להכליל את התוצאות?

שלושת המקרים היו רב־מפלגתיים, קואליציוניים ובעלי שיעורי הצבעה גבוהים, וההצבעה בהם הייתה פעולה בטוחה וקלה יחסית. אין לדעת אם אותו דפוס יופיע במערכת דו־מפלגתית, במקום בעל חסמי הצבעה כבדים או במשטר שבו השתתפות חושפת אזרחים לסיכון.

מהי ההשלכה לתקשורת ולקמפיינים דמוקרטיים?

עוררות כעס כשלעצמה אינה מבטיחה השתתפות ועלולה לחזק ציניות אם הציבור אינו מזהה נתיב אמין לשינוי. מסר המעודד הצבעה צריך לחבר ביקורת ליעד מוגדר, לקבוצה שאפשר להזדהות עמה ולאמונה שלפעולה משותפת יש השפעה, בלי להסיק מכך שיש הצדקה למניפולציה רגשית.

היכן אפשר לקרוא את המאמר המלא?

גרסת הפרסום המלאה זמינה בקובץ PDF במאגר של אוניברסיטת חרונינגן. פרטי המאמר וההפניה הרשמית זמינים גם דרך קישור ה־DOI.