כמה חמים המפגשים הפוליטיים? קיטוב תלוי גם בסיכוי לפגוש יריב
מדד חדש משלב את עוצמת הסלידה ממפלגות יריבות עם גודל המחנות והסיכוי למפגש ביניהם. ב־20 דמוקרטיות מערביות, העלייה לאורך זמן נבעה בעיקר מהתפצלות מערכות המפלגות.
עוינות לבדה אינה קובעת את החיכוך החברתי: צריך לדעת גם באיזו תדירות מבנה המפלגות מפגיש אזרחים עם יריבים פוליטיים.
מושגי יסוד בקצרה: קיטוב ופרקציונליזציה רגשית
קיטוב רגשי, APol, מודד את הפער בין החיבה של אדם למפלגת הבית לבין יחסו למפלגות יריבות, בממוצע על פני מפגשים עם יריבים בלבד. הוא מתאר את עוצמת העוינות הבין־מפלגתית המותנית בכך שהאדם כבר פגש תומך של מפלגה אחרת.
פרקציונליזציה רגשית, AFrac, משקללת גם את הסיכוי שהמפגש יהיה עם יריב ולא עם בן אותו מחנה. היא שואלת מהו פער החיבה הצפוי כאשר בוחרים באקראי שני תומכי מפלגות מן הציבור כולו, כולל מפגשים בתוך המחנה המוגדרים במדד כניטרליים.
איזו בעיה במדדי הקיטוב הקיימים מבקש המאמר לפתור?
שתי חברות יכולות לבטא אותה עוצמת סלידה מיריבים, אך תוצאותיה החברתיות יהיו שונות אם באחת כמעט כל מפגש הוא בין מחנות ובאחרת רוב המפגשים האפשריים הם בין בני אותו מחנה. מדד שמתנה את החישוב רק במפגש עם יריב אינו מבחין בין המצבים.
ההבחנה חשובה לקשרים אישיים, לשוק העבודה, לעסקאות, למדיה ולשיח הציבורי. הנזק האפשרי של אפליה מפלגתית תלוי גם בעוצמתה בכל מפגש וגם במספר המפגשים שבהם היא עשויה לבוא לידי ביטוי.
כיצד מחושב AFrac?
לכל תומך מחשבים את ההפרש בין דירוג מפלגת הבית שלו לבין דירוג כל מפלגת חוץ בסולם 0–10. את ההפרש מול כל יריבה מכפילים בחלק הקולות של אותה יריבה, ואז משקללים את ציוני קבוצות התומכים לפי חלקן האלקטורלי.
בשונה מ־APol, המשקל של מפלגת חוץ ב־AFrac הוא חלקה מתוך כלל הציבור, ולא חלקה מתוך ציבור היריבים בלבד. לכן מתקבל הקשר המתמטי הפשוט: AFrac שווה ל־APol כפול ההסתברות ששני תומכים שנבחרו באקראי שייכים למפלגות שונות.
מה מלמדת הדוגמה של מערכת מאוזנת לעומת רוב של 80%?
המאמר מציג שתי מערכות דו־מפלגתיות שבהן פער החיבה כלפי היריבה הוא 3 נקודות. במערכת של 50% מול 50%, APol הוא 3 וגם ההסתברות למפגש חוצה מפלגות היא 0.5, ולכן AFrac הוא 1.5.
במערכת של 80% מול 20%, עוצמת הסלידה המותנית ביריב נשארת 3, אך ההסתברות הממוצעת למפגש בין־מפלגתי יורדת ל־0.32 ולכן AFrac יורד ל־0.96. אותו קיטוב רגשי יכול אפוא להיתרגם לרמת חשיפה חברתית אחרת.
כיצד ריבוי מפלגות משנה את התמונה?
בדוגמה אחרת, פער החיבה הוא שוב 3 הן במערכת של שתי מפלגות שוות והן במערכת של שלוש מפלגות שוות. APol נשאר 3 בשתיהן, אך הסיכוי לפגוש יריב עולה מחצי לשני שלישים.
לכן AFrac עולה מ־1.5 ל־2.0. ככל שהמערכת מפוצלת ליותר מחנות בעלי משקל דומה, קטן הסיכוי שמפגש אקראי יהיה עם בן מפלגת הבית — גם בלי שום שינוי בעוצמת הרגש כלפי יריבים.
באילו נתונים נבחן המדד?
החוקרים משתמשים ב־92 מחקרי בחירות של Comparative Study of Electoral Systems, המכסים 20 דמוקרטיות מערביות בשנים 1996–2019 ולפחות שתי מערכות בחירות בכל מדינה. המדגם כולל בין השאר את ארצות הברית, מדינות אירופיות, אוסטרליה, קנדה, ניו זילנד וישראל.
ישראל מופיעה בארבעה גלים — 1996, 2003, 2006 ו־2013 — אך המאמר אינו מחקר ממוקד בישראל ואינו מייחס לה מסקנה סיבתית ייחודית. בלגיה לא נכללה, משום שהמשיבים שם דירגו מפלגות רק בתוך הקהילה הלשונית שלהם.
כיצד זוהתה מפלגת הבית של כל משיב?
בניתוח העיקרי, מפלגת הבית היא המפלגה שקיבלה מן המשיב את דירוג החיבה הגבוה ביותר. במקרה של תיקו, החוקרים העדיפו מפלגה שהמשיב ציין כקרובה אליו; אם גם אז לא הייתה הכרעה, אחת המפלגות בעלות הדירוג הגבוה נבחרה באקראי.
בחומר המשלים נבדקה גם חלופה המבוססת ישירות על שאלת ההזדהות המפלגתית ב־CSES. השימוש בפער בין דירוג מפלגת הבית לדירוג היריבה גם מצמצם הבדלים אישיים בנטייה להשתמש בחלק גבוה או נמוך של סולם החיבה.
מדוע ארצות הברית היא מקרה מאיר עיניים?
בנתון העדכני לכל מדינה, ההסתברות האקראית שאמריקאי מפלגתי יפגוש יריב היא בערך חצי — הנמוכה במחקר — בעוד שבכל יתר הציבורים היא מעל 0.6 ובכמה מערכות רב־מפלגתיות מעל 0.8. לצד זאת, האמריקאים מבטאים עוינות גבוהה יחסית למפלגת החוץ.
השילוב מציב את ארצות הברית בין שלושת הציבורים בעלי AFrac הנמוך ביותר, יחד עם פורטוגל והולנד. המדד אינו אומר שהעוינות האמריקאית זניחה, אלא שבמערכת בעלת שני מחנות גדולים חלק גדול יותר מן המפגשים האפשריים הוא בתוך המחנה.
מדוע גם הולנד מקבלת ציון נמוך, אך מסיבה הפוכה?
בהולנד מערכת מפלגתית מפוצלת מאוד, ולכן ההסתברות למפגש עם תומך מפלגה אחרת גבוהה. אולם המשיבים ההולנדים נתנו למפלגות חוץ את ההערכות החמות ביותר מבין הציבורים שנבדקו.
התוצאה ממחישה שמרכיבי המדד נפרדים: ריבוי מפגשים חוצי מפלגות אינו חייב להוביל ל־AFrac גבוה אם המפגשים אינם טעונים בעוינות רבה. בפורטוגל התקבלה תוצאה נמוכה משילוב ביניים של פיצול ועוינות.
האם קיטוב רגשי ו־AFrac מדרגים מדינות באותו אופן?
לא. בשנה האחרונה הזמינה לכל מדינה נמצא מתאם חיובי אך בינוני בלבד בין APol ל־AFrac: r=0.47, מובהק ברמת p<0.05. מדינות שבהן היחס ליריבים קר יותר נוטות להיות גם מפוצלות רגשית יותר, אך גודל המחנות משנה את הדירוג.
פינלנד, איסלנד ושווייץ מדגימות את הצד האחר: AFrac בהן גבוה יחסית בשל מערכות מפלגתיות גדולות, אף שהעוינות המוצהרת כלפי מפלגות חוץ אינה חריגה במיוחד.
מה השתנה בין 1996 ל־2019?
במודלים עם השפעות קבועות למדינה עלתה ההסתברות החזויה למפגש בין־מפלגתי מ־70.8% ב־1996 ל־75.1% ב־2019. לעומת זאת, פער החיבה בין קבוצת הבית לקבוצות החוץ עלה מעט בלבד, והמגמה לא הייתה מובהקת סטטיסטית.
השילוב העלה את AFrac מ־2.7 ל־3.0 באופן מובהק. העלייה נרשמה ב־14 מתוך 20 המדינות ונבעה בעיקר מהתפצלות גדלה של מערכות המפלגות, כלומר מן הסיכוי העולה לפגוש יריב יותר מאשר מהתקררות חדה של כל מפגש.
האם אותו מנגנון פעל בכל המדינות?
לא. בארצות הברית, פינלנד, בריטניה ושווייץ העלייה ב־AFrac נקשרה בעיקר להתקררות היחסים חוצי המפלגות. באוסטרליה, דנמרק, צרפת, גרמניה ויוון, לעומת זאת, הגורם המרכזי היה גידול בפיצול המפלגתי ובסיכוי למפגש עם יריב.
הפירוק לשני רכיבים מונע תיאור מטעה של מגמה אחת משותפת. שני ציבורים יכולים להגיע לאותו ציון כולל דרך מסלולים שונים, ולכן גם ההתערבות המתאימה להם עשויה להיות שונה.
מי חשוף במיוחד לסביבה עוינת ברמת משפחות המפלגות?
בנתון העדכני לכל מדינה, לתומכי מפלגות שמאל רדיקלי וירוקות היה סיכוי ממוצע נמוך במיוחד למפגש עם בן מפלגתם — 0.09 ו־0.07 — לעומת 0.24 אצל סוציאל־דמוקרטים ו־0.28 אצל שמרנים. מפלגה קטנה מעניקה לתומכיה פחות מפגשים אפשריים בתוך הקבוצה.
תומכי ימין רדיקלי קיבלו מיריבים את העוינות הגבוהה ביותר בממוצע, 5.14 נקודות במפגשי חוץ, ותומכי שמאל רדיקלי 4.66. לאחר הכללת מפגשים עם בני המחנה, הציונים הצפויים נשארו גבוהים במיוחד — 4.46 ו־4.28 — משום שהעוינות החזקה מצטרפת למעט בני מפלגה.
האם הסתברות אקראית היא תיאור של מפגשים בפועל?
לא בדיוק. אנשים בוחרים חברים, בני זוג, שכונות ומקורות מידע הדומים להם, ולכן מפגשים בפועל הומוגניים יותר מן הצפוי בהגרלה מקרית. המדד אינו מודד יומן קשרים אישי ואינו מוכיח שכל תומך של מפלגה קטנה אכן פוגש יריבים בתדירות המחושבת.
המחברים טוענים שההסתברות עדיין שימושית אם היא מתואמת די הצורך עם חשיפה אמיתית בחיי היום־יום או בשיח ובמדיה הארציים. היא גם מודדת כמה קל או יקר להסתגר: לתומך מפלגה גדולה קל יותר למצוא סביבה של בני מחנה מאשר לתומך מפלגה קטנה.
האם פחות מפגשים בין מחנות הם בהכרח דבר טוב?
לא. הפרדה פוליטית יכולה להקטין AFrac מקומי משום שאנשים כמעט אינם פוגשים יריבים, אך היא עלולה לפגוע בלכידות, בהבנה הדדית ובשוויון הזדמנויות. ציון נמוך שהושג באמצעות הפרדה עמוקה אינו שקול ליחסים חמים בין קבוצות.
הקנה המידה חשוב גם הוא: במדינה מפוצלת מאוד ייתכן AFrac גבוה ברמה הלאומית אך נמוך בשכונות הומוגניות. למדידת יחסים בין־אישיים צריך לעיתים נתונים תת־לאומיים, בעוד שלניתוח מדיה ושיח משותף הרמה הארצית עשויה להיות המתאימה.
האם המדד החדש אמור להחליף קיטוב רגשי?
המחברים מציגים אותו במפורש כהשלמה. עוצמת הסלידה לבדה עשויה לנבא טוב יותר נכונות לכופף כללים דמוקרטיים או להצדיק אלימות למען המחנה, משום שבמצבים אלה עצם היחס ליריב הוא המשתנה המרכזי.
AFrac עשוי להתאים יותר לתוצאות התלויות גם בתדירות החשיפה: מתח במשפחה ובחברות, אפליה בעסקאות ובעבודה, שביעות רצון מן השיח הציבורי ולכידות חברתית. איזו מן המדידות מנבאת טוב יותר כל תוצאה היא שאלה אמפירית למחקר עתידי.
מהי התרומה המרכזית של המאמר?
המאמר מוסיף ממד מבני לדיון רגשי. חברה אינה רק אוסף של עמדות חמות או קרות; החלוקה של האזרחים בין מפלגות קובעת באיזו תדירות העוינות עשויה להיכנס לקשר חברתי, כלכלי או תקשורתי.
הפירוק לעוינות ולפיצול גם משנה את אבחון המגמה: בשני העשורים שנבדקו, העלייה הכוללת ב־AFrac נבעה בעיקר ממספר גדל של מפגשים אפשריים בין מחנות. בכך המדד מציע לשאול לא רק כמה אנו לא אוהבים יריבים, אלא כמה פעמים המבנה הפוליטי מציב אותנו זה מול זה.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 11 באוגוסט 2026