מי אחראי לשירותי הרווחה כשהמדינה, השוק והחברה האזרחית פועלים יחד?

אבישי בניש ופאולה מטיי מגדירים אחריותיות היברידית כמפגש חופף של משטרים ציבוריים, שוקיים וחברתיים, ומראים מדוע הפרטה, התקשרויות ורשתות שירות מחייבות לבחון מחדש מי נותן דין וחשבון, למי ועל פי אילו ערכים.

מאמר: Accountability and Hybridity in Welfare Governance

חוקרות/ים: Avishai Benish; Paola Mattei

כתב עת: Public Administration, 98(2), 281–290

תאריך: פורסם אונליין: 24 בפברואר 2020; כרך 98, גיליון 2, עמ׳ 281–290

DOI: https://doi.org/10.1111/padm.12640

כאשר שירות ציבורי ניתן בידי רשת של מדינה, שוק וחברה אזרחית, ריבוי מנגנוני הבקרה יכול לחזק אחריותיות — או לטשטש מי נושא בה.

מהי אחריותיות היברידית?

המחברים מגדירים אחריותיות היברידית כהחלה בו־זמנית של שני משטרי אחריותיות או יותר על אותו מצב. אין מדובר רק בארגון בעל בעלות מעורבת, אלא בחפיפה של שחקנים, ערכים, אמות מידה ומנגנונים ציבוריים, שוקיים וחברתיים.

ההגדרה מעבירה את המבט מן השאלה מי מספק את השירות אל השאלות מי חייב לתת דין וחשבון, למי, על מה, באיזה הליך, לפי איזה תקן ובאילו תוצאות. אותה עמותה או חברה יכולה אפוא להיות כפופה לרגולטור, לחוזה, לבחירת המשתמשים, לקוד מקצועי ולציפיות קהילתיות בעת ובעונה אחת.

אילו שלושה משטרי אחריותיות נפגשים בשירותי רווחה?

המשטר הציבורי מדגיש סמכות חוקית, שוויון, זכויות, כללים והיררכיה מנהלית. הוא מבקש להבטיח שהפעלת כוח ומשאבים ציבוריים תהיה ניתנת לביקורת, להסבר ולתיקון גם כאשר הביצוע מועבר לגוף חיצוני.

המשטר השוקי נשען יותר על חוזים, מחיר, ביצועים, תחרות ובחירת לקוחות, ואילו המשטר החברתי נשען על מקצועיות, אמון, שליחות, עמיתים וקהילה. אלה טיפוסים אנליטיים, ובפועל כל שירות עשוי לערב חלקים מכל השלושה בהרכבים משתנים.

מדוע ההיברידיזציה מואצת במדינת הרווחה?

רפורמות המזוהות עם הניהול הציבורי החדש עודדו ממשלות ״לנווט״ במקום לספק בעצמן, ולהשתמש במכרזים, שווקים למחצה, שותפויות וספקים חיצוניים. לחצים תקציביים, ביקורת על ביורוקרטיה והעדפה אידאולוגית לממשלה קטנה יותר חיזקו את המהלך.

במקביל צמחו רגולציה רב־רמתית, גופי פיקוח עצמאיים ורשתות המשלבות רשויות, אנשי מקצוע, חברות ועמותות. המדינה אינה נעלמת, אלא משנה תפקיד מספק ישיר למממנת, מזמינה, מפקחת ומעצבת את כללי השדה.

מדוע ריבוי מנגנוני בקרה אינו מבטיח אחריותיות חזקה יותר?

מנגנונים שונים יכולים להשלים זה את זה: חוזה עשוי להציב יעדי ביצוע, רגולציה להגן על זכויות וקוד מקצועי לשמור על איכות שאינה ניתנת למדידה פשוטה. חפיפה כזאת יכולה לסגור פרצות ולתת לנפגעים יותר מנתיב אחד לדרוש תיקון.

אך ריבוי יכול גם ליצור סתירה, עומס והעברת אשמה. ספק עשוי לעמוד ביעד החוזי אך לפגוע בשוויון, איש מקצוע עשוי לציית לקוד המקצועי אך להפר דרישה ארגונית, וכל גוף עשוי לטעון שההכרעה מצויה אצל שותף אחר.

מה ההבדל בין מבנה היברידי לבין תהליך של היברידיזציה?

תיאור מבני מצלם את ההסדר ברגע מסוים ומסווג את הארגונים והמנגנונים המרכיבים אותו. המחברים מזהירים שתמונה קפואה מחמיצה את האופן שבו שחקנים מפרשים דרישות, מנהלים משא ומתן ומשנים את היחסים ביניהם לאורך זמן.

היברידיזציה היא התהליך שבו משטרים חודרים זה לזה, מתחזקים, נחלשים או מקבלים משמעות חדשה. לכן יש לעקוב אחר פרקטיקות, זהויות ומאבקי כוח ולא להסתפק בתווית כגון ״הפרטה״, ״שותפות״ או ״מגזר שלישי״.

כיצד זהויות מקצועיות משפיעות על מתן דין וחשבון?

עובדי רווחה ובריאות אינם רק מבצעי חוזה או חוליה בהיררכיה, אלא חברים במקצוע בעל ידע, אתיקה וקהילת עמיתים. זהות מקצועית יכולה לתווך בין דרישות סותרות ולשמר איכות, אך היא יכולה גם להתנגש עם יעדי תפוקה, הוראות הנהלה או העדפות משתמשים.

המאמר מפנה למחקרי הסימפוזיון כדי להראות שהשחקנים אינם מקבלים באופן פסיבי את משטרי האחריותיות. הם מתרגמים אותם, מעצבים אותם ולעיתים מפתחים דרכים מעשיות לחיות עם סתירות שאינן נפתרות ברמת הכללים.

מה מלמדים שלושת מחקרי הסימפוזיון?

המחקרים המוצגים עוסקים בהזמנת שירותי רפואה ראשונית באנגליה, בזהויות מקצועיות במערכת הבריאות ובשירותי מגזר שלישי לאנשים עם מוגבלות שכלית באנגליה ובוויילס. הם בוחנים זירות שונות שבהן המדינה, חוזים, מקצועות וארגונים חברתיים נפגשים.

תפקידם במאמר המבוא אינו להוכיח תוצאה אחידה, אלא להמחיש שהיחסים בין המשטרים משתנים לפי השדה והשחקנים. המשותף הוא הצורך לבדוק אינטראקציה ודינמיקה במקום להניח מראש שהיגיון ציבורי, שוקי או חברתי פועל לבדו.

מי עלול להיעלם ממפת האחריותיות?

בהסדרי רווחה היברידיים האזרח עשוי להיות מתואר כלקוח הבוחר ספק, כמשתמש שירות, כבעל זכות או כחבר קהילה. כל תיאור מעניק לו קול אחר, ולא כל אחד מבטיח יכולת שווה לקבל מידע, לערער או לדרוש סעד.

התמקדות בביצועי הספק או ביחסים שבין המזמין לקבלן עלולה לדחוק הצדה אנשים פגיעים שאין להם כוח שוק. מסגרת דמוקרטית צריכה אפוא לברר היכן נשמרים מעמד האזרח והחובה הציבורית גם כאשר מנגנון האספקה פרטי או התנדבותי.

כיצד שוק למחצה משנה את משמעות הבחירה?

שוק למחצה משתמש בתחרות ובבחירה בתוך שירות שממומן או מוסדר בידי המדינה. הבחירה עשויה לעודד תגובתיות וחדשנות, אך היא אינה שקולה בהכרח לאחריותיות ציבורית המבוססת על זכויות וכללים משותפים.

משתמשים שונים מחזיקים במידע, משאבים ויכולת מעבר שונים, ולעיתים אין חלופה מעשית לספק המקומי. לכן יציאה מספק אינה יכולה להחליף תמיד קול, שקיפות, ביקורת מנהלית והליך ערעור.

מתי משטרים שונים מחזקים זה את זה ומתי הם מתנגשים?

חיזוק הדדי אפשרי כאשר יעדי החוזה מתיישבים עם זכויות ציבוריות ועם שיקול דעת מקצועי, או כאשר פיקוח חיצוני נותן גיבוי לעובדים המתעקשים על איכות. במקרים כאלה כל מנגנון מפצה על חולשה של האחר בלי למחוק את ערכיו.

התנגשות נוצרת כאשר תמריץ להפחית עלויות דוחק טיפול מורכב, כאשר מדד תפוקה מחליף שיפוט מקצועי, או כאשר סודיות מסחרית מגבילה שקיפות. המחברים מציעים לחקור את תנאי ההתאמה עצמם ולא להניח שהיברידיות טובה או רעה באופן מהותי.

אילו שאלות מציע המאמר למחקר עתידי?

סדר היום כולל בחינה של יחסי הגומלין בין משטרים ציבוריים, שוקיים וחברתיים, בין מנגנונים פורמליים ולא־פורמליים ובין חובות מחייבות למחויבויות וולונטריות. נדרש גם להבין כיצד שחקנים מגיבים לדרישות חופפות וכיצד יחסי כוח מעצבים איזו דרישה תכריע.

המחברים מבקשים לעקוב אחר תהליך ההיברידיזציה, אחר שינויים בזהויות ובפרקטיקות ואחר האפשרות של הסטת מטרות לאורך זמן. הם קוראים גם לפתח אמות מידה להערכת ההסדרים ולא רק לתאר את מורכבותם.

מהן אמות המידה הדמוקרטיות להערכת הסדר היברידי?

המאמר אינו מציע מדד כמותי יחיד, אך המסגרת שלו מפנה לערכים ציבוריים כגון חוקיות, שוויון, שקיפות והליך הוגן. יש לשאול אם החובות הללו עוברות עם הכסף והסמכות אל הספק, ואם קיימת כתובת ברורה להסבר, לביקורת ולסעד.

יש לבחון גם אם מנגנוני שוק וחברה מוסיפים תגובתיות, ידע ואמון בלי להחליש זכויות אוניברסליות. ההערכה צריכה לעסוק בתוצאה המוסדית הכוללת, לא במספר המכרזים, הדוחות או ועדות הפיקוח כשלעצמם.

מהן מגבלות המאמר?

זהו מאמר מבוא מושגי לסימפוזיון, ולא מחקר אמפירי עצמאי בעל מדגם, משתנים או מבחן סיבתי. שלושת המחקרים המתוארים מספקים המחשות, אך אינם מייצגים את כל מדינות הרווחה, תחומי השירות או צירופי האחריותיות האפשריים.

הטיפולוגיה הציבורית־שוקית־חברתית מפשטת עולם שבו קיימים גם הבדלים פנימיים עמוקים בין רגולטורים, מקצועות, ארגונים וקהילות. ערכה הוא ביצירת שפה ושאלות לבדיקה, והשלב הבא צריך להיות מחקר השוואתי הבוחן מתי הצירופים מגינים בפועל על משתמשי השירות.

מדוע המושג חשוב לדמוקרטיה גם מעבר למדינת הרווחה?

העברת ביצוע לגוף חיצוני אינה מבטלת את האופי הציבורי של החלטות על זכאות, איכות וחלוקת משאבים. אם החובה הדמוקרטית נעצרת בדלת המשרד הממשלתי, אזרחים עלולים לאבד הגנות דווקא במקום שבו הם פוגשים את המדינה בחיי היום־יום.

אחריותיות היברידית מאפשרת לזהות את כל מוקדי הכוח ולהימנע מן ההנחה שהמדינה או השוק לבדם שולטים בתוצאה. היא גם מזכירה שהמבחן איננו רק יעילות, אלא האפשרות להבין החלטה, להשמיע קול, לערער ולקבל תיקון.

היכן אפשר לקרוא את המאמר המלא?

פרטי גרסת כתב העת זמינים בעמוד ה-DOI. המאמר המלא ששימש לסיכום זמין כקובץ במאגר האוניברסיטאי של אוניברסיטת מילאנו.

הקובץ תואם לכותרת, למחברים, לכתב העת ולעימוד של המאמר שפורסם. בקריאה חשוב לזכור שמדובר במבוא לסימפוזיון: הוא מנסח את המושג ואת סדר היום, ואילו המחקרים האמפיריים המלאים מופיעים במאמרים הנלווים.

התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור

עודכן לאחרונה: 22 ביולי 2026