בין מלחמה לשוק: הגוש ההגמוני שחיבר ניאו־ליברליזם ואתנו־רפובליקניזם בישראל
ניתוח ניאו־גרמשיאני של השנים 2001–2006 מציע שהפנייה הלאומית־ביטחונית והרפורמות הכלכליות לא פיצלו את החברה לשני מחנות, אלא התחברו לפרויקט פוליטי אחד.
בישראל של 2001–2006, שוק חופשי ולאומיות אתנית לא היו בהכרח יריבים — הם יכלו להעניק זה לזה בסיס חברתי ולגיטימציה.
מושגי יסוד בקצרה: מהו פרויקט הגמוני ניאו־גרמשיאני?
הגמוניה מתארת שליטה הנשענת לא רק על כפייה, אלא גם על יצירת הסכמה סביב סדר חברתי שנראה טבעי או רצוי. במסגרת המאמר, פרויקט הגמוני מחבר רעיונות וקבוצות חברתיות למערך יציב יחסית שמסוגל להחזיק יחד ניאו־ליברליזם ואתנו־רפובליקניזם.
המונח גוש היסטורי מפנה לחיבור בין כוחות חברתיים לבין תפיסת עולם פוליטית וכלכלית. המחברים משתמשים בגישה כדי לשאול מי נשא את החיבור הזה ואיך שני יסודות שנתפסו כמנוגדים נעשו חלק מאותו פרויקט.
איזו חלוקה מקובלת של החברה הישראלית המאמר מערער?
החלוקה המקובלת מציבה בצד אחד אליטה חילונית, שוחרת שלום וניאו־ליברלית, ובצד האחר קבוצות חברתיות דתיות ואתנו־רפובליקניות. היא מניחה שהעמדה הכלכלית, היחס לסכסוך והזהות הקולקטיבית מסתדרים בשני מחנות מתחרים.
המחברים טוענים שההתפתחויות בראשית המאה ה־21 אינן מתיישבות היטב עם המפה הזאת. חיבור בפועל בין רפורמות שוק לבין פנייה לאומית מחייב לבחון קואליציה רחבה יותר ולא רק קיטוב בין אליטה לבין קבוצות שוליים.
מדוע השנים 2001–2006 הן חלון ניתוח חשוב?
התקופה מתחילה לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, שלפי המאמר לוותה בפנייה אל אתנו־רפובליקניזם. בתוכה יושמו גם שתי תוכניות כלכליות ניאו־ליברליות, בשנים 2002 ו־2003.
הסמיכות אינה מוצגת כצירוף מקרי של אירוע ביטחוני ומדיניות כלכלית. היא מאפשרת למחברים לזהות פרויקט פוליטי שבו שני הכיוונים התחברו לאורך כמה שנים.
מה בדיוק התחבר בתוך הפרויקט ההגמוני?
היסוד הניאו־ליברלי נוגע לסדר כלכלי ולרעיונות שוק, ואילו היסוד האתנו־רפובליקני נוגע לחברות בקולקטיב, לזהות ולחובות כלפיו. הטענה המרכזית היא ששני היסודות שולבו בפרויקט אחד ולא רק התקיימו זה לצד זה.
החיבור משנה את השאלה המחקרית מ״איזה מחנה ניצח״ ל״איזה סדר הצליח לאגד תמיכות שונות״. כך מדיניות כלכלית וזהות לאומית נעשות רכיבים משלימים של בניית הסכמה.
איזה תפקיד מילא המעמד הבינוני היהודי?
המחברים מייחסים את בסיסו העיקרי של המערך החברתי־פוליטי לקבוצות שנמשכו מן המעמד הבינוני היהודי. זו טענה על העוגן החברתי של הפרויקט, ולא קביעה שכל מי שנמנה עם מעמד זה תמך בו באותה מידה.
הדגש חשוב משום שהוא מוציא את האתנו־רפובליקניזם מן הדימוי של תופעה השייכת רק לקבוצות דתיות שמחוץ לאליטה. הוא מצביע על אפשרות שהמרכז החברתי עצמו נשא את השילוב בין סדר שוק לבין זהות קולקטיבית.
כיצד סכסוך צבאי יכול להשתלב בניאו־ליברליזציה?
המאמר אינו מתאר את המלחמה ככוח שעצר בהכרח שינוי כלכלי, אלא כמרכיב של הקשר שבו פרויקט משולב נעשה אפשרי. הפנייה הלאומית שלאחר 2000 והתוכניות של 2002–2003 נקראות יחד כחלק מאותה תצורה פוליטית.
מכאן לא נובע שהסכסוך גרם לבדו לרפורמות או שכל רפורמה נועדה לשרת מטרה לאומית. הטענה המדויקת היא שהסדר ההגמוני הצליח לקשור בין שני הממדים ולבסס סביבם מערך חברתי יציב יחסית.
מה פירוש אתנו־רפובליקניזם בהקשר הזה?
אתנו־רפובליקניזם משלב שייכות לקבוצה אתנו־לאומית עם תפיסה רפובליקנית של חברות, תרומה וחובות לקולקטיב. במאמר הוא משמש לתיאור יסוד פוליטי שהתחזק לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה והשתלב בפרויקט ההגמוני.
המושג מסייע להבין מדוע זהות לאומית אינה רק עמדה תרבותית פרטית. היא יכולה לארגן גבולות של חברות פוליטית ולהעניק משמעות ציבורית לסדר כלכלי וחברתי.
מדוע המאמר אינו מסתפק במפה של ימין ושמאל?
מפה חד־ממדית מניחה שעמדות ביטחוניות, כלכליות וחברתיות נעות יחד על אותו ציר. הפרויקט שמתארים המחברים מראה שיסודות המזוהים עם מחנות שונים יכולים להתחבר ולייצר בסיס כוח משותף.
המשמעות היא שהבנת קואליציות פוליטיות דורשת לבדוק חיבורים בין אינטרסים, זהויות ורעיונות ולא רק עמדות מפלגתיות מוצהרות. היא גם מסבירה כיצד שינוי עמוק יכול לזכות בהסכמה שאינה נראית מראש מתוך החלוקות הישנות.
כיצד המחברים ביססו את הטענה שלהם?
לפי התקציר, המחברים מאפיינים את הפרויקט ומנתחים את מיקומן של הקבוצות החברתיות המרכזיות ביחס אליו. זהו ניתוח תיאורטי של סוציולוגיה פוליטית וכלכלה פוליטית, ולא סקר דעת קהל או ניסוי שמודד אפקט סיבתי.
שיטת המחקר מבססת את זיהוי המערך ואת טענת השילוב, אך אינה מספקת מספר מדויק של תומכים או אומדן לעוצמת ההשפעה של כל קבוצה. ההבחנה הזאת חשובה מפני שאפיון פרויקט הגמוני אינו שקול למדידת שיעור התמיכה בו.
מה הופך את המערך המתואר ליציב יחסית?
היציבות נובעת, לפי ניסוח המחברים, ממערך חברתי־פוליטי של קבוצות שנקשרו לפרויקט המשותף. היא יחסית ולא מוחלטת, ולכן אינה שוללת מחלוקת, שינוי או התנגדות בתוך התקופה.
המונח מדגיש שהגמוניה היא מערכת יחסים בין בסיס חברתי לבין רעיונות מארגנים. חיבור כזה יכול להחזיק גם כאשר רכיביו יוצרים מתחים זה עם זה.
איזו משמעות דמוקרטית יש לחיבור בין זהות לשוק?
כאשר סדר כלכלי וזהות קולקטיבית מוצגים כחבילה אחת, הוויכוח הדמוקרטי על חלוקת משאבים נשזר בוויכוח על שייכות וחובות. ביקורת על רכיב אחד עלולה אז להיתפס כביקורת על הפרויקט כולו ולא כמחלוקת מדיניות נקודתית.
המאמר אינו מודד בתקציר זכויות, השתתפות או אי־שוויון, אך המסגרת שלו מבהירה כיצד נוצרת לגיטימציה רחבה למדיניות. זו תרומה להבנת התנאים שבהם הסכמה פוליטית מעצבת גם גבולות חברתיים וגם בחירות כלכליות.
מה המאמר משנה בהבנת הניאו־ליברליזציה בישראל?
הניאו־ליברליזציה אינה מוצגת רק כתוכנית של אליטה כלכלית חילונית ושוחרת שלום. היא נעשית חלק מפרויקט שיכול להישען על קבוצות מן המעמד הבינוני היהודי ולחבור לפנייה אתנו־רפובליקנית.
כך ההסבר עובר מהפצת רעיונות כלכליים לבדה אל בניית קואליציה חברתית ופוליטית. מדיניות שוק מקבלת כוח לא רק מתוצאותיה או ממומחיות מקצועית, אלא גם מן הזהויות וההסכמות שאליהן היא נקשרת.
התקציר שלעיל הוא תקציר עצמאי בעברית, שנכתב בסיוע כלי בינה מלאכותית ובעריכה אנושית, על בסיס המאמר המקורי. הוא אינו תרגום רשמי של התקציר או של המאמר, אינו מטעם המחברים או כתב העת, ואינו מחליף קריאה במקור
עודכן לאחרונה: 10 באוגוסט 2026